שותף עם קיבוץ אילות בבית מלון חויב לפצות הקיבוץ ב-100,000 שקלים חדשים בשל הוצאת לשון הרע
הרקע
במהלך שנות ה-90, מר יצחק דיין, בעלים ומנהל של עסקי נדל"ן, בידור ומלונאות בארץ ובחו"ל, כרת חוזה עם קיבוץ אילות להקמת בית מלון. לשם כך, ייסדו הצדדים את חברת אילונית פרויקטים תיירותיים בע"מ, כשהשליטה בחברה התחלקה בין תאגידים שבשליטת הקיבוץ ותאגידים שבשליטתו של מר דיין.
חלק משמעותי מהמימון ניתן על ידי בנק דיסקונט, ובעקבות משבר בין מר דיין לבין הבנק, נקלעה חברת אילונית לקשיים, עד שבשנת 2003, מינה בית המשפט לחברה מנהל מיוחד. משבר זה, יצר סכסוכים בין מר דיין לבין הקיבוץ ונציגיו, מר רוג'ה פולצ'ק ומר יוסי רקח, שכללו בין השאר טענות הדדיות על הוצאת לשון הרע, שהם נשוא ענייננו.
מר דיין טען, כי בכל הנוגע לסכסוך בינו לבין הבנק, צידד הקיבוץ בבנק, ואף סייע לו בחשיפת אינפורמציה חסויה בחברה, כל זאת, במגמה לנשלו מהמיזם ולפגוע בו ובעסקיו. מעבר לכך, טען, שמר פולצ'ק משמיץ אותו ללא הרף ומייחס לו מעשים פליליים בפני המנהל המיוחד שמונה לחברה ובעלי תפקידים אחרים.
מנגד, טענו הקיבוץ ונציגיו, כי תביעתו של מר דיין נועדה על מנת להשתלט על החברה, כאשר לדידם, מעשיו של מר פולצ'ק נעשו תוך ולשם מילוי תפקידו. בנוסף הם טענו, כי התנהלותו של מר דיין היא שהביאה את החברה לעברי פי פחת, כאשר התנהלותו כללה הפצת דברי בלע ברבים, מכתבי איום ועוד.
דיון והכרעה
לגבי תביעתו של מר דיין, הבהיר בית המשפט, כי השאלה שבמחלוקת היא, האם מר פולצ'ק שימש כדירקטור חברת אילונית, והאם המכתבים ששלח כנגד מר דיין, נשלחו מתוקף תפקידו זה, אם לאו. בית המשפט סבר, כי מר פולצ'ק אכן שימש כדירקטור החברה בעת ששלח את המכתבים, והוסיף כי אין לראות במכתבים הוצאת לשון הרע, שכן בקשה של נושא משרה בחברה שמונה לה מנהל מיוחד, לבדוק חשש לאי סדרים כספיים, אינה חורגת ממתחם הסבירות. מעבר לכך, הוסיף בית המשפט, כי לא יעלה על הדעת מצב שבו יימנע מנושא משרה בחברה להעלות סוגיות הדורשות בדיקה, משום שפניה זו, תחשוף אותו לתביעת לשון הרע.
כמו כן, השתכנע בית המשפט, כי מר פולצ'ק שלח את המכתבים, רק בשל חשש אמיתי שהתעורר אצלו במסגרת תפקידו, ולכן, אפילו אם האמירות שבמכתבים היו עולות כדי הוצאת לשון הרע, הרי שהן חוסות תחת ההגנות הקבועות בחוק, כגון הגנת תום לב וכו'.
לגבי טענות הקיבוץ ונציגיו, בחן בית המשפט את 21 המכתבים ששלח מר דיין, בהם הועלו טענות כנגד הקיבוץ ונציגיו, ומצא, כי המכותבים שצוינו בהם כללו גורמים שונים, אשר אין בינם לבין החברה והתנהלותה כל קשר, וכן כללו את כל חברי הקיבוץ, על אף שבמסגרת תפקידו, מר דיין אינו צריך ליידע אותם בנוגע להתנהלות החברה או מי מטעמה.
בנוסף, המכתבים של מר דיין, כללו שימוש במילות גנאי ושמות תואר מבזים כנגד הקיבוץ ונציגיו, מר פולצ'ק ומר רקח. לפיכך, קבע בית המשפט, כי יש במכתבים אלו כדי להשפילם ולעשותם מטרה לבוז ולשנאה, ופרסומם מהווה לשון הרע. בית המשפט אף הוסיף כי איומים או כינויים כגון אידיוט ונוכל שהופיעו במכתבים, אינם יכולים לחסות תחת הגנת אמת דיברתי או תחת הגנת תום לב.
סיכום
מחד, קבע בית המשפט, כי במכתביו של מר פולצ'ק לא מתקיימים יסודות עוולת לשון הרע, ועל כן דחה את תביעתו של מר דיין בנושא זה, אך מאידך נקבע, כי במכתביו של מר דיין, יש משום לשון הרע, ותביעת הקיבוץ ונציגיו נתקבלה.
בית המשפט הבהיר, כי שיעור הפיצויים צריך לשקף את הפגיעה בשמו הטוב של התובע, ומכיוון שמדובר במספר רב של מכתבים אשר נשלחו על ידי מר דיין לאורך שנים, בתפוצה לא מבוטלת, תוך שמיוחס לתובעים ביצוע או מעורבות בביצוע עבירות פליליות, נקבע, כי עליו לשלם לכל התובעים יחד פיצויים בסכום של 100,000 שקלים חדשים, ובנוסף הוצאות שכ"ט עו"ד בסכום של 20,000 שקלים חדשים.
25/8/2011
25/8/2011
