בית הדין האזורי לעבודה קבע – סגן ראש מועצה אזורית יואב זכאי לשכר על תקופת כהונתו כממלא מקום ראש המועצה, על אף שמספר תושביה נמוך מ-10,000
בית הדין האזורי לעבודה באר שבע, לפני כבוד השופט עדו בן-צור
סע"ש 49004-07-23 סלע נ' מועצה אזורית יואב
תמצית:
בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע דן בתביעתו של סגן ראש מועצה אזורית יואב, שכיהן כממלא מקום ראש המועצה, כנגד המועצה ומשרד הפנים. המחלוקת נסובה סביב זכאותו של סגן ראש מועצה אזורית יואב לשכר ותנאי שירות בתקופת כהונתו כממלא מקום ראש המועצה, שכן מספר תושביה אינו עולה על 10,000.
רקע:
עופר סלע (להלן: "התובע") כיהן כסגן ראשת המועצה האזורית יואב (להלן: "מ.א. יואב") ללא שכר מיום 20.11.18. עם היבחרה של ראשת מ.א יואב הקודמת כחברת כנסת, כיהן כממלא מקום ראש מ.א. יואב מכוח סעיף 36(ב) לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), תשי"ח-1958 (להלן: "צו המועצות האזוריות"), מיום 15.11.22 ועד ליום 7.6.23. לצורך מילוי התפקיד, יצא התובע לחופשה ללא תשלום מעבודתו הרגילה. משרד הפנים (להלן: "המדינה"/"משרד הפנים"), שבהתאם להנחיותיו פעלה מ.א. יואב בכל הנוגע לשכרו של התובע, אישר תחילה מתן שכר של ראש מועצה לתובע, אך מיד למחרת שינה עמדתו. כמו כן, פרסמה המדינה חוות דעת בנושא, בהתבסס על הוראת סעיף 15א1 לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הבחירה הישירה"), לפיה התובע אינו זכאי לשכר, היות שמ.א. יואב מונה פחות מ-10,000 תושבים. מ.א. יואב ניסתה לפנות בנושא ליועצת המשפטית לממשלה, אך פנייתה לא נענתה.
טענות הצדדים:
יצוין כי התובע ומ.א. יואב מציגים עמדה אחידה בתביעה זו. טענתו המרכזית של התובע נוגעת לפרשנות סעיף 15א1 לחוק הבחירה הישירה, לפיה בתקופת מילוי המקום יש לראותו כ"ראש רשות" בפועל ולא כסגן. לשיטתו, המגבלה על תשלום שכר במועצות שמספר תושביהן אינו עולה על 10,000 חלה רק כאשר ישנו ראש רשות מכהן, וזאת לאור תכלית החוק למנוע תשלום לשני נבחרי ציבור בו זמנית. פרשנות זו, לגישתו, מחויבת גם מכוח חוק-יסוד: חופש העיסוק.
התובע מבסס טענותיו על תקדים משנת 2011, בו אישרה המדינה שכר ותנאי שירות לממלא מקום ראש מועצה בנסיבות דומות. לטענתו, הוא הסתמך על תקדים זה במסגרת שיקוליו ליטול על עצמו את התפקיד. בנוסף, טוען התובע כי אי תשלום השכר מהווה התעשרות שלא כדין של מ.א. יואב, וסותר את חובת ההגינות השלטונית, שכן מ.א. יואב קיבלה ממנו שירותים בהיקף זהה, כפי שקיבלה מראש הרשות הקודם.
המדינה מצדה מתנגדת לתשלום השכר, בטענה שהתובע מונה לתפקיד מתוקף היותו סגן ראש מ.א. יואב לפי סעיפים 36(א) ו-(ב) לצו המועצות האזוריות. לשיטתה, מילוי המקום אינו משנה את מעמדו כסגן, ובהתאם לסעיף 17 לחוק הבחירה הישירה, אצילת סמכויות אינה מזכה בשכר. המדינה אף דוחה את הפרשנות המוצעת, בטענה שתיצור תקדים בעייתי של תשלום שכר לכל סגן ממלא מקום, ללא קשר למשך הזמן או הנסיבות.
באשר לטענת ההסתמכות, טוענת המדינה כי אף אם בעבר ניתן היה לאשר שכר מכוח סעיף 37ב לצו המועצות האזוריות, עם חקיקת סעיף 15א1 לחוק הבחירה הישירה, אין עוד תוקף להוראה זו. לבסוף, גורסת המדינה שכיום לפי תיקון מס' 10 לחוק המועצות האזוריות (בחירת ראש המועצה), תשמ"ח-1988 (להלן: "חוק בחירת ראש המועצה"), כשראש מועצה חדל מלכהן שנה או פחות לפני הבחירות, המועצה בוחרת ממלא מקום מקרב חבריה. במקרה כזה, ממלא המקום זכאי לשכר גם ברשות מקומית שמספר תושביה אינו עולה על 10,000, מאחר שנבחר על ידי המועצה ולא מתוקף תפקידו כסגן.
דיון והכרעה:
תחילה קבע בית הדין כי תיקון מס' 10 לחוק בחירת ראש המועצה אינו רלוונטי למקרה דנן. משכך, בית הדין קיבל את פרשנות התובע ומ.א. יואב לסעיף 15א1 לחוק הבחירה הישירה, וקבע כי יש לראות בתובע כ"ראש רשות" ולא כ"סגן" לעניין הזכאות לשכר. זאת, כיוון שהתובע מילא את התפקיד במשרה מלאה, על מלוא הסמכויות והאחריות, ולצורך כך נאלץ לצאת לחופשה ללא תשלום מעבודתו הרגילה. בנסיבות אלה, קבלת פרשנות המדינה משמעה היעדר יכולת התובע להתפרנס ולפרנס את משפחתו, במהלך תקופה ממושכת בה כיהן כממלא המקום. זאת, לצד אפשרות ליצירת תמריץ שלילי מלכהן בתפקיד ממלא מקום ראש רשות באופן מלא, כמתחייב מדרישות התפקיד.
בנוסף, בית הדין קבע כי תכלית החקיקה תומכת בפרשנות התובע ומ.א. יואב, שכן סעיף 15א1 נועד למנוע תשלום שכר לנבחרי ציבור באופן שאינו הולם את גודל הרשות ומורכבותה. במקרה זה, משחדלה ראשת מ.א. יואב הקודמת מלכהן, אין מדובר בהכבדה תקציבית נוספת על מ.א. יואב, ואין בו משום שימוש לרעה במינוי. בית הדין אף דחה את טענת המדינה באשר לסעיף 17 לחוק הבחירה הישירה, וקבע שאין להשוות בין מילוי מקום ראש מועצה, לבין האצלת סמכויות מוגבלת. יתרה מזאת, לא קיבל בית הדין טענתה של המדינה כי הענקת זכאות לשכר לתובע תוביל ליצירת תקדים בעייתי, מאחר שהזכאות מוגבלת לנסיבותיו המיוחדות במקרה דנן, ואין בכך כדי להשליך על סיטואציות אחרות.
זאת ועוד, לא הצליחה המדינה לנמק כנדרש את הפער בין פרשנותה הנוכחית לחוק לבין התנהלותה במקרה דומה בעבר, בו אושר שכר לממלא מקום ראש המועצה. לפיכך, אף התנהלות המדינה בעבר תומכת במסקנת בית הדין, לפיה אין מניעה חוקית לאשר תשלום שכר ותנאי שירות לתובע עבור תקופת כהונתו כממלא מקום מ.א. יואב – בכפוף לשיקול דעתו של שר הפנים ולתנאים שיקבע, בהתאם לסמכותו מכוח סעיף 15א1 לחוק הבחירה הישירה.
סיכום:
בית המשפט פסק כי התובע זכאי לקבל שכר ותנאי שירות מקופת הרשות המקומית בגין התקופה בה שימש כממלא מקום ראש מ.א. יואב, אך זאת בכפוף לאישור שר הפנים ובהתאם לתנאים ולשיעורים שיקבע. על כן, החזיר בית המשפט את עניינו של התובע למשרד הפנים. כמו כן, נפסק כי המדינה תישא בהוצאות ושכר טרחת עורך דין של התובע בסך 5,000 ₪.
ניתן היום, י"ט חשוון תשפ"ה, 20 נובמבר 2024, בהעדר הצדדים.