עוזר רשם האגודות השיתופיות קבע כי על מפרק ינון מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ להכיר בסכום של 30% מערך תביעת החוב של אברהם הרשקו
בפני עוזר רשם האגודות השיתופיות תיק מס' 1293/248/13
עורך דין רמזי חוראני
טל' : 08-8580079 ; פקס: 08-8580079
המערער
נגד ינון מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (בפרוק)
ע"י ב"כ עו"ד נמרוד טפר- מפרק מפעיל
2. עו"ד נמרוד טפר- בתפקידו כמפרק מפעיל של ינון, מושב עובדים
להתיישבות שיתופית בע"מ (בפירוק),
מרח' אבא הילל סילבר - 7, ת.ד 3424 רמת גן 52522
טל': 03-5757712; פקס': 03-5757725
1. ביום 14.10.2013 הוגש ערעור על החלטת המפרק, עו"ד נמרוד טפר, להלן: המפרק או עו"ד טפר, מיום 11.9.2013. בהחלטה זו, דחה המפרק את תביעת החוב שהגיש המבקש למפרק ביום 22.01.2012 בה הוא דרש תשלום סכום תיק ההוצאה לפועל 22-01088-12-0 ואשר הוגש על סמך שיקים שמשכה המשיבה מס' 1.
2. על החלטת המפרק הוגש כאמור הערעור נשוא הדיון. התבקשה תגובת המפרק וזו ניתנה ביום 21.11.2013. יוער כעת, כי בטעות נרשם מספר התיק בפרוטוקול הדיון מיום 22.1.2014 כתיק מס' 1292/242/13. המספר הנכון הנו המספר הרשום בהחלטה זו, קרי 1293/248/13.
3. דיון פרונטלי התקיים בפניי ביום 22.1.2014. מאחר והצדדים סברו כי יש מקום אולי להגיע לפשרה קבעתי בהחלטה מאותו יום, כי אעכב את מתן ההחלטה כדי למצות את המאמצים להגיע לפשרה. משלא באה אלי כל הודעה כאמור, לא נותר לי, אלא להכריע במחלוקת.
4. המערער בדעה, כי טעה המפרק עת דחה את תביעת החוב של המערער. זו היתה תביעה בעילה שטרית המבוססת על שיקים עליהם חתמה האגודה לפקודת מר זנדני מלאכי והוסבו על ידו לטובת המערער.
5. אף שלמפרק יש סמכות "להציץ מאחורי הפרגוד", טעה המפרק כשהתייחס רק לעסקת היסוד ולא בחן את העילה השטרית. לפי מושכלות של דיני השטרות, חייב המושך של השיקים לשלמם לאוחז אף אם האגודה לא רכשה את החציר שהוזמן, אלא מר זנדני מלאכי המסב של השיקים.
6. לתצהיר המערער בפני המפרק צורפה חשבונית מיום 26.7.10 בגין השיקים אותם קיבל המערער והיא הוצאה על שם מלאכי זנדני ולא על שם רפתני מעוז[1]. אי לכך לא היה מקום לקביעת המפרק בסעיף 22 להחלטתו, כי השיקים ניתנו לרפת אגודת מעוז, להלן: אגודת מעוז. כתוצאה, לא היה גם מקום להגיש תביעת חוב למפרק של אגודת מעוז .
7. לא היתה בפני המפרק כל ראיה על כך כי עסקת היסוד היתה מול אגודת מעוז ולכן יש לבטל את מסקנתו בעניין זה כפי שצוינה בסעיף 22 להחלטת המפרק. זאת ועוד, אף אם הדבר הנו נכון הרי מדובר בעילה שטרית וחובת האגודה לשלם את סכום השיקים נובעת מהיות האגודה המושכת של השיקים.
8. טעה המפרק כשפטר בסעיף 23 להחלטה את האגודה מתשלום סכום השיקים בהתבסס על חריגה מהרשאה תוך הסתמכות על סעיף 56 לחוק החברות, תשנ"ט-1999. המערער כצד ג, לא ידע על החריגה מהרשאה וגם לא היה עליו לדעת על החריגה הנטענת. (סעיף 9 לערעור). בפני המפרק לא היתה כל ראיה, כי המערער ידע על החריגה מהרשאה או שהיה חייב לדעת על חריגה כזו.
9. טעה המפרק עת קבע בסעיף 27 להחלטתו, כי המערער אינו אוחז כשורה בשיקים. המערער לא נחקר בנקודה זו ולא הובאה כל ראיה כדי לשלול ממנו את המעמד של אחיזה כשורה. מתצהירו של המערער ניתן לקבוע בוודאות, כי הוא אוחז כשורה ומשכך ועל פי סעיף 37(2) לפקודת השטרות [נוסח חדש], להלן: פקודת השטרות "הוא אוחז השטר כשהוא נקי מכל פגם שבזכות קניינם של צדדים קודמים לו, ומכל טענות הגנה אישיות גרידא ... שהיו להם בינם לבין עצמם ויכול הוא לאכוף תשלומו על כל צד החב על פי השטר". הדבר מקבל משנה תוקף מכך שבהחלטת המפרק לא צוין כל פגם בזכות קניינו של מלאכי זנדני בטרם העביר אותם למערער.
10. המפרק פנה למערער בטרם נתן את החלטתו בתביעת החוב, הוא ביקש הבהרות והשלמות בעניין. מסתבר, כי המערער סיפק חבילות חציר וקש לרפת של אגודת מעוז, שהמנוח מלאכי זנדני היה מנהלה. לאגודה אין רפת, היא לא הזמינה קש ולא היה לה צורך בקש כאמור. בין שמי שרכש את הקש הנו מלאכי זנדני ז"ל ובין שזו אגודת מעוז, אין חובה על האגודה שבפירוק לשלם את תמורת השיקים.
11. המפרק של אגודת מעוז הודה שזו אכן קבלה את הבלות ואף הכיר בחובה של האגודה שבפירוק לשלם תמורתן למערער. המערער מסיבותיו לא הגיש תביעת חוב למפרק אגודת מעוז ובכך הוא התרשל רשלנות חמורה.
12. אין להתעלם מעסקת היסוד בהליכי פירוק. אין מדובר יותר ביחס ישיר בין שני צדדים בלבד, אלא במכלול יחסים בין האגודה לכלל נושיה באופן קולקטיבי כשהחלוקה מתבצעת לפי עקרונות של שוויון בתוך אותה דרגה שווה של נושים.
13. אין תוקף לחתימות מי שנטען כי חתמו בשם האגודה על השיקים. הם חרגו מסמכותם והרשאתם ולכן אינם יכולים לחייב את האגודה. לא ניתנה כל הרשאה לחותמים לרכוש חבילות קש לרפת של אגודת מעוז או למלאכי זנדני ז"ל. המפרק מפנה לסעיפים 25,24 ו -92 לפקודת השטרות וכן לסעיף 55 ו- 56 לחוק החברות. פעולה בחריגה מהרשאה תחייב את התאגיד או את האגודה רק אם אושררה הפעולה בדיעבד או אם יוכח, כי המסב לא ידע על החריגה מהרשאה או שלא היה חייב לדעת על חריגה כאמור. (סעיף 9).
14. המערער קיבל את השיקים לאחר שחשבון הבנק של האגודה בבנק הפועלים הוגבל וכתוצאה החליפו אותם השיקים נשוא הערעור המשוכים על בנק המזרחי בע"מ. המערער הנו תושב המושב ערוגות, מכיר את פעילות האגודה המשיבה ופעילות רפת יציב בע"מ ומלאכי זנדני ז"ל על כל המשתמע מידיעה זו.
15. הנסיבות דכאן מלמדות, על ידיעת המערער על חריגת מלאכי זנדני מההרשאה או שהיה עליו לדעת על החריגה מהרשאה. הנסיבות שתוארו בפרשת חיים וייס (ע"א 3707/11 חיים וייס נ' רמת איתרי (פורסם בנבו) בו נקבע כי היו סימני אזהרה שהובילו למסקנה, כי האוחז חייב היה לדעת על החריגה מהרשאה, ישימות גם כאן.
16. אף אם לא נכנסים לעילה השטרית, יש לקבוע, כי המערער אינו אוחז כשורה על פי דיני השטרות. הסיבה לכך הנה שהיה עליו לדעת את השימוש שלא כדין בשיקים של האגודה מטעם מר מלאכי זנדני ז"ל. האגודה יכולה להעלות כל טענה נגד המערער שהיתה יכולה להעלות נגד מלאכי זנדני ז"ל לרבות פעילות שלא כדין, כישלון תמורה מלא וחובות מלאכי זנדני ז"ל לאגודה.
17. בעיקרי הטיעון של המערער חזר הוא על טענותיו בערעור אך חידד מספר נקודות. הוא טען למשל, כי לא ייתכן להגיע למסקנה, כי המערער אינו אוחז כשורה. המפרק התעלם מן העובדה, כי השיקים נשוא התיק באו להחליף את השיקים המשוכים על בנק הפועלים ולא הובאה כל ראיה להוכיח כי בעת סיחור השיקים המשוכים על בנק המזרחי היה חשבון האגודה בבנק הפועלים מוגבל.
18. אין פסק דין וייס רלוונטי לענייננו ואין ללמוד ממנו על ידיעת המערער על הפגמים בשיקים או היעדר הרשאה לזנדני להעביר את השיקים לצדדים שלישיים כמו המערער.
19. אין בעמדת המפרק של אגודת מעוז כדי להשליך על המקרה כאן. המכתב של עו"ד כץ מופנה אל אגודת ינון ולא למערער ואין לה כל השפעה על מעמדו של המערער. זאת ועוד, עצם העובדה שניתן לנקוט הליכים נגד צד נוסף, כמו אגודת מעוז, אינה משפיעה על חובת האגודה לשלם מכוח דיני השטרות.
20. אין כל רלוונטיות לתמורה שקיבלה אגודת ינון או לא קיבלה. די בכך כי המערער עצמו שילם תמורה בעד השטרות. אין גם רלוונטיות לתום לבו של המערער בעת קבלת השיקים של בנק המזרחי ותום הלב צריך להיבחן בעת קבלת השיקים המשוכים על בנק הפועלים.
21. גם כאן חזר המפרק על עיקר הטענות שבתשובה לערעור. המפרק הדגיש כי עסקת היסוד היתה בין המערער לאגודת מעוז ולא עם האגודה המשיבה. אי לכך על המערער לגבות את התמורה שהוא טוען לה מאגודת מעוז או ממלאכי ולא מהמשיבה. למערער ניתנה הזדמנות מלאה בטרם מתן החלטת המפרק להבהיר נקודות המקשות קבלת תביעת החוב והמערער לא ניצלה.
22. עסקת היסוד כאמור היתה בין זנדני ז"ל לאגודת מעוז ואין לאגודה כל קשר לעסקה זו. כשם שלא יתכן כי המפרק יאשר הוצאות פרטיות של זנדני ז"ל כך לא יאשר הוצאות שנטל זנדני מאגודת מעוז או מכל גורם אחר. עצם הוצאת החשבונית על שם זנדני ז"ל אינה מלמדת כי הקש נרכש עבורו, אין לו רפת משלו וברור כי לא לעצמו רכש את הקש. מנגד ראיות לא מעטות מלמדות, כי הרכישה הנה עבור אגודת מעוז. כך לומדים מתעודת המשלוח על שם אגודת מעוז, הכרת המפרק בתביעת חוב מטעם המערער והיעדר צורך בקש לזנדני ז"ל או לאגודה. המפרק של אגודת מעוז הכיר בתביעת החוב של המערער על סמך תעודות המשלוח שעל שם אגודת מעוז אף ללא הגשת תביעת חוב פורמאלית. (סעיף 10 ). מי שטוען כי נקט את כל ההליכים לגביית החוב המגיע לו מהאגודה ומזנדני ז"ל, אך אינו מגיש הוכחות לקבלת המגיע בתביעת החוב שהוכרה על ידי מפרק אגודת מעוז התרשל הוא התרשלות רבתי ועליו להלין רק על עצמו.
23. גם מכוח דיני השטרות אין חובה על האגודה לשלם את תמורת הקש. אין סמכות לחתומים לחייב את האגודה בתמורה לקש שנרכש, לא היתה החלטה של מושב יינון לרכוש את הקש עבור האגודה לרפת מעוז. חתימת מורשי החתימה מוגבלת לגבולות ההרשאה על פי סעיף 24 לפקודת השטרות. לכל היותר יוכל המערער לתבוע אישית את אלה שחתמו ללא הרשאה במקום האגודה מכוח סעיף 25 לפקודת השטרות.
24. החלפת השיקים מבנק לבנק צריכה היתה להדליק נורה אדומה מול עיני המערער שהפעילות של מלאכי זנדני אינה חוקית והוא היה חייב לדעת על כך. אי לכך הדבר שולל את האחיזה כשורה לה טוען המערער. הנסיבות שצוינו בפרשת חיים וייס ישימות מכוח של קל וחומר במקרה זה.
25. אין לקבל את טענת המערער כי את תום ליבו יש לבחון בעת קבלת השיקים של בנק הפועלים. המערער קיבל את השיקים של בנק המזרחי והחזיר את השיקים המשוכים על בנק הפועלים. הדבר מהווה וויתור על השיקים של בנק הפועלים על כל הנגזר מכך, כולל טענת תום הלב בעת קבלת השיקים המוחלפים. מכאן ואילך יש להביט על היעדר תום הלב באספקלריה של השיקים המשוכים על בנק המזרחי בע"מ.
26. גם אם היו השיקים נחתמים על ידי האגודה, אין עדיין המערער אוחז כשורה. נורות האזהרה חייבות היו להוביל את המערער לבדוק את הרשאת החותמים על ההמחאות. המחדל משמיט את תום לבו של המערער ומכאן המסקנה, כי אין הוא אוחז כשורה גם בפן השטרי של התביעה.
27. הליך הפירוק הנו הליך קולקטיבי המושתת על עקרונות של שוויון בין נושים בדרגה שווה. הנטל להוכיח כי מגיע משהו למערער מוטל עליו הוא. אין זה נכון כי הנטל מוטל על המפרק. דיני חדלות פירעון קובעים כי נטל ההוכחה מוטל על מגיש תביעת החוב. זהו דין ספציפי ואת עקרונותיו יש ליישם.
28. אף אם ייטען כי הנטל מוטל על המפרק, הרי הוא עמד בו. סעיף 29(ב) לפקודת השטרות מורה על היפוך הנטל להוכחת החזקה כשורה במקרים המצוינים בסעיף. כך למשל אם "הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי חוקיות, חובת הראיה מתהפכת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי חוקיות ניחן בתום לב ערך בעד השטר". אי לכך הנטל בנסיבות מקרה זה מוטל על המערער.
29. הצדדים מיקדו את ההכרעה במחלוקת בשני צירי בדיקה, דהיינו הבדיקה על פי עסקת היסוד והבדיקה על פי העילה השטרית, כשכל אחד מהם מדגיש יותר עילה אחת על פני רעותה. המערער שם את מירב הדגש על העילה השטרית, והתייחס גם לעילה על פי עסקת היסוד. מנגד הדגיש המפרק את העילה על פי עסקת היסוד, אם כי התייחס גם להיבט של העילה השטרית. מובן כי כל אחד משני הצדדים מזמין אותי לקבל את עמדתו.
30. כבר כעת אסלק מפניי מכשול אפשרי והוא הסמכות של המפרק להציץ אל מעבר לפרגוד של החיוב הגלום בתביעת החוב. אם אקבע, כי אין סמכות למפרק להביט אל מעבר לחיוב הגלום בבסיס תביעת החוב, הרי מובן מאליו כי דין הערעור להתקבל ויהא על המפרק להכיר ללא סייג בתביעת החוב. האמת, היא כי גם ב"כ המערער אינו חולק על עצם הסמכות של המפרק להציץ אל מעבר לפרגוד של פסק הדין. בבש"א 13604/07 עיתון חדש בגליל בע"מ נ' עו"ד לביא חיים ואח' (פורסם בנבו) שנינו:
"אין חולק כי זכותו של נאמן להציץ מאחורי פסק הדין, על אחת כמה וכמה הדברים נכונים, שעה שמדובר בפסק דין שניתן ללא בירור התובענה לגופה".
"בדונו בתביעת החוב ממלא הנאמן תפקיד שיפוטי ומבחינה מסוימת כוחו אף עולה על כוחו של בית המשפט; היה החוב נשוא התביעה מבוסס על פסק דין שניתן נגד החייב, רשאי הנאמן לבדוק את התמורה שניתנה בעדו; אם הובאה ראיה שהפסק הושג בנסיבות שיש בהן משום תרמית, קנוניה או עיוות דין, או שהחוב האמתי שונה מחוב פסק הדין, רשאי הוא לדחות את תביעת החוב, כולה או מקצתה, והוא הדין בפשרה שנערכה עם החייב."
ראה שלמה לוין ואשר גרוניס, פשיטת רגל מהד שנייה, 280. וכן אבנר קדם, הנאמן בפשיטת רגל, זכויותיו חובותיו וסמכויותיו" עמ' 242. ראה גם ע"א 1057/91 הרצל נ' מכטינגר, פ"ד מו(4) 353 (פורסם בנבו).
31. המסקנה מדברים אלה, הנה, כי אכן יש סמכות ולפעמים אף חובה על המפרק לבדוק את החוב המקרי, לבדוק את עסקת היסוד ולהשוות את החוב הגלום בפסק הדין מול החוב האמתי של מגיש תביעת החוב.
32. המקורות שהבאתי לעיל והפסיקה מדברות על פסק דין. השאלה הנה האם יש נפקות לעובדה שבמקרה שלנו מדובר בשטר אם לאו? לעניות דעתי אין הבדל בין שני מקורות החיוב. פסק דין הופך לחוב חלוט ומגובש כשהוא הופך לסופי ואין עליו עוד ערעור. הוא הדין בשטר שלא הוגשה עליו התנגדות או שהוגשה התנגדות, אך היא נדחתה. מרגע זה הופך החיוב הגלום בשטר לחוב במעמד של פסק דין. אם כך, המצב מבחינת הסמכות לתהות על קנקנו של החיוב שמקורו בשטר הנו כזה בחוב שמקורו בפסק דין ולא יותר.
33. אי לכך, מעמדו של השטר שלא הוגשה לגביו התנגדות או שהוגשה התנגדות ונדחתה כמעמד פסק דין לכל דבר ועניין לרבות בהקשר של גביית החוב. אין לנו אינפורמציה אם הוגשה התנגדות במקרה זה אם לאו, או שהוגשה ונדחתה. אני מרשה לעצמי להניח, כי לא הוגשה כאמור לא מטעם האגודה ולא מטעם מלאכי זנדני ז"ל או עזבונו. אילו הוגשה כאמור מן הסתם היה המערער מציין עובדה זו. מטבע הדברים חיוב כאמור שלא עבר המסננת של התנגדות דינו כדין פסק דין שניתן בהיעדר הגנה. על מקרים כאלה הרבתה הפסיקה לציין, כי המקרים המתאימים להצצה אל מעבר לפרגוד של פסק הדין, ולענייננו- של השטר, כי זכות היא וחובה לבדוק את החוב האמתי ולהשוותו לחוב הגלום בפסק הדין. ראה פר"ק 25351-01-12 התחנה המרכזית החדשה בתל-אביב בע"מ ואח' נגד כונס הנכסים הרשמי תל – איב ב ואח' (פורסם בנבו); עב (י-ם) 1249/04 בר טוב מיכה נ' טיב השפע בע"מ (פורסם בנבו). ראה גם תא (ת"א) 159449/02 אקסטרא קאר ליסינג מימון והשקעות בע"מ נ' קובן ליאורה, להלן פרשת אקסטרא קאר.
34. לחוב הגלום בשטר המגלם חוב חלוט במובן האמור לעיל, יש תוקף של פסק דין. דיני חדלות פירעון עגנו הוראות ייחודיות בשל האופי המיוחד של דינים אלה, ובשל הרציונל של גבייה קולקטיבית וחלוקה שוויונית בהתאם בין אותם נושים בעלי דרגה שווה וחלוקה לפי סדר קדימויות על פי הדין. מהרגע שניתן פסק דין הוא מגלם את כלל החובות שקדמו לו ואין להיזקק לכל מה שקדם לו. גם לשטר שהפך לחיוב סופי, יש מעמד זהה. מהרגע שניתן פסק הדין בדמות חלוף הזמן להגשת התנגדות על פי סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז- 1967, להלן: חוק ההוצאה לפועל, או שהוגשה התנגדות ונדחתה הופך החוב לחוב במעמד פסק דין, ואין יותר סמכות להביט אל החוב או הטענות שהיו לצד לפני פסק הדין. אי לכך אין לחייב, קרי המושך של השיק או הנתבע בפסק דין סמכות להעלות כל טענה שהיתה לו לפני פסק הדין. לא רק לחייב אין יכולת להעלות טענות שהיו לו לפני פסק הדין הסופי או שטר שזכה למעמד של פסק דין סופי, אלא שגם לנושה אין סמכות כאמור. האם הדבר סותר את המסקנה וההלכות שהבאתי לעיל לפיה ניתנת זכות ואף חובה במקרים מסוימים כן להציץ אל מעבר לפרגוד של פסק הדין או השטר?. התשובה הנה שלילית ואסביר את דבריי: במקרים הרגילים פסק הדין הנו חזות הכול ואין מאחוריו ולא כלום. אפילו ראש ההוצאה לפועל אינו מוסמך להביט אל מעבר לפרגוד של פסק הדין. ראה. בר אופיר, הוצאה לפועל, הליכים והלכות, מהד שביעית עמ' 272- 274 עת הוא דן בטענת פרעתי. הסמכות של המפרק או הנאמן להציץ אל מעבד לפרגוד של הפסק או השטר מקורו לא בדיני השטרות, אלא בדיני חדלות פירעון. המטרה הנה להביא לתחימת כל הרכוש של ההליך ולהביא לחלוקה צודקת של מאסת הנאמנות או פשיטת הרגל או הפירוק על פי הדינים הספציפיים החלים על דינים אלה. מסיבה זו ניתנה הסמכות למפרק בענייננו להציץ אל מעבר לפרגוד של פסק הדין או השטר.
35. מסקנתי זו משתלבת עם דברי כב' השופטים שלמה לוין ואשר גרוניס בספרם דלעיל עת כתבו:
"בדונו בתביעות החוב ממלא הנאמן תפקיד שיפוטי ומבחינה מסוימת אף עולה על כוחו של בית המשפט".
זהו בדיוק המקרה בו סמכות המפרק או הנאמן עולות אף על סמכויות בית המשפט. שופט שקם מכיסאו אינו בן חורין לשנות את החיוב שבפסק הדין שהוא נתן. ראה עפ 951/80 יצחק קניר נ' מדינת ישראל , לה (3) 505; עפ 1100/91 מדינת ישראל נ' מוחמד עלי געברי פ"ד מז(1) 418 וכן תפ (נצ') 3695/03 מדינת ישראל נ' ג'פרי עיסמת. החריגים המועטים צוינו בסעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד- .1984 גם רשם ההוצאה לפועל אינו בן חורין להביט אל מעבר לפרגוד של פסק הדין במסגרת טענת פרעתי על פי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל ובכלל, כאמור לעיל. והנה המפרק על פי הדין וההלכה, כן מוסמכים להציץ אל מעבר לפרגוד של פסק הדין ושל השטר כדי ליישם הלכה למעשה את דיני חדלות פירעון.
36. איך השוואת אלה מתקשרות לנקודה שבדיון כאן? התשובה הנה, כי מהרגע שניתן פסק הדין או מהרגע שהפך השטר לחוב חלוט וסופי כמו פסק דין סופי, מבוטלות כל הטענות האפשריות שהיו לצד עובר לפסק הדין. כל עילת תביעה אחרת אינה יכולה להיות רלוונטית יותר. הדבר טוב גם לטענות שמעלה המערער בנושא החזקה כשורה, הזכויות הנצברות מכוח חזקה זו והיפוכי הנטלים. מרגע התחלת שלב הבדיקה של החובות על ידי המפרק, הופכת מלאכתו למלאכה של בעל תפקיד כמפרק או כנאמן הבודק את פסק הדין ואין לו יותר התעסקות עם הטענות שיכלו לעמוד לו עובר לפסק הדין, לא עילה שטרית, לא הגנות שטריות ולא חזקות למיניהן. אי לכך לדידי אם המפרק החליט לבדוק את פסק הדין או את החיובים נשוא תביעת החוב, הרי מלאכתו של המפרק תתמקד בבדיקת פסק הדין או השטר על פי הסטטוס של פסק דין. אין מקום להתחשב בכל אותן פריבילגיות על פי דיני השטרות. המסקנה מכך, הנה שלא רק שצדק המפרק בבדיקת עסקת היסוד, אלא בכך שהיסוד המוצק לבדיקה הנה הבדיקה במישור זה דווקא.
37. ומה גילה המפרק בבדיקה על פי עסקת היסוד? הנה התשובה:
א. עסקה של קנית קש עבור אגודת מעוז ולא עבור המשיבה. לזו האחרונה אין בכלל רפת ואין לה כל צורך בקניית קש כאמור. כל קניה כאמור לא נקנתה עבור האגודה אלא עבור אחרים ואין האגודה חייבת לממן את קניותיהם של צדדים שלישיים יהיו אשר יהיו – גם אם מדובר ביו"ר וועד, מזכיר או כל בעל תפקיד אחר באגודה.
ב. עסקה שבגינה לא התקבלה כל החלטה במוסדות המוסמכים של האגודה, לא באסיפה הכללית ולמצער לא בוועד האגודה המפעיל את הסמכויות הביצועיות של האגודה. אם כך זוהי פעולה של מי שמתיימר לפעול בשמה של האגודה, אך הוא פעל למעשה בניגוד לחובתו כשלוח של האגודה. כתוצאה זכאית האגודה בפן העקרוני להתפטר מחיוביה מכוח שליחות שלא ניתנה. ראה סעיף 6(א) לחוק השליחות, תשכ"ה- 1965. הסעיף נותן אופציה לשולח לאשר את הפעולה של השלוח, אלא שאופציה משמעותה גם סמכות לא לאשר את הפעולה. אין בפנינו כל ראיה או הוכחה או אפילו טענה, כי השולח, קרי האגודה אשררה את הפעולה של השלוח בדיעבד. אדרבא, כל הסיטואציה בה אנו מצויים, הנה התנגדות למה שעשה השלוח!.
ג. המפרק ראה עסקה, בה נמסרו שיקים למערער על ידי מלאכי זנדני מחשבון בנק הפועלים בע"מ שהוגבל, ובמקום השיקים שנמשכו על בנק זה נמסרו שיקים משוכים על בנק המזרחי בע"מ. אלה הם שיקים בסכומים בלתי מבוטלים, ואין דרכו של אדם מן היישוב לתת בכל יום. אם המטרה של המערער היתה להימנע מסיכון בשל הגבלת החשבון של האגודה, מדוע הסתפק בקבלת שיקים אחרים של אותה אגודה?. שכן אם השיקים חוללו, הרי זה סימן כי מצבה של האגודה אינו טוב במיוחד, וזאת בלשון המעטה. השאלה הנה מה הוסיפה החלפת השיקים לחשבון אחר ליכולתה הכלכלית של האגודה עד כדי הסכמת (או אולי דרישת) המערער לקבל שיקים של אותו מושך מבנק אחר?
ד. ואם תרצה לומר, כי המערער רצה בטוחות יותר מוצקות להבטיח כי התמורה עבור הקש כן תשולם, מדוע לא עמד הוא על קבלת שיקים ממישהו אחר? מדוע לא בקש את השיקים של מר מלאכי זנדני ז"ל שהנו הצד הישיר לעסקת היסוד? כל אלה אינדיקציות שהצדיקו את הבדיקה של עסקת היסוד על ידי המפרק.
ה. על פי הפסיקה עת בוחן בעל תפקיד כמו המפרק את מה שעומד מאחורי הפרגוד של פסק הדין או השטר, חובה עליו לתת הזדמנות ראויה לתובע לעמוד על שלו ולשכנע את המפרק, כי החוב המגולם בפסק הדין והחוב האמתי חד הם וכי אין מקום להפחית את החוב או שלא להכיר בו. ראה אבנר קדם, שם עמ' 243. אין ספק כי המפרק נתן הזדמנות מלאה למערער להוכיח את עמדתו. ראה סעיף 19 להחלטת המפרק מיום 11.9.2013 היא ההחלטה נשוא הערעור. ראה גם נספח ה- 4 להחלטת המפרק, הוא המכתב מיום 18.4.2013 המופנה לב"כ המערער, עו"ד מסיקה וכן תשובת עו"ד מסיקה מיום 11.8.2013 והתצהיר של המערער מאותו יום והנלווה למכתב האמור.
ו. ומה העלתה הבדיקה הנוספת אחרי שניתנה למערער הזדמנות לתמוך בעמדתו? התשובה הנה: שתי נקודות רלוונטיות אלה: ראשית, כי החציר נמכר למר מלאכי זנדני כמצוין בסעיף ב לתצהיר המערער מיום 11.8.2013 ומהחשבונית והקבלות שצורפו לתצהיר הקודם של המערער מיום 20.3.2013. המערער לא התכחש לטענה, כי אין הוא עצמו בעל רפת ואין לו כל צורך בחציר עבור עצמו. הנקודה השניה שהתגלתה בעקבות בדיקת המפרק הנה, כי תעודת המשלוח בגין החציר הוצאה על שם אוגדת מעוז, והמפרק של אגודת מעוז, עו"ד יוסי כץ הכיר בזכות המערער לאור כך להיות חלק מהנושים המוכרים של האגודה אותה הוא מפרק. המסקנה מכך, לענייננו הנה, כי לא היתה עסקת יסוד בין האגודה למערער ולכן בצדק קבע המפרק את אשר קבע בנושא זה.
ז. המפרק מצא אומנם תיק הוצאה לפועל המנוהל נגד האגודה ונגד עיזבון המנוח מלאכי זנדני, אך ללא גבייה כלשהי. ראה דף החשבון שצורף על ידי המערער לתביעת החוב. לא שמענו מהמערער כי הוא ניסה לגבות מהעיזבון של מלאכי או לממש נכסי העזיבון על פי סעיף 78 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967. אם הצד הישיר לעסקת היסוד הנו מר מלאכי זנדני, כגרסת המערער, הרי מצופה ממנו לפעול במרץ דווקא נגד מלאכי ללא ליאות. המחדל יכול לפתוח פתח לחשש, כי גם המערער ידע כי המאמצים כוונו מלכתחילה לגבייה מהאגודה דווקא. לדבר יכולה להיות השפעה על תום הלב של המערער, אך חשיבות מיוחדת לנקודה זו תינתן בהיבט של העילה השטרית.
ח. המפרק מצא סיטואציה בה מכיר המפרק של רפת מעוז בזכאות של המערער לקבל תמורת הקש שסיפק, כמובן על פי דיני הקדימויות שבדין, אך מסיבותיו שאינן ברורות דיין, מסרב המערער ובא כוחו לפנות בבקשה לממש את הזכות שלו ממאסת המשאבים בקופת הפירוק של אגודת מעוז. יש לציין כי הפעולה של בדיקת המצב אצל המפרק עו"ד כץ נעשתה על פי יוזמת המפרק כאן, עו"ד נמרוד טפר. אין לקבל את ההצטדקות של המערער ובא כוחו שאין לייחס חשיבות להכרה זו בשל העובדה כי מכתב ההכרה של עו"ד כץ מופנה אל המפרק ולא אל המערער. יותר מכך, אין לקבל את המסקנה של המערער ובא כוחו, כי הדבר מלמד על קשר לאגודה דכאן, וכי אחרת המפרק לא היה טורח לעשות את העבודה במקום המערער. ראה עמ' 2 לפרוטוקול הדיון בפניי קטע רביעי. תפקידו של המפרק כולל בחובו סמכויות אינקוויזיטוריות, ומשמצא אפשרות לנתב תובע לנתיב שיש בו כדי להיפרע, גם אם לא מהאגודה שעל פירוקה הוא מופקד, יש לברכו על כך. המחדל נזקף לחובת המערער.
38. יכולתי לעצור כאן ולקבוע, כי על פי עסקת היסוד, אין קשר לאגודה שבפירוק להספקת החציר למלאכי זנדני או לרפת מעוז. אלא שהמערער שם כמעט את כל יהבו על העילה השטרית. כתבתי כי משנכנס המפרק להציץ אל מאחורי הפרגוד של הפסק או השטר, אין למעשה יותר להתחשב בעילות או בפריבילגיות שהיו תקפות עובר לפסק הדין, כולל הזכויות העודפות של אוחז כשורה בדיני שטרות. יחד עם זאת, אין דרכו של המערער סוגה בשונים גם בהיבט של העילה השטרית.
39. המפרק הפנה לפסיקת בית המשפט העליון בפרשת וייס נגד איתרי , עא 7307/11, 7690/11 חיים וייס נ' רמת איתרי וערעור שכנגד, (פורסם בנבו) ממנו בקש ללמוד על החובה שהיתה על המערער לדעת, כי מלאכי זנדני ז"ל חורג מהרשאה וכי אין הוא פועל בשם האגודה. המערער ביקש לאבחן המקרה של וייס נ' אתרי בשל השוני בין שני המקרים, הסתירות שהתגלו שם בין גרסאות וייס השונות ובעובדה ששם התנהלה חקירה בעוד שכאן אף חקירה לא נוהלה עם המערער על תצהירו.
40. אמת, נחקר שם מר וייס ומסר גרסאות שונות וכאן לא נחקר המערער, אלא שהמפרק הסביר מדוע הוא לא חקר את המערער על תצהירו. המפרק בדעה, כי היה מוכן להניח לטובת המערער כי הוא לא ידע בפן הסובייקטיבי, כי מלאכי זנדני ז"ל חורג מתחום ההרשאה, אלא שהמבחן כמו שנקבע בפרשת איתרי, אינו סובייקטיבי אלא אובייקטיבי. אי לכך לא היה צורך בחקירת המערער בפן הסובייקטיבי. ב"כ המערער מקשה וטוען, כי אם כל האורגנים המוסמכים, לא גילו את החריגה מהרשאה או הפעילות הבלתי חוקית הנטענת נגד זנדני ואחרים, מדוע יש לצפות מהמערער כי יגלה את המעשים שלא כהוגן שבצעו נציגי האגודה?
41. נקודות אלה חשובות הן בבדיקה במישור של הבדיקה על פי עסקת היסוד והן בתביעה בפן השטרי. כידוע סעיף 28 לפקודת השטרות קובע את התנאים לאחיזה כשורה, בעוד שסעיף 29(ב) לפקודת השטרות קובע חזקה כי כל מי שחתימתו מצויה על השטר, חזקה שהדבר נעשה בעד ערך והוא קובע חזקה נוספת, לפיה כל האוחז בשטר הנו אוחז כשורה כמובהר בסעיף 28 לפקודת השטרות. ב"כ המערער מפנה במיוחד לסעיף 29(ב) לפקודת השטרות שקובע ברישא שלו, כי חזקה על מי שאוחז בשטר כי הוא אוחז כשורה. אלא שהבדיקה אינה יכולה להיות שלמה אם לא נקרא את ההמשך של אותו סעיף 29(ב) לפקודת השטרות. סעיף 29(ב) סיפא לפקודה מורה על היפוך הנטל אם יוכח כי הקיבול, ההוצאה או הסיחור שלאחריה, פגועים במעשה שאינו כדין כמפורט שם, ואז חובת ההוכחה מתהפכת.
42. המפרק הוכיח, כי מר מלאכי זנדני ז"ל, לא פעל כדין, הוא לא קנה את הקש עבור האגודה , לא הורשה בהחלטה מפורשת על ידי האגודה לקנות את הקש עבור עצמו או עבור האגודה ובכלל, הוכיח כי האגודה לא קבלה כל תמורה בעד השטרות, ולכן חובה על המערער להוכיח, כי הוא שילם אחרי פגמים אלה תמורה וערך בעד השטרות וכי הוא היה במצב של תום לב. המערער טוען, כי הוא אכן פעל בתום לב ושילם תמורה. אלא שבא כוחו טוען, כי תום הלב שלו נמדד ביום הסיחור של השיקים שהיו משוכים על בנק הפועלים. ראה סעיף 14 לעיקרי הטיעון מטעם המערער. האומנם כך? התשובה הנה שלילית מכמה סיבות: ראשית, מכיוון שאנו דנים בשיקים המשוכים על בנק המזרחי בע"מ ולא אלה שנמשכו בזמנו על בנק הפועלים בע"מ. אי לכך אין לגרור את הלך מחשבתו של המערער בזמן שקיבל לראשונה את השיקים המשוכים על בנק הפועלים, לעת עתידית בה קיבל שיקים המשוכים על בנק המזרחי. משנמסרו השיקים המחליפים למערער הוא החזיר את השיקים המוחלפים ונותק כל קשר בינו לבין השיקים המוחלפים. שנית, סעיף 29(ב) לפקודת השטרות עצמו מציין, כי את ההוכחה של מתן תמורה ויסוד תום הלב צריכה להתייחס לשלב שאחרי שהוכיחו את אחד הפגמים המצוינים בסעיף. טענת המפרק לפגמים והוכחתו פגמים אלה התייחסה לשיקים המשוכים על בנק המזרחי ולכן ברור כי גם בדרישות סעיף 29(ב) לא עמד המערער מבחינת העיתוי של תום הלב והתמורה אותם צריך להוכיח. שלישית, שלא כשיקים שנמשכו על בנק הפועלים, בעת משיכת השיקים על בנק המזרחי בע"מ, התחדש אלמנט אינפורמטיבי נוסף המצריך חידוש הדרישה להוכחת שני האלמנטים על פי סעיף 29(ב) לפקודת השטרות. עם קבלת השיקים המשוכים על בנק המזרחי נחשף המערער למידע חשוב, כי מצבה של האגודה אינו טוב עד כדי הגבלת חשבונה בבנק הפועלים. איך ניתן לטעון כי אף נוכח הידיעה על הגבלת החשבון עדיין המערער תם לב וכן שילם תמורה מעצם ההיקש למצב התודעתי שלו בעת קבלת השיקים המשוכים על בנק הפועלים אי שם בזמן עבר? רביעית, (ונימוק זה ציינתי בבדיקה לפי עסקת היסוד), אם ראה המערער, כי החשבון של האגודה הוגבל, וראה כי מדובר בשיקים של מאה אלף ₪ שאינו סכום זעום אליבא דכולי עלמא, מדוע הסכים לקבל שוב את השיקים המחליפים המשוכים על ידי אותה אגודה אם כי מחשבון בנק אחר, מבלי לוודא כי מצבה של האגודה השתפר?. נשאלת השאלה, איך ניתן לברר נקודה זו? התשובה הנה או בבירור אצל האגודה ונציגיה או אולי בהסתפקות בברור אצל אותו מלאכי זנדני בהנחה כי המערער ראה בו נציג אוטנטי ומוסמך לפעול בשם האגודה. שתי החלופות לא התקיימו כאן:
המערער לא טען, וממילא לא הוכיח כדרישת סעיף 29(ב) לפקודת השטרות, כי הוא בירר אצל האגודה מה התחדש מבחינת יכולת האגודה לשלם תמורת השיקים שאך עתה חוללו, וגם לא טען וממילא גם לא הוכיח, כי הוא בירר את הנקודה של יכולת האגודה לפרוע את השיקים המחליפים אף שהשיקים המוחלפים זה רק עתה חוללו. אי לכך לא עמד המערער בדרישות סעיף 29 לפקודת השטרות .
אשר לטענה, כי על המפרק היה להוכיח כי חשבון הבנק בבנק הפועלים היה מוגבל בעת סיחור השיקים המשוכים על בנק המזרחי, אין לקבל את עמדת המערער. לטעמי יש די אינדיקציות כי כך היה המצב. ראשית, כי השיקים המשוכים על בנק המזרחי החליפו שיקים אחרים המשוכים על בנק הפולים, ואלמלא ההגבלה לא היה צורך בהחלפתם. שנית, חשבון בנק הפועלים הוגבל בספטמבר 2010 ושל בנק המזרחי- בפברואר 2011. כל השיקים היו אחרי ההגבלה של חשבון בנק הפועלים. לכל המוקדם נמסרו הם עובר לתאריך השיק הראשון ב 26.1.2011 שקדם להגבלת החשבון של מזרחי והיה מאוחר להגבלה של בנק הפועלים. על כל פנים, המערער היה צריך להוכיח עובדה חשובה זו לעניינו ולהראות כי בעת סיחור השיקים המשוכים על בנק המזרחי לא היה חשבון הבנק בבנק הפועלים מוגבל או שהוא לא ידע על כך, ולא המפרק. הנטל הנו על המערער להוכיח ולא להיפך ובנטל זה הוא לא עמד.
שלישית, ידיעה על הפגמים, אינה רק ידיעה ממש בפן הסובייקטיבי לא מכוח סעיף 28 ולא מכוח סעיף 29 לפקודת השטרות, והיא משלבת גם אלמנטים בפן האובייקטיבי. ראה למשל תא(ת"א) 68618/04 דב שטייבאום נ' מוסיוף אריה (פורסם בנבו); תא (י-ם) 3647/94 מוסאיוף אלון נ' AMERICAN EXPRESS TRAVEL RELATED SERVICES INC ו- תא (ת"א) 49151/04 בן דוד דוד נ' פרידמן יעקב. אין עצימת עיניים יכולה להצמיח אי ידיעה במובן האובייקטיבי. בפרשת וייס לא נקבע, כי הידיעה הסובייקטיבית הנה חזות הכול, אלא ניתן דגש גם לידיעה האובייקטיבית על התנהלות עמותה ונציגיה, ולענייננו- אגודה או נציגיה. בית המשפט חזר אומנם בפרשת וייס נ' איתרי על הזכות של מתקשר צד ג' לבנות על הסמכות הנחזית מכוח סעיף 6(ב) לחוק השליחות, אך הוא קבע כי היו נורות אזהרה ששללו את היכולת של האחים רייך להסתמך על אותה סמכות נחזית והיה עליהם לברר את המצב לאשורו. בין היתר הפנה כב' בית המשפט להיקף הסכומים המתגלגלים ולדרך או המסלול המפותל בו הגיעו הכספים לאחים רייך ושהיו חייבים לעורר אצלם סימני שאלה.
נורות האזהרה שנפרסו בפרשת וייס הנן רלוונטיות ולו בחלקן למקרה זה: הסכום שהועבר למערער אינו סכום קטן. נכון שהוא הרבה פחות מהסכומים שהתגלגלו בפרשת איתרי, אך עדיין סכום של מאה אלף שקל מאגודה שחשבונה הוגבל אינו סכום של מה בכך. מנגד, המקבילה של אותה דרך מפותלת בה הגיעו הכספים לאחים רייך, קרובה רעיונית לתהייה שצריך המערער היה לשאול את עצמו, דהיינו מדוע האגודה שאך עתה חוללו השיקים שלה, ממשיכה למסור שיקים בסכומים גדולים ועל חשבון חדש שהיא פתחה? מדוע לא הדליק הדבר נורה אדומה בפני המערער שיעמוד על קבלת שיקים של הצד הישיר לעסקת היסוד או שיקבל ערבויות או בטוחות אחרות?
43. סיכום ביניים: עד כה בחנתי את הזכאות של המערער לקבל את תמורת השיקים מכוח עסקת היסוד והגעתי למסקנה, כי אין המערער זכאי לקבל על פי עילה מכוח עסקת היסוד, זו לא נעשתה מול האגודה ועל המערער לתבוע או להמשיך בהליכי ההוצל"פ נגד עיזבון המנוח מלאכי זנדני. כמו כן בחנתי ולמעלה מן הצורך, את הזכאות של המערער על פי העילה השטרית וגם כאן הגעתי למסקנה, כי אין המערער זכאי לקבל מהמפרק את תמורת השיקים.
44. על אף האמור, נדמה, כי הנסיבות דכאן מחייבות הסתכלות על המקרה בפריזמה של צדק ואיזון בין בעלי הדין. אין ספק, כי פועלם של נציגי האגודה הוא שהביא לקריסתה עד כדי פירוק. השאלה ששאל ב"כ המערער בפן העקרוני, היכן כל רשויות הפיקוח האחראיות על האגודה אינה משוללת טעם. היכן האסיפה הכללית שאפשרה לחבר או חבר וועד להחזיק פנקסי שיקים רבים, חתומים בחתימה אחת שהושלמה כל אימת שחש המנוח מלאכי זנדני צורך בכך בחתימת חברו מר יונתן זנדני? היכן ועדת הביקורת? אין זה צודק להטיל את כל התוצאות על שכמו של המערער. הבחינה הזו נעשית על פי עקרונות הדין הכללי ולאו דווקא מכוח דיני השטרות.
45. בבדיקה כאמור, ישנם שיקולים לכאן ולכאן, מחד העובדה כי המערער נתן תמורה למנוח מלאכי זנדני, בדמות החציר, אך האגודה לא קיבלה את אותה הספקה, וזו מצאה את מקומה לרפת מעוז. האגודה לא הרשתה למלאכי או מישהו אחר להתחייב בשמה ומי שפעל חרג מהרשאתו. מנגד אף שהמערער סיפק לרפת מעוז או למלאכי, הוא עצם עיניו מברור המצב לאשורו ואת סמכותו של מלאכי זנדני למסור את השיקים, בייחוד כשראה כי השיקים הקודמים חוללו והוחלפו, ובנוסף ניתנה לו האפשרות להגיש תביעת חוב נגד מעוז ייצור חלב אף שקיבל הכרה בחוב ולא עשה כך.
46. עליי לשקלל את ההתנהלות של המערער ושל האגודה לשבט ולחסד ולנסות להגיע לתוצאה צודקת. לשם כך, אני רואה לנכון להפנות לפסק הדין של כב' השופטת נועה גרוסמן בפרשת אקסטרא קאר . בפרשה זו ציטטה כב' השופטת גרוסמן את דברי כב' השופט טירקל בפרשת נחמני דנ"א 2401/93 נחמני נגד נחמני (4), כלהלן:
וכן בהמשך שם בעמ' 349 מפי כבוד השופט טירקל: "בית המשפט הדן שלא בדרך הפשרה, חזקה עליו שהוא פוסק בראש ובראשונה על פי שיקולי הדין שהוא מיישם על העניין שלפניו. עם זאת, אין הוא מנוע מלהביא בחשבון שיקוליו – אם הדין אינו מציב גבולות לכך – גם שיקולים ראויים אחרים, שהם בעיקר שיקולים אנושיים ומוסריים העולים מתוך הנסיבות המיוחדות של העניין ושל המתדיינים. במילים אחרות, שיקול דעתו מבוסס הן על הדין והן על אותם שיקולים, כאשר הבכורה היא, כמובן, לשיקולי הדין".
אמת, בפרשת אקסטרא קאר דובר על פסיקה על דרך הפשרה מכוח סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, בעוד שכאן התנהל דיון בפני המפרק וערעור על החלטתו נידון בפניי. יחד עם זאת וכפי שנאמר לעיל, שיקולי צדק אינם מנת חלקו של דיון על דרך הפשרה בלבד והוא יכול עדיין למצוא לו אחיזה ומדור גם בהכרעות מכוח הדין.
47. ביישמי את השיקולים הנוגדים האמורים לעיל ובהתחשב בעובדה כי במכתבו של המפרק של מעוז ייצור חלב , עו"ד יוסי כץ הודה הוא בזכאות המערער בתביעה על סך 100,000 ₪, אך הצהיר כי יכיר בנשייתו של המערער כנשיה רגילה לגביה יבקש אישור הסדר מרשם האגודות השיתופיות בגובה של 25% עד 30% מגובה הנשייה, אני עושה שימוש בשיקולי צדק כאמור לעיל, ומורה למפרק להכיר בשלושים אחוז מערך תביעת החוב. לאור השתלשלות העניינים כאן, אני מצפה מהמפרק של מעוז חלב, עו"ד כץ להיות גמיש בנושא המועדים, וזאת בתנאי כי מר הרשקו או בא כוחו יפנו בתביעת חוב למפרק מר כץ בתוך 30 יום מקבלת החלטה זו. באין פניה כאמור לא יהא המערער זכאי לקבל מאומה מהמפרק עו"ד כץ.
48. התוצאה הסופית הנה שעל המפרק ולפנים משורת הדין להכיר בסכום של 30% מערך תביעת החוב נכון ליום הגשתה והנני מאשר את דחיית התביעה לגבי יתרת הסכום. הסכום שיקבל המערער מהמפרק עו"ד כץ וככל שיקבל, יתווסף למה שפסקתי כאן.
אין לשכוח, כי הליכי ההוצאה לפועל בתיק 22-01088-12-0 נגד עיזבון זנדני יכולים להיות נמשכים (אלא אם יש מניעה לכך בתיק ההוצאה לפועל עצמו) ובכך יקטין המערער את נזקו נוספות. מובן כי יש לסגור את תיק ההוצאה לפועל נגד המשיבה כאן.
49. נוכח התוצאה אליה הגעתי, אין אני מחייב בהוצאות.
ניתנה היום 31 מרץ, 2014, כ"ט אדר ב, תשע"ד בהיעדר הצדדים.
רמזי חוראני, עו"ד
עוזר רשם האגודות השיתופיות
