קיבוץ יכול להעדיף את קבלת ילדי חבריו לגן הקיבוצי

מר אלי מריומי (להלן: "התובע"), הינו תושב בית שאן שביקש לשלוח את בנו לגן הנמצא בקיבוץ שדה נחום אך סורב. לאור אי קבלת בנו לגן, הגיש התובע תביעה כנגד מר מתניה זאבי (להלן: "הנתבע"), ששימש כמנהל הקהילה של קיבוץ שדה נחום, וכנגד המועצה המקומית עמק המעיינות (להלן: "המועצה") בטענה ללשון הרע ולהפליה.

רקע:

התובע הינו תושב בית שאן שביקש לרשום את בנו הקטין לגן הילדים בקיבוץ שדה נחום, אך בקשתו נדחתה. עקב זאת, פנה התובע לבית המשפט. לטענתו, הנתבעים התנהלו כלפיו ביחס מפלה כאשר מנעו ממנו במכוון לקבל שירות ציבור מסוג חינוך לאור כך שהינו תושב בית שאן. יתר על כך טוען התובע כי המעון בקיבוץ מופעל על ידי משרד העבודה והרווחה, כך שאין לנתבעים סמכות לתת עדיפות לתושבי הקיבוץ על פני התובע ובנו. בנוסף טען התובע כי הנתבע פרסם כנגדו דברי לשון הרע והעליל עליו כי ברצונו לפגוע בגננות בקיבוץ, באמצעות פנייה למשטרת ישראל והגשת תלונת שווא כלפיו. מנגד טען הנתבע כי ההפליה המיוחסת לו הינה כלפי בנו של התובע ולא כלפי התובע עצמו, ולכן לא קיימת לתובע עילת תביעה ולא יריבות. בנוסף ציין הנתבע כי פניית התובע לרישום בנו לגן, נעשתה כשלושה חודשים לאחר חלוף מועד הרישום לגן וכאשר הגן היה בתפוסה מלאה. לחלופין טען הנתבע כי הגן הוקם על ידי האגודה הקהילתית בקיבוץ, ומכיוון שהיא משמשת כרשות מקומית לא ניתן לייחס לה הפליה בהעדפת תושבי הקיבוץ על פני בנו. באשר לטענה בדבר לשון הרע, טען הנתבע כי הוא לא פנה למשטרת ישראל ולא הגיש תלונה כלפי התובע, אלא רק עדכן את השוטר האחראי על קיבוץ שדה נחום בדבר התעקשותו של התובע להגיע בתחילת שנת הלימודים יחד עם בנו לשטח הגן. עמדת המועצה היתה כי היא אינה מפעילה את הגן בקיבוץ ואין לה קשר לאירועים המוזכרים בכתב התביעה. אעפ"כ טענה המועצה כי על פי ידיעתה, ישנם בגן ילדים המתגוררים בבית שאן וביניהם גם אחייניתו של התובע עצמו.

דיון:

בית המשפט קבע כי על פי סעיף 3(א1) חוק איסור הפליה, העדפת הקיבוץ את תושביו אין בה הפליה. מטעם זה, דין התביעה לפי חוק איסור הפליה להידחות. בנוסף, הגשת תלונה במשטרה תוך ייחוס המעשים כאמור לתובע "שהוא מאיים על הגננות", מהווה לכאורה הוצאת לשון הרע. ייחוס המעשים המתוארים יש בו כדי לפגוע בשמו של התובע. יחד עם זאת, תוכן הפרסום המתואר על ידי התובע "איום על גננות" לא הוכח כנדרש במשפט האזרחי, שכן מלבד עדות התובע, אין בנמצא נתונים נוספים המעידים על כך כי הוגשה תלונה כאמור בגין "איום על גננות". בנסיבות הוכח, כי הפנייה לשוטר הקהילתי, הייתה מבוססת על חשד סביר של הנתבע כי התובע יגיע למעון לאור ההודעות שקיבלו ממנו, והחשש להפרת סדר ביום הראשון לפתיחת השנה. בנסיבות המתוארות, הנתבע פעל בתום לב וחלה ההגנה שבסעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע.

סיכום:

5129371דין התביעה להידחות.

התובע ישא בהוצאות הנתבעים לרבות שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪ לכל נתבע. הסכום ישולם לכל נתבע תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום,  ד' תשרי תשפ"ג, 29 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.