על זכות העיון של חבר מליאת הרשות המקומית במסמכי הרשות ותאגידיה

פסק הדין עוסק בעתירת חבר מליאת עיריית אשקלון לחייב את העירייה, ראש העירייה והחברה הכלכלית אשקלון, לאפשר לו לעיין במסמכים שברשותם ולצלמם, בהתאם להוראות סעיף 14א לפקודת העיריות.

רקע

העותר הינו חבר מועצת עיריית אשקלון וחבר בוועדת הביקורת של העירייה. בחודש יוני 2019 פנה העותר אל עיריית אשקלון, בבקשה לקבלת מידע ומסמכים הנוגעים לתשלומים ששילמו העירייה והחברה הכלכלית לאשקלון לעורכי דין, יועצים וספקים, כמו גם מסמכים הנוגעים למינוי היועצת המשפטית לשעבר של העירייה.

לעותר הועבר רק חלק מן המידע המבוקש, על כן הוא פנה לממונה על המחוז במשרד הפנים על מנת שתורה על העברת המסמכים מתוקף סעיף 140א(א1) לפקודת העיריות, ובהמשך הגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים. העתירה נמחקה בהסכמה, לאחר שבמסגרתה הוסכם כי החלטה בנושא תגובש על ידי הממונה במשרד הפנים.

ביום 23.1.20 התקבלה החלטה כאמור, בה נקבע כי על העירייה לאפשר לעותר לצלם חשבוניות של שלושת הספקים אליהם הפנה העותר, וכן כי ככל שהמסמכים מכילים מידע אסור למסירה על העירייה לצרף חוות דעת משפטית המנמקת מדוע המידע אסור למסירה. לעניין פירוט תשלומי העירייה ליועצים חיצוניים ותשלומים בגין שילוט, נקבע כי מידע זה הועבר לעותר, וכן נקבע כי על העירייה להורות על החברה הכלכלית לאפשר לעותר לעיין במידע המבוקש. באשר למסמכים העוסקים במינוי היועצת המשפטית נקבע, כי על העירייה להעביר לעותר רק מסמכים הנוגעים להליך המכרז, שאין בהם כדי לפגוע בפרטיות, בהתאם לחוות הדעת של היועץ המשפטי לעירייה.

בעקבות החלטת הממונה, העירייה מסרה לעותר כי נמסרה לו כבר כרטסת הנהלת החשבונות של שלושת הספקים כפי שביקש, וכן יועמדו חשבוניות הספקים למעט חשבוניות של משרד המייצג את העירייה בבית הדין לעבודה. העותר נמנע מלצלם את המסמכים שהציעה לו העירייה, והגיש ביום 20.2.20 את העתירה דנן.

בעתירתו הנוכחית ביקש העותר לחייב את המשיבים להמציא עותק מאומת עם פירוט כל התשלומים ששילמה החברה הכלכלית לעורכי דין ויועצים חיצוניים משנת 2017 ועד היום, חשבוניות וחוזי עבודה מהם עולה חשד כי שולמו תשלומים שלא כדין, וכן עותק עם פירוט תשלומים ששולמו על ידי העירייה עבור אירוע קיץ ואירועי דרום עולה באשקלון החל משנת 2017. כמו כן, ביקש העותר לאפשר לו לצלם מסמכים הנוגעים למינויה לתפקיד של היועצת במשפטית לשעבר של העירייה, שכן לאחר פרסום כתבה בעיתון מקומי עלה חשש כי היועצת המשפטית לא עמדה בתנאי הסף לכשירות לצורך מינויה לתפקיד.

לטענת העותר, המשיבים הפרו את חובתם על פי דין לאפשר לו לממש את זכותו לעיין במסמכי ההתקשרות של העירייה ושל החברה הכלכלית, וכן את הזכות לבחון האם עובדת שמונתה לפקידה בעירייה עמדה בתנאי הסף שנקבעו למשרה. מנגד, המשיבים טענו כי העותר מבקש מסמכים שכבר קיבל, ואלו שלא קיבל הינם מסמכים חסויים מכוח הגנת הפרטיות. טענה נוספת שהועלתה על ידי המשיבים היא כי העותר עושה שימוש לרעה בזכויותיו כחבר מועצה מתוך מניעים אישיים, שכן העותר ניהל ומנהל נגד העירייה הליכים משפטיים.

דיון והכרעה

ראשית, בית המשפט פרש את המצב החקיקתי בענייננו, לפיו סעיף 140א(א) לפקודת העיריות מעניק זכות לחברי המועצה של העירייה לעיין בפנקסי העירייה ומסמכיה, למעט מסמכים שגילויים או פרסומם אסור על פי דין. עם זאת, מסמכים שאסורים בפרסום אך שימשו נושא לדיון במועצה או בוועדה כן פתוחים לעיון חברי המועצה. תכלית הסעיף היא מתן הכלים הדרושים לחבר מועצה למען ביצוע תפקידו הציבורי, קידום עקרונות כלליים של שקיפות פעילות הרשות הציבורית וחופש המידע, וכן העמדת פעילות הרשות תחת ביקורת של חברי המועצה. בנוסף, בית המשפט חידד כי מחובתו של ראש העירייה לקיים באופן מלא את סעיף 140 לפקודה, וזאת בתום לב ורצון לסייע לחברי המועצה במילוי תפקידם.

בית המשפט הבהיר כי ישנם מצבים בהם אין לאפשר לחבר מועצה לעיין במסמכי העירייה, זאת כאשר הוכח ברמת ההוכחה הנדרשת כי הדרישה לקבלת המידע מהווה שימוש לרעה בזכות, לצורך אינטרס אישי פרטי או למטרה פסולה.

בענייננו, בית המשפט פסק כי המסמכים שבהם מבקש העותר לעיין אינם משמשים נושא לדיון במועצה או בוועדה בה העותר חבר, על כן לא חל באופן גורף כלל הגילוי בפקודת העיריות המחייב מתן אפשרות לחבר מועצה לעיין במסמכי העירייה. לפיכך, עבר בית המשפט לבחון האם מדובר במידע שמסירתו אסורה על פי כל דין, זאת בהתאם לחוק הגנת הפרטיות האוסר על פגיעה בפרטיות של אדם.

בית המשפט סבר כי פרטים על תשלומים ששולמו לקבלן חיצוני ובדיקת התאמתם להוראות החוזים שבמסגרתם שולמו, הינם פרטים רלוונטיים לביקורת על פעולות העירייה, וחבר מועצה רשאי לבקש לעיין בהם. יתרה מכך, בית המשפט סבר כי אין במסירת המסמכים כדי לפגוע בפרטיות ובחיסיון כלכלי של המשיבים, שכן אפילו אם יש במידע כדי ללמוד על הכנסותיהם של הקבלנים בתמורה לשירותים שסיפקו לעירייה, הרי שמצופה שמי שמתקשר עם גוף ציבורי ייקח בחשבון כי המידע על התקשרויותיו ועל התשלומים שקיבל יפורסם ברבים.

זאת, בשל השקיפות הנדרשת בגופים ציבוריים וחובת הנאמנות שהרשות חבה בה כלפי הציבור, לפיה יש לחשוף ולגלות לעיניי הציבור את פרטי ההסכמים בהם מתקשרת הרשות הציבורית, על מנת שיוכל לבקר אותם. מאחר שהעירייה לא הפנתה להוראות סודיות בהסכמים עם נותני השירות, לדעת בית המשפט אין מקום למנוע מן העותר עיון במסמכים אלו. למען הזהירות, בית המשפט פסק כי ככל שההסכמים שנכרתו עם הספקים כוללים הוראה בדבר סודיות, תמסור העירייה תוך 14 ימים הצהרה והפנייה למספר הסעיף הרלוונטי בהסכם, ותהיה פטורה מהעמדת המידע החסוי לעיון העותר.

באשר למסמכי החברה הכלכלית הדרושים, טענו המשיבים כי מאחר שמדובר בישות משפטית נפרדת, אין להחיל את הוראת סעיף 140א, שכן סמכות חברי מועצת העיר אינה נפרשת לביקורת על תאגידים עירוניים הנתונים לביקורת של הדירקטורים הממונים מקרב חברי המועצה או העובדים. יתרה מכך, לטענתם התקשרויות תאגידים עירוניים אינן התקשרויות הרשות ואינן נדונות במועצת העיר ובשל כך אין היגיון להחיל לגביהן את חובת הגילוי.

תחילה, בית המשפט ביאר מהו תאגיד עירוני. לשיטתו, תאגיד עירוני הוא "יצור כלאיים", שכן מצד אחד הוא נועד לבצע את מטלות העירייה, ומצד שני הוא תאגיד בעל ישות משפטית עצמאית. לפיכך, כאשר התאגיד משמש כזרועה הארוכה של העירייה במסגרת סמכויות העירייה ותפקידיה, המשתמשת בכספי ציבור, הרי שיש להחיל גם עליו את זכות העיון של חבר מועצה. מעניין לציין, כי בית המשפט סבר שהמסקנה עשויה להיות שונה כאשר פועל התאגיד בהקשר בעל אופי מסחרי-עסקי בלבד.

לאחר ניתוח זה, בית המשפט פסק כי הוא דוחה את בקשתו של העותר לעניין התקשרויות החברה הכלכלית עם עורכי דין חיצוניים, שכן בקשת העותר גורפת ואין לדעת אם התקשרויות אלו נעשו בהקשר לפעילויות שבהן פעלה החברה הכלכלית כזרועה הארוכה של העירייה. באשר לתשלומים ששולמו על ידי החברה הכלכלית לכלל הספקים ונותני השירות עבור אירועי קיץ ואירועי דרום עולה החל משנת 2017, בית המשפט פסק כי יש להתיר את העיון, שכן מדובר בשירות הניתן לציבור התושבים בעיר.

באשר לבקשת העיון במסמכים הנוגעים למינויה לתפקיד של היועצת המשפטית לשעבר של העירייה, לרבות תנאי המכרז וקורות חייה, בית המשפט פסק כי יש לגלותם תוך מחיקת פרטים אישיים, בשל החשיבות הציבורית לבדיקת התאמת המועמד ובדיקת הליך הבחירה.

לבסוף, לעניין מניעיו של העותר, סבר בית המשפט כי לא הונחה תשתית עובדתית מספקת לביסוס מסקנת המשיבים כי לעותר מניעים אישיים שאינם תמי לב.

סיכום

העתירה כנגד עיריית אשקלון, ראש העיר והחברה הכלכלית לאשקלון התקבלה באופן חלקי, ונפסק כי עליהם לשאת בהוצאות העותר בגין העתירה בסך 15,000, ולאפשר לעותר עיון וצילום המסמכים תוך 45 ימים ממועד היוודע פסק הדין לבא כוחם. באשר לעתירה כנגד הממונה על המחוז משרד הפנים, נפסק כי יש לדחות העתירה ולחייב את העותר בהוצאות המדינה בסך 10,000 ₪.

ניתן ביום: י"ג תשרי תשפ"א, 01.10.2020.