03-5629911
גביית תשלום גני ילדים
נתבקשנו לחוות דעתנו בעניין תוקפה החוקי של ההחלטה על הקמת גן יישובי, נוסף על מערכת הגנים המתוקצבת על ידי משרד החינוך, וכן גביית תשלומים מעבר לקבוע בחוזר מנכ"ל משרד החינוך, באגודה אגודה שיתופית חקלאית להתיישבות קהילתית בע"מ מסוג יישוב קהילתי
- רקע עובדתי רלוונטי
- האגודה, במסגרת אסיפות החברים קיבלה החלטה על הקמת גן נוסף לגילאי 3-6, ביישוב וכן על גביית תשלומי הורים מעבר לסך הקבוע בחוזר מנכ"ל (כפי שיובא להלן).
- השאלות המשפטיות
- האם לוועד האגודה סמכות להקים גן נוסף, מעבר לגנים התקניים ביישוב ?
- האם גביית תשלומים אשר תוקפם הוא החלטות האסיפה הכללית של אגודה שיתופית (יישוב קהילתי) הינה חוקית ?
- מקורות נורמטיביים
ג.1. דיני חינוך כללי
- התשתית הנורמטיבית לדיני החינוך החלים במדינת ישראל, הרלוונטית לענייננו קבועה במסגרת חוק לימוד חובה, תש"ט-1949 (להלן: "חוק לימוד חובה").
- במסגרת סעיף 1 לחוק לימוד חובה נקבע כי :
"חינוך בגן-ילדים" - פירושו חינוך הניתן בגן-ילדים, לרבות גן במעון ילדים, לילדים בגיל 3 עד 5 ועד בכלל;
"חינוך חובה" פירושו - לימוד המיועד לילדים ולנערים והניתן בחמש עשרה שנות לימוד, מהן שלוש בגן-ילדים בגיל 3 עד 5 ועד בכלל ושתים עשרה שנות לימוד, בכיתות א' עד י"ב, לילדים ולנערים;
- סעיף 6 לחוק לימוד חובה קובע את תחולת חוק לימוד חובה על ילדים מגיל 3 ומעלה במוסד חינוך רשמי, כדלהלן:
6. (א)אלה זכאים לחינוך חינם במוסד חינוך רשמי:
|
(1) מי שחל עליו לימוד חובה לפי חוק זה, זולת אם סיים את לימודיו לפי תכנית לימודים בכיתה י"ב;
- בהתאם לסעיף 1 לחוק לימוד חובה, מוגדרת רשות חינוך מקומית כדלקמן:
""רשות חינוך מקומית" – פירושה –
לגבי תחום שיפוטה של רשות מקומית - אותה רשות מקומית; אולם רשאי השר לקבוע בצו שפורסם ברשומות, כי אדם או חבר-בני-אדם, המקיימים מוסד חינוך לגילאי לימוד חובה בתחום מועצה אזורית, יהיו רשות חינוך מקומית נפרדת לגבי שטח המוסד שיוגדר בצו, אם ראה לעשות כן מטעמים מיוחדים, ולאחר שנתן למועצה האזורית הזדמנות לטעון טענותיה;
לגבי מושב, קבוצה או קיבוץ - ועד המושב, או מזכירות הקבוצה או הקיבוץ, לפי הענין; ושטח המושב, הקבוצה או הקיבוץ הוא תחום השיפוט של הועד או המזכירות, לפי הענין;
- לפי הוראות חוק לימוד חובה, ילדים החל מגיל 3 זכאים ללימוד חינם (סעיף 6 לחוק), ואילו האחריות לקיום מוסדות רשמיים אשר יפעלו במסגרת חינוך חינם הינה של המדינה ורשות החינוך המקומית, מסוג אגודה שיתופית - כך קובעות הוראות סעיף 7 לחוק לימוד חובה:
"7. א. המדינה אחראית למתן חינוך חובה לפי חוק זה.
ב. קיום מוסדות חינוך רשמיים למתן חינוך חובה חינם לפי חוק זה לילדים ולנערים הגרים בתחום שיפוטה של רשות חינוך מקומית מסויימת, יהא מוטל על המדינה ועל אותה רשות חינוך מקומית במשותף. השר, בהתיעצות עם שר הפנים, ועם ועדת החינוך והתרבות של הכנסת יקבע, בצו שיפורסם ברשומות, לגבי כל שנת לימודים ולגבי כל רשות חינוך מקומית, את שיעור ההשתתפות של המדינה ושל רשות החינוך המקומית בקיום מוסדות החינוך הרשמיים שבהם ניתן חינוך חובה לילדים ולנערים הגרים בתחום שיפוטה על אותה רשות חינוך מקומית. (ההדגשות אינן במקור).
- חוק לימוד חובה אינו מגדיר את היקף השירותים שלהם יזכה כל תלמיד במסגרת זכותו לחינוך חינם והיקפם של אלו הושארו לקביעת מחוקק המשנה. כך בין היתר נקבעו תקנות לימוד חובה (שירותים מקובלים), התשי"א-1950, המפרטים רשימה של שירותים שעל הרשות לספק חינם לתלמידים וכן בהתאם לאישור ועדת החינוך של הכנסת מדי שנה כפי שמוצאת את ביטוייה בחוזרי מנכ"ל משרד החינוך[1].
- חרף הזכות לחינוך חינם הקבוע בחוק לימוד חובה, הורים לתלמידים במערכת החינוך נדרשים כיום לשלם תשלומים מסוגים שונים: תשלומי חובה (ביטוח תאונות אישיות העומד על סך של 49 ₪) ותשלומי רשות (סל תרבות, טיולים וכו' כמפורט בטבלה כאשר הסכום המרבי לגבייה הינו 249 ₪ לילד) כקבוע בחוזר מנכ''ל תשע"ד/1 (כ"א באלול התשע"ג, 27 באוגוסט 2013) (להלן: "חוזר מנכ"ל").
ג.2. החלטות האגודה השיתופית
- תקנון האגודה הוא המסמך הבסיסי של האגודה השיתופית ומהווה כחוזה בין האגודה לחבריה.
- ההתערבות השיפוטית בהחלטות האספה הכללית של האגודה השיתופית תיעשה תוך ריסון ואיפוק[2]. יחד עם זאת, לבית המשפט מוקנית הסמכות להפעיל ביקורת השיפוטית על החלטות האסיפה הכללית בשלושה מישורים:
- המישור המהותי, שלפיו יש לבדוק אם ההחלטה התקבלה בהתאם לפקודה, לתקנותיה ולתקנון האגודה;
- המישור הפרוצדורלי, שלפיו יש לבחון את תקינות הליך קבלת ההחלטה (אם ההצבעה נעשתה בדרך הנכונה למשל);
- המישור הנורמטיבי, שלפיו תיבחן סבירות תוכנה של ההחלטה, אם התקבלה בתום לב ובדרך מקובלת ואם אינה נוגדת את תקנת הציבור.
- דיון
- מבנה מערכת החינוך בישראל מתחלק לפי חתך של גיל – חינוך קדם יסודי, שלב טרום טרום חובה שלב טרום חובה – גילאי 3-4 ושלב גן חובה – בני 5.
- דיני החינוך מבצעים חלוקה נוספת של מוסדות החינוך לפי מידת כפיפותם והיענותם לפיקוח המדינה, כדלקמן :
- החינוך הרשמי – חינוך ממלכתי שבבעלות המדינה/ רשות מקומית והוכרז כמוסד רשמי ברשומות.
- חינוך מוכר שאינו רשמי - מוסדות שאינם בבעלות המדינה אך קיבלו על עצמם מידת פיקוח ומקבלים תקציב פחות מזה של הרשמי ( עד 75%), מידת כפיפותם למדינה מצומצמת ולהם פרוגטיבה ניהולית.
- מוסדות פטור – מוסד פרטי אשר אינו מקבל על עצמו את פיקוח המדינה אך הוא מתוקצב בשיעור של 55% מן התקציב לתלמיד במוסד חינוך רשמי.
- מוסדות חינוך תרבות ייחודיים – פטור מלימודי החובה ואינם מכירים במדינה, תקצוב של 60% מהמדינה.
- חלוקת מוסדות החינוך משפיעה על אופן החלת חוק לימוד חובה במסגרות כאמור. כאשר עסקינן במוסדות חינוך רשמי (לפי מיטב הבנתנו – הגנים התקניים של היישוב), הרי שישנה תחולה של חוק חינוך חובה. במסגרת החינוך הרשמי, תקן צוות חינוכי בגני ילדים הינו גננת אחת וסייעת אחת לקבוצה שלא תעלה על 35 ילדים.
- תשלומי ההורים ובייחוד תשלומי החובה בהתאם לחוזרי המנכ"ל השונים[3] (49 ₪ בגין ביטוח תאונות אישיות בלבד) חלים על כלל ההורים, לרבות תושבים שוכרים אשר אינם חברי אגודה וכן ניתן להחיל עליהם את תשלומי הרשות עד לסך של 249 ₪ לילד.
זאת כמובן אם ניתנה הסכמה מראש של כל ההורים (בחלק מהשירותים נדרשת הסכמה בכתב).
- מנגד, החלת חוק לימוד חובה על שאר המוסדות (מוכר שאינו רשמי, פטור וחינוך תרבות ייחודיים) בחתך של גני ילדים בטרום וטרום טרם חובה יעשה על דרך הצמצום.
אגודה שיתופית ותוקף החלטותיה
- אגודה שיתופית, כרשות חינוך מקומית, רשאית לקבל החלטה על הקמת גן יישובי נוסף, פרטי, אשר יכלול שירותים נוספים וזאת לאחר קבלת אישור משרד החינוך כמוסד שכזה.
- בשלב זה, אף לו נחשיב את הגן כמוסד פרטי אשר חוק לימוד חובה אינו חל בעניינו, הרי שנוצר מצב בעייתי בו להורים אשר רשמו את ילדיהם לאותו הגן ככל הנראה לא הייתה ברירה ואפשרות לבחור בין הגן הנוסף הפרטי לבין שאר הגנים אשר חוק לימוד חובה חל עליהם.
- פסיקה עדכנית[4] המתייחסת למצב בו קיימת התנגשות בין הזכות לחינוך חינם, מול מערכת הסכמית המטילה עלויות מעבר לקבוע בחוק לימוד חובה, מדגישה כי קיים איסור לגבות תשלומים נוספים מעבר לתשלומים שנקבעו בחוזר המנכ"ל. תשלומי רשות אחרים, הם בגדר רשות בלבד.
- במסגרת האיזון שבין הענקת חינוך ממלכתי חינם לכל ילדי ישראל, לזכות ההורים להעניק לילדיהם חינוך משלים – נקבע כי גני ילדים אשר מבקשים לשדרג את סטנדרט השירות, חייבים לבצע זאת באופן שיאפשר הפרדה בין מסגרת הלימודים והשירותים הבסיסית שמממנת המדינה או הרשות, לבין מסגרת השירותים שמבקשים ההורים לממן בעצמם בנוסף, באופן שאף מיעוט הורים שאינו מבקש לצרוך את השדרוג, יוכל לקבל חינוך חינם על פי הסטנדרט של המדינה.
יודגש כי על מנת למנוע פגיעה בילדים, אוסר משרד החינוך למנוע מתלמיד השתתפות בפעילות זו או אחרת במהלך שעות הלימוד.
- בענייננו, כאשר ההורים מחויבים לשלוח את ילדיהם למערכת החינוך, ולנוכח עמדת משרד החינוך, כאשר מדובר בשירותי חינוך בסיסיים שהמדינה מעניקה לכל תושביה ע"פ דין - מותר לגבות את התשלומים הנדרשים בעבור שירותי יתר, אולם חובה לאפשר בחירה שלא לשלמם ולקבל את החינוך הציבורי שאמור להינתן חינם.
- חוק לימוד חובה חל במוסד חינוך רשמי, ככל ומדובר במוסד חינוך פרטי הרי שניתן להטיל תשלומים החורגים מהעלויות שנקבעו בחוזר המנכ"ל. חושב לחדד כי החוק חל על כל הילדים אולם כאמור, יש לאפשר להורים אפשרות לבחור בין לימוד במוסד חינוך ללא תשלום ללימוד במוסד פרטי.
- במסגרת בג"צ 4363/00 ועד פוריה עלית נ' שר החינוך, פ''ד נו(4) 203 להלן: "ועד פוריה") נקבע כי:
"...הדין בבתי ספר פרטיים מוכרים שאינם רשמיים שונה. כלל חינוך חינם אינו חל עליהם באורח אוטומטי. המבקש שילדו ילמד בהם מקבל על עצמו מרצון נטל תשלומים ומימון שאינו מוטל על תלמיד בחינוך הרשמי. כלל זה הוא פועל יוצא מהעובדה כי הלימוד במוסד זה הוא פרי בחירה מרצון, וכי אין חובה על הרשות הציבורית לשאת בעלות הלימודים במוסד. עם זאת נתונה לרשות הציבורית סמכות פיקוח על המוסדות המוכרים שאינם רשמיים בתחומים שונים."
- אולם חשוב לחדד כי ככל והגן מתוקצב על ידי משרד החינוך הרי שבפס"ד ועד פוריה נקבע כי כאשר מוסד חינוך פרטי נתמך בכספי מדינה, זכות בידי המדינה לדרוש, כעניין שבמדיניות, כי העלויות המוטלות על הורי התלמידים תהיינה מצומצמות ככל האפשר במסגרת המגמה הכללית לקדם את רעיון השוויון בחינוך בכל המגזרים. מדיניות זו איננה פוגעת באוטונומיה הערכית והתוכנית של המוסד ובייחודו, אלא מבקשת, באמצעות המינהל הכספי, להגשים ערך חברתי כללי המקובל במערכת החינוך כולה.
- לעניין תחולת החוק אל מול החלטות אסיפת האגודה, הרי ככל שעסקינן במוסד חינוך רשמי אזי ההחלטות הללו אינן מאיינות את הזכות המוקנית להורים לחינוך חינם בהתאם לחוק לימוד חובה. במידה ומדובר במוסד פרטי הרי שלהחלטות הללו ישנו תוקף לכל מי שבחר להתחנך במוסד הפרטי וזאת לאחר שניתנה לו אפשרות בחירה לחינוך חינם ואילו הוא מצידו ביכר והעדיף ללכת למוסד הפרטי. אין כל נפקות מבחינת הדין לעניין סיווג ההורים כחברי אגודה ולכאלה שאינם.
במסגרת עניין שואף, נקבע כי רשות חינוך מקומית כפופה להוראות כל דין ולא ניתן לראות בה רק ככזו הכפופה לכללי המשפט הפרטי, קרי להסכמות החברים. ככלל, כאשר מדובר בדין המדינה, המחייב קבלת חינוך חינם ללא שירותי יתר, הרי שלא ניתן להתנות על כך במסגרת הסכמות חוזיות (החלטות האסיפה).
- הואיל וכל אגודה שיתופית כפופה להוראות דין מסוימות בתחום החינוך, הרי שהפתרון לכל מקרה צריך להינתן לגופו, בהתחשב בנסיבות של אותה אגודה שיתופית.
[1] סעיף 3.11-9 בחוזר הוראות הקבע סג/3(א), "תשלומי הורים". תיקונים לחוזר זה פורסמו בסעיף 3.11-10 בחוזר הוראות הקבע סג/6(א) ובסעיף 3.11-11 בחוזר הוראות הקבע סד/2(א), וכן פורסמה השלמה בנושא תל"ן בסעיף 3.11-12 בחוזר הוראות הקבע סד/4(א).
[2] ע"א 8398/00 כץ נ' קיבוץ עין צורים (להלן – עניין כץ [7]), בעמ' 615.
[3] ברי, כי לא ניתן לאכוף את תשלומי הורים שאינם חברי אגודה כפי שנקבעו בהחלטות אסיפת החברים, אלא אם מדובר במס מוניצפלי אשר הושת הועד המקומי (לאחר שהואצלה לו הסמכות מהמועצה) על כלל התושבים.
[4] (ב"ש) 18969-11-11 רוני שואף נ' הועד המקומי ברור חיל ישוב קהילתי כפרי (להלן: "עניין שואף").