רשות שימוש בלתי הדירה של ברי רשות בדרך גישה הגובלת בשתי נחלותיהם

ת"א 21062-04-18 זאנדני נ' גרפי

בבית משפט השלום באשדוד בפני כבוד השופטת רוני סלע

רקע:

קלודין זאנדני (להלן: "התובעת"), ברת רשות במשק 87 במושב יינון עותרת לסעד הצהרתי וצו מניעה קבוע כנגד יוסף גרפי (להלן: "הנתבע"), בר רשות במשק 86 אשר גובל במשק התובעת. בשנת 2017 התגלעה מחלוקת לעניין השימוש בדרך הגישה העוברת בין שני המשקים, בעקבות רצונו של הנתבע לחסום את השימוש בדרך הגישה הבנויה בחלקה בתחום נחלתו. לאחר ניסיון כושל לחלק את שביל הגישה בין הצדדים, הגישה התובעת תביעה זו.

טענות הצדדים:

לטענת התובעת, השימוש בדרך הגישה דרוש לה כדי לממש את זכויותיה במשקה, בהעדר דרך גישה חלופית אחרת. כמו כן, הסטת דרך הגישה תאלץ את התובעת להרוס את המבנים, החומה והעצים שבנתה ונטעה בהסתמך על הסכמת השכן. בנוסף, התובעת טוענת כי יש לה זכות שימוש בלתי חוזרת בדרך הגישה, שכן לאורך שנים רבות לא נרשמה שום התנגדות מצד הנתבע.

לטענת הנתבע, הוא נתן לתובעת את הסכמתו לשימוש מסויג וזמני בדרך הגישה העוברת בתחום נחלתו, ולא היה לה היתר לעשות שימוש חופשי, אשר אף יניב לה זכות שימוש בלתי חוזרת, כפי שהיא טוענת. למעשה, הוא נתן את הסכמתו להוריו של גרושה של התובעת, אך לא לה. כאמור, זכות שימוש זו לא ניתנת להעברה.

דיון:

רישיון במקרקעין – ישנם שני סוגי רישיונות, רישיון המבוסס על רשות חוזית ורישיון מכללא הנובע משתיקתו או היעדר מחאתו של נותן הרישיון. כמו כן, זכות הרישיון אינה ניתנת להעברה או הורשה, אלא בהסכמה מפורשת של נותן ומקבל הרישיון.

כדי להוכיח רשות בלתי חוזרת במקרקעין, הניתנת במקרים חריגים בלבד, יש להעמיד תשתית מבוססת המצביעה על התקיימותם של התנאים הבאים: רשות מפורשת ולא מכללא; השקעה ניכרת במקרקעין; הסכמה מפורשת של בעל המקרקעין לביצוע ההשקעה; הסתמכות אצל מקבל הרישיון.

מסקנה:

התובעת לא הוכיחה כי הוקנתה לה זכות שימוש בלתי חוזרת בחלק מדרך הגישה העוברת בנחלת הנתבע. נמצא כי התובעת לא העידה דבר באשר להסכמות עם הנתבע לעניין השימוש בדרך הגישה. עולה כי ההסכמה אותה מבקשת התובעת ללמוד הינה מעצם אי התנגדותו של הנתבע לשימוש שעשתה. על מנת שתשתכלל רשות בלתי הדירה ישנו צורך בהסכמה מפורשת של בעל המקרקעין, וזו, כאמור, לא הוכחה. כמו כן, אם נקבל את טענת התובעת כי מדובר בהסכמה מכללא, הרי שהרשות ניתנת לביטול בכל עת, כפי שעשה הנתבע.

לעניין הקביעה כי קיימת זכות בלתי הדירה מכוח שיקולי צדק, נקבע כי בענייננו התובעת לא הוכיחה ולא העמידה תשתית ראייתית כלשהיא ממנה ניתן ללמוד על היקף ההשקעות או כי ייגרם לה נזק כבד בעקבות אי-קבלת הזכות כאמור.

הכרעה:

לנוכח כל האמור, התביעה נדחית. בנסיבות העניין והשימוש רב השנים שעשו שני הצדדים בדרך הגישה, איני מוצאת מקום לעשות צו להוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן ביום, כ"ח תמוז תשפ"ג, 17 יולי 2023, בהעדר הצדדים.