קיבוץ הסוללים ומרכז המשק זוכו מהרשעה בעבירה של זיהום נחל ציפורי

בבית המשפט המחוזי בנצרת כשבתו כבית משפט לעירעורים בפני כב' השופטת אסתר הלמן אב"ד והשופטים אשר קולה והשופט יונתן אברהם. ע"פ 408-09 הסוללים ואח' נ' המשרד להגנת הסביבה/מחוז חיפה
הרקע

אג"ש הסוללים הינה אגודה המאגדת אגודות שונות לצורך פעילויות עיסקיות שונות של קיבוץ סוללים, ואיתן בן ניסים הינו מרכז המשק של אג"ש הסוללים ודירקטור באגודות העיסקיות של הקיבוץ - שניהם מערערים 1 ו-2. אגודת בעלי כנף הסוללים הינה אגודה עיסקית המפעילה מדגרה לאפרוחים, ואילן בן בנימין הינו מנהל האגודה - שניהם המערערים 3 ו-4.

המדגרה הקימה רמפת בטון והציבה עליה מכולה לצורך זריקת פסולת שונה כגון ביצים, פגרי אפרוחים, ונוזלי ביצים. המכולה לא הייתה אטומה ובדיקות של פקחים מטעם המשרד לאיכות הסביבה מצאו כי מספר פעמים זלגו תשטיפים של פסולת מהמכולה אח תעלות ניקוז לנחל ציפורי וכן עלה ריח צחנה נוראי מהמכולה אשר גרם למפגע ריח ותברואה בכל האיזור. מכתבי התראה אשר נשלחו למערערים 3 ו-4 לא נענו ולא טופלו והמפגעים המשיכו לזהם את מי התהום ואת האויר הצח.

בפברואר 2003 שלח מנהל המחוז מכתב התראה בה נדרש מנהל האגודה לפנות את המכולה ולבצע פעולות למניעת הישנות זרימת התשטיפים למי התהום וסילוק מפגע הריח, אך משלא פעלו מנהל האגודה והאגודה לסילוק המפגעים הוגשו כנגדם כתבי אישום לפי חוק המים והחוק למניעת מפגעים.

בערכאה הראשונה הורשעו המערערים בעבירה של איסור זיהום מים, וכן בעבירה של גרימת ריח חזק ובלתי סביר, ובית המשפט דן אותם לתשלום קנסות וחייבם לחתום על התחייבות עצמית, להימנע מביצוע עבירות.

 
טענות המערערים

המערערים 1 ו-2 טוענים, כי האגודה אינה בעלים של אגודת בעלי כנף וחוק המים הקובע אחריות לנושאי משרה מוגדרים אינו מגדיר בהם בעלים ואף לא בעלי מניות. כן נטען, כי המערער 2 נכנס להנהלת המערערת 3 רק כ-3 חודשים לאחר האירוע האחרון מהאירועים הנזכרים.

המשיבה טוענת לעניין המערערים 1 ו 2 כי ניסיון ההפרדה הינו מלאכותי וכי קבע בימ"ש קמא כדבר שבעובדה כי המערערת 1 הינה הבעלים של מערערת 3 וכי המערער 2 הינו חבר הנהלה, ועל קביעה שבעובדה אין לערער. כן נטען, כי הרעיון שבקביעת האחראים הינו כי הגורם שיש באפשרותו למנוע את הנזק יהיה אחראי לנזק והמערערים 1 ו 2 היו גורמים במערכת אשר ביכולתם היה למנוע את הנזק אך נמנעו מלפעול. בנוסף, סעיף 14 לחוק המפגעים קובע כי ייראו אדם כאילו גרם למעשה אם השטח היה בפיקוחו והמערערת 1 היא חוכרת השטח מהמנהל וכן השטח בפיקוחה ויכלה למנוע את המשך הנזק.

המערערים 3 ו-4 טוענים, כי לא ניתן לחייבם בדין על כל האירועים שכן בין אירוע לאירוע חלפו מספר חודשים ורק מאירוע אחד נלקחו דגימות לבדיקות מעבדה, וכי שלוליות אחרות נגרמו על ידיי מי גשמים ועל כן גם לא נלקחו דגימות לבדיקה.

לעניין מפגע הריח טוענים המערערים, כי לא נעשת בדיקה ע"י צוות הרחה כפי שאמורה טענה מעין זו להיבדק וכי מקום הצבת המכולה נעשה על פי הנחיות ובאישור אנשי המועצה עמק יזרעאל ורשות הגנים.

המשיבה טוענת, כיאין לקחת דגימה מכל ביקור של פקח אלא אפשר להסתפק בדגימה אחת ולהסתמך גם על דוחות וצילומים מביקורים אחרים של הפקח וכי די שתוכח התנהגות שיש בה בכדי לגרום לזיהום המים. לעניין הריחות - מעצם הידיעה מה יש במכולה ברור לכל איזה מפגע ריחות מופץ באיזור למרחוק.

דיון והכרעה

לעניין המערערים 1 ו-2: אגודה שיתופית היא ישות משפטית נפרדת וחובותיה וזכויותיה של אגודה אינם חובותיהם וזכויותיהם של חבריה - המערער 1 יכול שיהיה חבר במערערת 3 אך הוא לא חב בחובותיה.

לעניין אשמה פלילילת - האם ניתן לחייב את התאגיד כחבר בתאגיד אחר? חוק המים והחוק למניעת מפגעים בפרק העוסק באחריות נושאי משרה לעניין ההיזק ומניעתו לא כוללים בעלים, בעלי מניות, חברים באגודה ואף לא שותף מוגבל. ואבחנה זו אף בפסיקה. זיהומים ומפגעים מתבצעים בד"כ ע"י תאגידים ומפעלים גדולים ועל כן בא החוק וקבע אחריות לנושאי משרה שכן בידם האפשרות והכוח למנוע את הנזקים.

בענייננו אף לא הוכח כי המערערת 1 הינה בעלת השטח או שבידה השליטה על המעשים הנעשים בשטח, מכאן עולה כי המערערת 1 אינה חבה במעשי מערערת 3 וכך גם מערער 2.

לעניין המערערים 3 ו-4: הם האחראים הישירים לפעילות התאגיד ועל כן אם יוכח כי נעשו עבירות והם לא מנעו אותם למרות ידיעתם המפורשת אזי ניתן יהיה להאשימם.

לעניין זיהום המים בניסוח הרחב של חוק המים מלמדינו כי ניתן להרשיע את מי שעלול במעשיו לזהם, כאשר יש להוכיח כי הייתה מודעות. ביהמ"ש קבע, כי הימנעות המערערים מלפעול למרות ההתראות שנשלחו להם די בהם בכדי להרשיעם בזליגת החומרים מהמכולה.

סיכום

מהעולה בדיון לעיל ניתן להסיק כי על מערערים 1 ו-2 אכן לא חלה אשמה ואין עליהם האחריות מדין כלשהוא למעשיהם של מערערים 3 ו-4. לעניין המערערים 3 ו 4 אחריותם ברורה והוכחה בביהמ"ש קמא והם אלו אשר יכלו למנוע מתוך אחריותם ומעשיהם את זיהום המים ואף משקיבלו התראות לא עשו כן על כן נדחה ערעורם ויישאר על כנו גם גזר הדין שנפסק להם, הכולל תשלום קנסות וחתימה על התחייבות עצמית להימנע מביצוע עבירות.

 
ניתן ב- כ"ה אייר תשע"ב, 17 במאי 2012, בהעדר הצדדים.
 
לאתר קיבוץ הסוללים

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: