פקיעת חברות במושב עקב פרידה של בני זוג ומסירת זכויות במגרש לבן הזוג

עמנ (י-ם) 24329-04-23 גיא נ' בני דרור – מושב שיתופי להתיישבות בע"מ לפני כבוד השופטת שירלי רנר בבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים

תקציר

ערעור על החלטת סגן רשמת האגודות השיתופיות (להלן – סגן הרשמת) ולפיה חברותה של המערערת במשיב (להלן – המושב) פקעה מכוח סעיף בתקנון המושב ומכוח סעיף בהסכם הקליטה עליו חתמה המערערת. במסגרת הערעור מתבקשת הצהרה כי חברותה של המערערת שרירה וקיימת ולא התקיימו הנסיבות לפקיעתה.

מבוא

המערערת ובעלה לשעבר נתי הגיעו למושב בשנת 98 וקיבלו קרקע עליה הורשו להניח קראוון למגורים. בשנת 2002 נקלטו לחברות וחתמו על הסכם קליטה, אשר לאחריו שויך להם מגרש. ב2003 המערערת ונתי נפרדו, והמערערת נשארה להתגורר בקראוון עם בנה, ונתי התגורר במגרש אחר שהוקצה לו. לפי פסק בוררות שהתנהלה בין בני הזוג, המגרש במושב, שייך לנתי. בעקבות הפסק, זומנה המערערת לשימוע אצל ועד המושב בעניין פקיעת חברותה, שכן אין לה זכויות במגרש.

טענות הצדדים

לטענת המערערת, כל השנים לאחר הפרידה, הקיבוץ הכיר בכל הבחינות בפירוד של בני הזוג – חשבונות, חלוקת דיבידנדים, התחשבנויות וכו'. לטענתה, טעה סגן הרשמת כי מכוח התקנון בני הזוג זכאים למגרש אחד. עוד נטען כי טעה סגן הרשמת כאשר קבע כי חברותה של המערערת פקעה מכוח סעיף 8.6 לתקנון, אשר לטענתה עוסק בהעברת זכויות במגרש לגביו נחתם הסכם פיתוח עם רמ"י. למערערת טרם שויך מגרש ולכן אין לסעיף בתקנון תוקף כלפיה. כמו כן, לטענתה, היא זכאית למגרש נוסף, ואין להחיל את ס' 5.4 להסכם הקליטה, הדורש את השלמת הבנייה במושב תוך 5 שנים.

לטענת המושב, לפי ס' 29 לתקנון, בני זוג שנפרדו יוכרו כיחידת תקציב אחת וזאת כדי למנוע "הכפלת" זכויות. רשימת הרכוש המשותף בפסק הבורר כללה מגרש אחד, ומכאן שלמערערת אין כל זכות למגרש במושב. מכאן שחלות הוראות התקנון לעניין העברת זכויות במגרש. לטענת המושב, יש לדחות את הטענה כי הוראות התקנון חלות רק במקרה של העברת זכויות שהוענקו לחבר ע"י רמ"י, שכן הטענה אינה מעוגנת בסעיף, ואינה מיישמת את התכלית המיועדת למנוע את חברותו של חבר על אף שאין לו כל זכות לבית מגורים במושב.

דיון והכרעה

אין לקבל את טענת המערערת כי יש לפרש את סעיף 8.6 כחל רק על העברת זכויות שנחתם לגביהן הסכם בין החבר לבין רמ"י. אין טעם ענייני להבחנה זו, שכן תכלית ההוראה היא לשמר זיקה בין הזכויות כחבר אגודה לבין המגרש.

אין מקום להכרעה בשאלת הזכות למגרש נוסף במסגרת הליך זה. הליך זה עניינו בפקיעת חברותה של המערערת, ומכאן שבהינתן והחלטת סגן הרשמת ניתנה על יסוד עובדתי בדבר הזכאות למגרש אחד, אין להתערב בהחלטת סגן הרשמת.

ניתן היום, ז' טבת תשפ"ד, 19 דצמבר 2023, בהעדר הצדדים.