תושב מושב כפר טרומן ישלם למנהל 200,000 ₪ עבור שימוש חורג בקרקע המיועדת לשימוש חקלאי במושב – כמחצית הסכום אשר תבע המינהל
בתחילת שנות ה- 90 ביקש עובדיה דאודי להרחיב את הפעילות המשקית שלו במושב כפר טרומן, ולהקים מבנים לשימוש חקלאי על נחלתו. לאחר המשבר הקשה במגזר החקלאי באותן שנים, ביקש דאודי להסב את המבנים למטרה של שימוש לא חקלאי. לאחר שהמינהל נתן היתר לשימוש לא חקלאי במבנים, אישרה הועדה המחוזית את השימוש החורג במבנים.
לאחר מתן היתר לשימוש חורג, פנה דאודי למינהל מספר פעמים לצורך קבלת גובה דמי השימוש החורג, אולם זה הודיע כי טרם גובשו הקריטריונים לחישוב דמי השימוש החורג. הדרישה הכספית הראשונה לדמי השימוש הגיעה לדאודי כ-4 שנים לאחר שקיבל היתר לשימוש חורג בקרקע. סך התשלום עמד על 393,000 ₪ דמי שימוש עבור 5 שנים. לטענת דאודי מדובר בסכום מאד גבוה ולא מוצדק, ולכן פנו הצדדים לביהמ"ש בבקשה שיכריע מהו גובה דמי השימוש הראוי עבור השימוש החורג בקרקע.
לטענת המינהל, על דאודי לשלם 10% מסכום תוספת ערך הקרקע לפי החלטה 755, כך שהוא חב לו 358,816 ₪.
מנגד, טוען דאודי, כי כלל לא קיימת יריבות בין הצדדים, שהרי דאודי הינם ברי רשות מטעם המושב, ולכן מדובר בהסכם שכירות תלת צדדי אשר נחתם בין המינהל, הסוכנות היהודית לארץ ישראל והאגודה, אשר הוא כלל אינו צד לו.
בנוסף, טוען דאודי, כי המינהל נהג שלא בתום לב, שהרי לא היה מוכן לחתום על היתר לשימוש חריג, אולם לאחר שהוקם המבנה דרש המינהל תשלום מופרז עבור השימוש החריג.
לבסוף, טוען דאודי כי גובה דמי השימוש צריך להיות 5% בהתאם להחלטה 426, כך שדאודי חב למינהל 179,408 ₪.
דיון והכרעה
ראשית, דן ביהמ"ש בטענת היעדר יריבות בין הצדדים, ומסביר כי כאשר בר רשות עושה שימוש במקרקעין שלא על פי הרשות שניתנה, ואף משכיר את המקרקעין בהם הוא בר רשות לגורם אחר כנגד קבלת דמי שכירות, קיימת יריבות ישירה בין בעל המקרקעין לבין בר הרשות שעושה עסקים ברכושו. ביהמ"ש מבהיר כי אדם המקבל זכות במקרקעין אינו יכול להעביר את זכותו בניגוד לתנאים אשר הוסכמו עם בעל המקרקעין. במקרה דנן, קובע ביהמ"ש, דאודי ביקש היתר לבניית המבנים ולכן קיימת יריבות בינו לבין המנהל.
בנוסף, דוחה ביהמ"ש את טענת דאודי לחוסר תום לב בהתנהגות המינהל כלפיו, ומבהיר כי השימוש של בר רשות בקרקע, למטרות שאינן חקלאיות, אינו מובן מאליו ומותנה בתנאים ובכללים שקובע בעל המקרקעין, ובמקרה דנן, היה על המינהל להסכים לשינוי השימוש למטרות פלח.
לבסוף, קובע ביהמ"ש כי עבור כל מבנה קיים ישלם דאודי 5% דמי שימוש, שהרי במרבית התקופה המדוברת החלטה 755, הגובה 10% דמי שימוש, לא היתה בתוקף. לפיכך, פוסק ביהמ"ש, כי דאודי חב למינהל 179,408 ₪.
ביהמ"ש קובע כי דאודי ישלם למינהל 179,408 ₪ עבור דמי שימוש במבנים. בנוסף, פוסק ביהמ"ש, כי דאודי הוצאות משפט בסך 20,592 ₪.
ניתן ב- ג' אדר תשע"ג, 13 פברואר 2013
