ערעור על החלטת בורר
ה ח ל ט ה
רקע ומהלך בוררות:
1. בתאריך 29.4.04 הגישה התובעת כתב תביעה נגד הנתבעים לתשלום חוב עבור מיסים ומים בסך של -.5,712 ₪ נכון לתאריך 31.3.04.
מר משה קליינר מונה כבורר בתאריך 18.8.04.
2. הנתבעים פנו לבורר בבקשה לגילוי מסמכים ולעיון במסמכים.
הבורר נענה לבקשתם חלקית והשיבם כי על פי תקנה 37 כל חבר אגודה רשאי לעיין בפרוטוקולים של האסיפות הכלליות.
לעניין גילוי מסמכים ספציפי – הורה הבורר למזכירות האגודה לאפשר לנתבעים לעיין במסמכים ספציפיים הקשורים לנתבעים. לא התאפשר עיון במסמכים הקשורים לחברים אחרים באגודה.
3. נזק לרכב הנתבעת בסך -.250 ₪.
האגודה העבירה מיידית, על פי הוראות הבורר, את פרטי קבלן עבודות העפר אשר ביצע עבודה במקום מטעם מועצה אזורית שומרון ואשר לטענת הנתבעת נגרם לצמיג שברכב שלה, נזק בסך -.250 ₪.
בנושא חבור המים באגודה, אדון בהרחבה להלן.
4.הבורר קיים ישיבת בוררות ראשונה בתאריך 24.6.04.
הבורר קיים ישיבת בוררות שניה בתאריך 8.7.04.
5.לאור בקשות הנתבעים – העבירה התובעת לבורר נייר רקע רלוונטי הקשור לדעתה לבוררות. במקביל העלו הנתבעים שלוש טענות הגנה:
אחת: בנושא נזק למכונית;
שניה: בנושא חבור קו המים;
השלישית: בנושא טיול חברי האגודה לנופש למספר ימים, אשר השתתפות האגודה בסבסוד עלות הטיול של המערערים, לא אושרה. לעניין זה טוענים הנתבעים במכתבם מיום 15.9.04, כי הם מבקשים להוכיח קשר ישיר או התניה של האגודה: רק מי ששילם את כל חובותיו לאגודה, יוכל לקבל מתנה בסך -.700 ₪ כהשתתפות בסכום הכולל של הטיול.
6. קיימת תכתובת עניפה בנושא דחיות הדיונים. מהמסמכים עולה כי הדיונים נדחו עפ"י בקשות הצדדים.
7. בקשה להחלפת בורר מטעם הנתבעים (הוגשה בתאריך) 24.8.05;
הטיעון המרכזי נגד הבורר הוא האפשרות למתן דחיה לאגודה וכן משוא פנים. כמו כן ביקש הנתבע לחתום על "הסכם בוררות".
בהחלטתי מיום 4.9.05, על גב הבקשה, קבעתי כדלקמן:
"1. בסיס הבוררות הוא על פי חוק, פקודת האגודות השיתופיות – על כן אין מקום להסכם בוררות בין הצדדים. תקנון האגודה מפנה לבוררות עפ"י חוק.
2. ברגע שמונה בורר – יש לפנות אליו בכל עניין.
3. מספר חודשים הם זמן מספיק להתכונן לדיון בפני הבורר.
4. בקשה להחלפת בורר יש להגיש לבורר. רק לאחר מתן החלטת הבורר אפשר להגיש השגה תוך 10 ימים לרשם.
היום 4.9.05 ל.ר."
ב"כ המשיבה בסכומיו טוען כי הוגשה לבורר בקשה לפסילה והוא דחה אותה. על הפסילה לא הוגש ערעור, מכאן שהמערער הסכים להמשך ניהול הבוררות בפני הבורר.
8. פסק הבורר ניתן בתאריך 1.2.06 והועבר לצדדים ולמשרד הרשם.
9. בתאריך 27.10.05 הגיש ב"כ התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה. הנימוק הוא כי הואיל וחלף זמן רב מתחילת הבוררות והנתבעים מחד ממשיכים לקבל שרותים מהתובעת ומאידך עדיין לא שילמו, מבוקש לתקן את כתב התביעה כך שיהיה נכון לתאריך 1.10.05 במסמך אליו צורף כרטיס החו"ז – התבקשתי לתקן את התביעה לסך של -.11,239 ₪.
בהחלטתי מיום 31.10.05 נכתב:
"מאשרת הגשת כתב תביעה מתוקן.
הבורר ידון בכתב התביעה המתוקן.
היום 31.10.05
עו"ד הר זהב יעביר עותק מהחלטה זו לבורר ל.ר."
10. יפוי כוח ואישורים על יפוי כח עבור ב"כ האגודה וכן על היות חברי הועד נציגים ראויים לתביעה הוגשו לבורר.
11. פסק הבורר:
א. בשאלת ההתייחסות לזמן הרב שלקח הליך הבוררות, כותב הבורר:
"ביום 5.5.04 התמנתי על ידי הרשם כבורר יחיד לדון ולהחליט בסכסוך הנ"ל הצדדים לסכסוך הוזמנו על ידי החוק ברצף והפסקות גדולות שנגרמו בגלל בקשה לדחיה של התובע ולאחר מכן של הנתבעים לכן הבוררות נתמשכה זמן רב מעבר למצופה".
ב. שני הצדדים שכרו עורכי דין וכך גובשה תשתית ראייתית מספיקה.
ג. בתאריך 31.10.05 הוגשה בקשה לתקון כתב התביעה לרשם.
הבקשה אושרה.
ד. הבורר דן בתביעה ובטענות ההגנה כולן.
ה. הבורר דחה את טענות ההגנה וקבע כי על הנתבעים לשלם את החוב לאגודה על פי הספרים בסך -.11,756 ₪ וכן חייב את הנתבעים בהוצאות בסך -.1,500 ₪.
12. בתאריך 19.2.06 הוגש ערעור על החלטת הבורר.
כמו כן הוגשה "תלונה על בורר ממונה" באותו מועד כאשר עיקרה של התלונה טענת משוא פנים של הבורר והתבטאות לא ראויה של הבורר.
13. טענות המערערים בקצרה בערעור:
א. לבטל את פסק הבורר לאור אי-חוקיות ההליך.
ב. למערערים נגרמה "תחושה קשה" של חוסר שוויון, כפי שמפורט בתלונה שנשלחה לרשם.
ג. המערערים עשו הכל כדי לספק לבורר את מירב הנתונים על מנת שיוציא פסק אמת.
לעומת זאת פסק הבורר מנוגד לכל הגיון ובנגוד לחוק עזר עירוני ובהתעלמות מהעובדות ומהמחדלים והשקרים של השיבה.
ד. לנושא הדחיות במשך 17 חודש רק המשיבה ביקשה דחיות ורק בסוף התבקשה דחיה ע"י המערערים, אשר ביקשו 21 יום דחיה להגשת סיכומים ואושרו להם 10 ימים בלבד.
ה. חבר הועד שייצג את המשיבה לא היה לו יפוי כוח ראוי.
ו. כתב התביעה המתוקן אושר שלא בסמכות.
ז. פסיקת הבורר נוגדת את רוח החוק משום שהמשיבה מסיגה גבול בבואה לקרוא את מד המים המצוי בשטח הפרטי של המערער.
ח. שגה הבורר בכך שאיפשר חיבור מים כפול גם עבור השכן.
ט. פרק המים: רכישה וחבור של מד מים באופן פרטי עולה פי כמה מבצוע עבודה דומה ע"י קבלן עבור מגרשים רבים.
ועוד: שגה הבורר כשקבע שהיו הפרשים גבוהים בין דרישות המערערים לתשלום בזמנים שונים.
וכן לא היה סיפק בידי המערער להוכיח ע"י הצעות מחיר שונות כמה עולה התקנת מד מים בשוק.
שגה הבורר שהתעלם מכך שבעת מו"מ בין הצדדים לתשלום עבור חבור מד המים, מסר המערער קבלות למשיבה והן לא הוצגו ע"י המשיבה.
שגה הבורר כשסרב להזמין עדים לתמוך בטענה זו.
היה על הבורר להתייחס ל"מחירון דקל" של משרדי הממשלה.
שגה הבורר כשלא קיבל שהמערערים שילמו עבור 2 מגרשים ולא כפי שטוענת המשיבה כי במגרש המערערים היה צורך בעבודה מיוחדת.
י. הסובסידיה לטיול: ניתנת על ידי המועצה לחבר ישוב המתגורר ביישוב בלבד. אין הפרדה בין חבר שיש לו חוב לחבר שאין לו חוב.
שגה הבורר כשלא קיבל את גירסת המערערים בדבר "אפליה" והעדיף את גירסת המשיבה.
יא. נזק למכונית המערער: הואיל ונגרם בתחומי היישוב, הרי הנזק באחריותה של המשיבה.
יב. הבורר לא קרא נכון את העובדות.
14.עיקר טענות המשיבה בערעור:
א. מבוקש לדחות הערעור על הסף מחמת האיחור בהגשתו.
מבוקש לדחות הערעור על הסף משום שהערעור נעדר כל ביסוס עובדתי או משפטי.
ב. לדחות הערעור לגופו הואיל ואין עילה להתערבות הרשם בפסק הבורר.
ג. המשיבה פרטה את השתלשלות העניינים וצרפה מסמכים להוכחת הליך הבוררות, על מנת שהרשם יוכל לבחון הליך זה.
ד. אין הליך של "הגשת תגובה על עקרי הטעון" זהו נסיון נוסף של המערערים להמשיך ולמשוך את ההליכים.
ה. מבוקש לאשר את פסק הבורר.
ו. מבוקש שהרשם יפסוק הוצאות לדוגמא בערעור לאור נסיבות הענין.
ז. למען הסר ספק אין צורך בקיום ישיבות נוספות או בורר נוסף או כתבי בי"ד נוספים. מבוקש לתת החלטה על פי החומר שבפני כבוד הרשם.
ח. המערערים מודים בחוב ולא חולקים עליו.
ט. מבוקש לחייב המערערים בהוצאות לדוגמא בסך -.20,000 ₪.
י. לגוף העניין: מאז מחצית שנת 1999 – מסרבים המערערים בעקביות לשלם כספים בגין מיסים ומים למשיבה. אשר על כן, לאחר 5 שנים, הוגשה התביעה ב-1.4.04 ולאור התמשכות ההליכים התבקש הרשם לתקן את כתב התביעה כך שיחול גם על חובם המאוחר יותר של המשיבים.
יא.הבוררות נוהלה כדין וכראוי ולא נפל כל פגם בניהול הבוררות ע"י הבורר. הבוררת נוהלה בהתאם לתקנות ולפקודה ובהתאם להוראות התקנון.
יב. אין מחלוקת כי בכך שהמערערים לא השיגו על החלטת הבורר שלא לפסול עצמו, הסכימו המערערים כי הבוררות תמשיך להתנהל בפני הבורר הנכבד ולקבל את פסיקתו.
יג. מבוקש לדחות כל טענות המערערים בנושא משוא פנים וכן התייחסות בזלזול של הבורר כלפיהם. נהפוך הוא, הבורר בדק בקפידה כל טענה וראיה של המערערים! וכן אין רלוונטיות לתחושה סובייקטיבית של צד כאשר הבורר ממשיך לנהל הבוררות באופן תקין וראוי.
יד. לא נפל פגם בהליך הבוררות. אשר על כן מבוקש לאשר את פסק הבורר.
15. דיון והחלטה
לאחר שקראתי בעיון את מסמכי תיק הבוררות כולל סכומי הצדדים וכן את מסמכי הערעור, ושמעתי את הצדדים בערעור בפני אני מחליטה כדלקמן:
16. הבקשה להחלפת בורר:
טענת משוא פנים כשלעצמה אין בה די. על צד הטוען אותה מוטלת חובת ההוכחה.
כמו כן נפסק כי אין די בתחושה סוביקטיבית של צד שיש משוא פנים, אלא יש לבדוק אוביקטיבית, שהרי אם לא תאמר כן לא יהיה סוף לבקשות הפסילה ומוסד הבוררות כולו יאבד את משמעותו.
בנוסף, מועד הגשת בקשה לפסילת בורר הוא רלוונטי ביותר. לקראת תום הבוררות ולאחר שנתיים בהן התקיימו דיונים, נשמעו הצדדים והוגשו מסמכים, אין מקום לאפשר החלפת בורר בסמוך מאד למתן פסק הבורר וזאת לאור עקרון סופיות הדיון.
בנוסף למערער היה יומו בגדר הערעור הסופי על פסק הבורר, כאשר רשם את טענותיו בעניין משוא הפנים.
כאמור, לא ניתן להחליף בורר שעה שההליך עומד בפני סיום ובסמוך למועד מתן פסק הבורר. כאשר הבורר דחה את בקשת הפסילה, המערער לא ערער על כך, מכאן כי הסכים להמשך ניהול הבוררות.
17. אי-התערבות ערכאת ערעור בקביעותיו העובדתיות של הבורר
ככלל, אין ערכאת ערעור מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה דלמטה, יפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט זוסמן בספרו סדר דין אזרחי (מהדורה חמישית בעמ' 807).
"קביעה עובדתית שנקבעה בדרגה ראשונה לא תבטל על נקלה בדרגת הערעור, אפילו היתה פוסקת אחרת אילו שמעה בעמה את העדים..."
"ללא קיומה של טעות בולטת בשיקולי בית המשפט או פגם היורד לשורש העניין, לא תתערב ערכאת ערעור"
בע.פ. 9352/99 יומטוביאן נ. מ"י פ"ד (4) עמ' 632 נאמר:
"בימ"ש הדן בערעור נרתע מלהתערב בממצאים עובדתיים... לכן הרתיעה נחלשת לעיתים אף נעלמת כאשר ערכאת הערעור מתבקשת להפוך ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית לא בדרך של התרשמות מן העדים, אלא בדרך של התרשמות מחפץ או מסמך או בדרך של בדיקת העדויות במבחן ההגיון."
לא מצאתי מקום, בתיק זה, להתערב בהחלטותיו והנמקותיו המפורטות של הבורר.
18. לגופו של עניין – האם הוכח החוב?
א. תקנה 1א לתקנות האגודות השיתופיות (בקורת וניהול חשבונות) התשל"ה-1975 קובעת כדלקמן:
ב. גם בעת קבלתו לחברות, חותם החבר על טופס על פיו ישא בכל התשלומים אותם תידרוש האגודה.
ג. תקנון האגודה המהווה הסכם מחייב בין החבר לאגודה קובע כי על חבר לשלם חובותיו לאגודה על פי האמור בספרי החשבונות של האגודה.
ד. בנוסף, המערערים הודו בחוב. לאור כל האמור, אין מנוס מלחייב את המערערים לשלם את החוב למשיבה.
המערערים במהלך כל הדיון לא התכחשו לחוב.
המערערים הודו כי אין מחלוקת בשאלת חבותם לשלם ליישוב תשלומי מים ומיסים. אין חולק כי המערערים לא שילמו את חובם למשיבה, משנת 1999 ועד היום, סוף שנת 2006.
גם בפני, בעת שמיעת הערעור, הודו המשיבים כי הם מוכנים לשלם את הסכום בפסק הבורר..." "ובתנאי שנתחיל בוררות חדשה".
לסכום: מכל האמור לעיל עולה כי על המערערים לשלם חובם על פי תקנות הפקודה על פי האמור בתקנון האגודה וכן על פי ההודאה בחוב בפני הבורר ובמהלך הערעור. החוב הוכח כדין ע"י המשיבה.
19. התנגדות הבורר למתן דחיות נוספות:
במהלך שנתיים של ניהול בוררות ניתן היה להגיש הצעת מחיר להתקנת מד מים. המסמכים כולם היו בפני הבורר. בנושא חיבור מד המים הראה הבורר כי משנה לשנה "קפצו" הסכומים שדרשו המערערים כהחזר.
אשר על כן, הבורר אשר בוחן את מהימנות העדים, בחר שלא לקבל את גירסת המערערים.
אין אני מוצאת מקום להתערב בפסק הבורר בנקודה זו.
20. טענה בדבר אי סמכות לתקן את כתב התביעה
לרשם סמכות לתקן את כתב התביעה.
התיקון בוצע על פי בקשה אשר הוגשה כדין במהלך הבוררות ולאור התמשכות ההליכים באופן חריג מהרגיל.
תיקון כתב התביעה אושר ע"י הרשם אשר על כן הוא תקף.
21. לנושא פרעתי:
הבורר התייחס לכל שלוש טענות ההגנה שהועלו ע"י המערערים ודחה אותן.
לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו.
תקנה 14 לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים) קובעת כי שכר הבורר ינתן באשור הרשם:
"הצדדים חייבים לשלם לבורר את שכרו והוצאותיו (להלן – השכר) במידה שאישר אותם הרשם, בסכומים או בחלקים ובמועדים שקבע הבורר, והוא כשאין כוונה אחרת משתמעת מהבוררות."
בפועל הנוהג הוא כי צד בבוררות, אשר סבור שנפגע מהחלטת הבורר בנושא שכר טרחתו של הבורר, רשאי לפנות לרשם ולבקש את התערבותו.
בעת פניה כנ"ל משרד הרשם מזמן דיון בנדון ובודק את הנושא. קרה שהרשם הורה לבורר להשיב חלק משכר הטירחה.
תקנה 15 לתקנות האמורות קובעת בנושא ההוצאות אותן פוסק הבורר:
"הרשם רשאי, על פי בקשת צד, להפחית שכר או הוצאות שקבע הבורר, אם ראה שהשכר או ההוצאות מוגזמים, ורשאי הוא לפי זה לצוות על החזרת סכומים ששולמו לחשבון השכר או ההוצאות, החלטתו של הרשם בעניין קביעת השכר וההוצאות תהיה סופית".
במקרה הנדון בפני נוהלו דיונים במהלך שנתיים. אין אני סבורה כי הוצאות בסך -.1,500 ₪ לתקופה האמורה, הם סכום גבוה. ניתן להעריך כי ההוצאות המשפטיות הריאליות של המשיבה דנן היו גבוהות עשרות מונים מהסך אשר נקבע למערערים.
אשר על כן אני דוחה את הטענה בדבר ההוצאות.
23. אני דוחה את הערעור ומאשרת את פסק הבורר.
24. המערערים ישלמו לנתבעים סך של -.11,239 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן הפסק ועד ליום התשלום בפועל.
25. המערערים ישלמו למשיבים סך -.1,000 ₪ הוצאות ערעור זה.
26. החלטה זו תועבר בדואר רשום לב"כ הצדדים ולעו"ד
