בית המשפט העליון קובע אכיפת חניה במצלמות ניידות תקפה גם ללא עמידה בהנחיות חוזר מנכ"ל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים לפני כבוד השופט חאלד כבוב

רע"פ 2841-24 עופר רשו נ' מדינת ישראל

תמצית:

פסק דין זה עוסק בבקשת רשות ערעור לביטול עבירות חניה שתועדו באמצעות מצלמות ניידות, כאשר הרשות המקומית, רחובות, לא עמדה במלוא דרישות הפרסום לגבי השימוש במצלמות אלו. בית המשפט העליון בוחן את היחס בין הנחיות מנהליות לפרסום השימוש במצלמות לבין תקפות האכיפה עצמה, במיוחד כאשר העבירה נצפתה ישירות על ידי פקח.

רקע:

במהלך אפריל 2021, רכבו של עופר רשו תועד ארבע פעמים כשהוא חונה באופן לא חוקי בשטחה המוניציפלי של עיריית רחובות. בשלוש הזדמנויות שונות, ב-8, 18, ו-27 באפריל, רכבו נצפה עומד על המדרכה. בנוסף לאמור, ב-13 באפריל, רכבו חנה במקום אסור. בכל המקרים, העבירות זוהו על ידי פקחיות העירייה ותועדו באמצעות מצלמות ניידות המותקנות על רכבי הפיקוח. בהתאם לאמור, רשו הואשם בעבירות תנועה וחניה המנויות בחוק העזר העירוני. בבית המשפט לעניינים מקומיים, עופר רשו הודה בעובדות המקרה אך טען להגנתו כי העירייה לא פעלה כנדרש ובניגוד להנחיות חוזר מנכ"ל 4/2018 אשר קובע כללים לפרסום השימוש במצלמות הניידות. לטענתו של רשו, לא הוצבו שלטים מתאימים ולא היה פרסום באתר האינטרנט העירוני, כנדרש בהנחיות משרד הפנים .למרות טענותיו, רשו הורשע ב-28 במאי 2023 ונקנס ב-2,500 ש"ח. ערעורו על החלטה זו לבית המשפט המחוזי נדחה ב-21 בפברואר 2024, מה שהוביל לבקשת רשות הערעור הנוכחית לבית המשפט העליון.

טענות הצדדים:

עופר רשו טוען כי נפל פגם מהותי באופן האכיפה של העירייה. רשו הדגיש שלא נתקל בשילוט המזהיר מפני אכיפה ממונעת בדרך שבה נסע וכי המידע בנוגע לשימוש במצלמות אכיפה לא פורסם באתר העירייה כנדרש. בהתאם לכך, טוען רשו כי הפרות אלו של הנחיות משרד הפנים מצדיקות את ביטול ההרשעה או לכל הפחות פסילת הראיות שהושגו באמצעות המצלמות.

מנגד, עיריית רחובות טוענת כי פעלה בהתאם להנחיות במידה המספקת. היא הדגישה שהוצבו שלטים בכניסות לעיר ובמקומות מרכזיים וכי גם אם היו ליקויים בפרסום, אין בכך כדי לבטל את תוקף האכיפה. העירייה הוסיפה כי העבירות נצפו ישירות על ידי הפקחיות, והמצלמות שימשו רק כאמצעי תיעוד נוסף.

דיון והכרעה:

השופט כבוב פתח את דיונו בהדגשת העיקרון לפיו התערבות בית המשפט העליון כערכאת ערעור רשות, שמורה למקרים חריגים בלבד. בקשת רשות ערעור תתקבל רק כאשר מתעוררת שאלה משפטית עקרונית כללית אשר נוגעת לציבור בכללותו ולא רק לצדדים בתיק או כאשר יש חשש ממשי לעיוות דין  או פגם אשר גורם לאי צדק משמעותי.

בנוגע למהות התיק, בית המשפט העליון קבע כי מטרתן העיקרית של הנחיות אלו היא להסדיר את אופן השימוש במצלמות תוך צמצום הפגיעה בפרטיות האזרחים. עם זאת, הנחיות אלו אינן מהוות חלק אינטגרלי מהגדרת העבירה עצמה ועל כן יש לבצע הבחנה בין הפרת הנחיות מנהליות לבין ביצוע העבירה עצמה על ידי רשו. בית המשפט העליון קבע כי גם אם היו ליקויים מסוימים באופן יישום ההנחיות על ידי העירייה, אין בכך כדי לבטל את תוקפה של האכיפה או להצדיק פסילת ראיות. בנוסף לאמור, העבירות נצפו ותועדו באופן ישיר על ידי פקחיות העירייה, כאשר המצלמות שימשו ככלי עזר בלבד, גם ללא תיעוד המצלמות, עדותן הישירה של הפקחיות הייתה מספיקה להוכחת ביצוע העבירות. בית המשפט העליון קבע, כי הדרך הנכונה לעשות זאת היא באמצעות הגשת עתירה מנהלית נפרדת ולא במסגרת ההליך הפלילי עצמו. למרות האמור, בית המשפט העליון הבהיר את ציפייתו כי העירייה תפעל בעתיד בהתאם להנחיות משרד הפנים באופן מלא, תוך הקפדה על צמצום הפגיעה בפרטיות התושבים. אך במקרה דנן נקבע כי גם אם היו ליקויים מסוימים ביישום ההנחיות, אין בכך כדי לפגום בתקפות ההרשעה.

סיכום:

בקשת הערעור נדחית, לא ניתן צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ט באייר התשפ"ד (6.6.2024).