בקשת ילדי תושבי שכונת ההרחבה במושב רגבה להקצות אף להם מגרשים ביתיים

בית המשפט המחוזי בחיפה, בפני כבוד השופט אחסאן כנעאן

ת"א 86724-02-26 זלצמן ואח' נ' רגבה מושב שיתופי חקלאי בע"מ ואח'

תמצית:

בית המשפט המחוזי בחיפה דן בבקשה למתן צווי מניעה זמניים, שנועדו לעצור את הליך הקצאתם בפטור ממכרז של מגרשי מגורים הנכללים בתוכנית שאושרה במושב רגבה. המבקשים, ילדיהם של תושבים המתגוררים בשכונת ההרחבה במושב ואינם חברי האגודה, ביקשו כי האגודה תמליץ לרשות מקרקעי ישראל על הקצאת מגרשים עבורם, מבלי שיידרשו להתקבל לחברות באגודה או לשלם לה.

בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי סיכויי התביעה אינם גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת האגודה. נקבע, בין היתר, כי יש להבחין בין הקצאת מגרשים במסגרת הרחבה קהילתית לבין קליטת חברים חדשים באגודה ולאחריה שיוך מקרקעין; זאת כי המבקשים לא הניחו בסיס לקיומה של זכותם במקרקעי האגודה, וכי אין הצדקה לעצור את הליך קליטת החברים והשיוך שמקדמת האגודה.

רקע:

מושב רגבה הוא מושב שיתופי בגליל המערבי. במושב, רוב המשפחות מתגוררות ביישוב הישן והשאר בשכונת ההרחבה. המבקשים הם ילדיהם של תושבים המתגוררים בשכונת ההרחבה, כאשר הוריהם אינם חברי האגודה.

המבקשים הגישו תביעה נגד מושב רגבה ונגד רשות מקרקעי ישראל, במסגרתה דרשו כי האגודה תמליץ בפני רמ"י על הקצאת מגרשים עבורם בשכונת ההרחבה, וזאת מבלי שיידרשו להתקבל לחברות באגודה או לשלם לה. לצד התביעה הוגשה בקשה לצו מניעה זמני, האוסר על האגודה להמליץ לרמ"י על הקצאת המגרשים וכן על רמ"י לקדם את הקצאתם, עד להכרעה בתביעה העיקרית.

ברקע הדברים עמד מהלך שמקדמת האגודה לקליטת חברים חדשים ולשיוך מגרשים. האגודה טענה כי המהלך נדרש בשל משבר דמוגרפי במושב, כאשר כ-60% מחברי המושב עברו את גיל 60 ובתוך מספר שנים צפוי שיעור הפנסיונרים להגיע לכ-75%.

טענות הצדדים:

המבקשים טענו כי האגודה מפלה אותם בכך שהיא מייעדת את הקצאת המגרשים לילדי חברי האגודה, תוך הדרתם, וכן בכך שהיא דורשת מהם תשלום גבוה יותר מזה שנדרש ממומלצים שהם ילדי חברי האגודה. לטענתם, מדובר בהפליה פסולה הסותרת את עקרון השוויון החל בהקצאת מקרקעי ציבור. עוד טענו כי אם לא יינתן הצו, עלולה להיווצר הסתמכות מצדדים שלישיים באופן שיקשה על השבת המצב לקדמותו.

מנגד, האגודה טענה כי אין מדובר במהלך של הרחבה קהילתית, אלא בקליטת חברים חדשים ובשיוך זכויות במגרשים לחברי האגודה. לטענתה, המבקשים רוצים ליהנות מהקצאת מגרשים מבלי לשאת בחובות הכרוכות בחברות באגודה. האגודה הוסיפה כי הורי המבקשים חתמו בעת רכישת זכויותיהם על הסכמים שלפיהם אין להם זכויות נוספות במקרקעי המושב. כן נטען כי עצירת ההליך תפגע במאמציה להתמודד עם המשבר הדמוגרפי במושב, וכי האגודה מתכוונת לשריין 30% מהמגרשים לטובת ילדי תושבי ההרחבה שייקלטו כחברים.

רמ"י ציינה כי רגבה הוא מושב שיתופי וכי לשיטתה אין מדובר בהרחבה קהילתית אלא בעסקת שיוך, בהתאם להחלטות ולנהלים החלים על שיוך. עוד ציינה כי טרם הובאו בפניה בקשות לשיוך והותירה את ההכרעה בבקשה לסעד זמני לשיקול דעת בית המשפט.

דיון והכרעה:

בית המשפט קבע כי דין הבקשה להידחות. לצורך מתן סעד זמני נדרש המבקש להצביע הן על עילת תביעה בעלת סיכויים טובים והן על כך שמאזן הנוחות נוטה לטובתו, כאשר בין שני התנאים מתקיימת "מקבילית כוחות", אך יש לעמוד ברף מינימלי ביחס לכל אחד מהם. בענייננו נקבע כי סיכויי התביעה ומאזן הנוחות אינם נוטים לטובת המבקשים.

1. הבחנה בין הרחבה קהילתית לבין שיוך מקרקעין: בית המשפט קבע כי יש להבחין בין הקצאת חלקות במסגרת הרחבה קהילתית, המיועדת למגורים ללא חברות באגודה, לבין הקצאת מקרקעין לאחר קליטת חברים חדשים באגודה וביצוע הליך של שיוך. נקבע כי המבקשים מערבבים בין שני ההליכים. לאגודה זכות לגייס חברים חדשים, והמבקשים אינם יכולים להכתיב לה כי המגרשים יוקצו דווקא במסגרת הרחבה קהילתית. דרישתם לקבל מגרשים מבלי להצטרף לחברות באגודה או לשלם לה מהווה, לכאורה, התערבות בלתי מוצדקת בניהול ענייניה.
    
2. שיוך דירות כולל גם שיוך מגרשים: בית המשפט דחה את טענת המבקשים שלפיה נוהל רמ"י 30.02B עוסק בשיוך דירות בנויות בלבד. נקבע כי יש לפרש את המונח "שיוך דירות" באופן תכליתי ורחב, הכולל גם שיוך מגרשים המיועדים לבניית יחידות מגורים. תוכן נוהל רמ"י עצמו מתייחס הן ליחידת דיור והן למגרש, ועמדת רמ"י בהליך הייתה כי מדובר בעסקת שיוך ולא בהרחבה קהילתית.
    
3. היעדר זכות של המבקשים במקרקעי האגודה: המבקשים אינם בעלי זכויות במקרקעי האגודה, אלא ילדיהם של בעלי זכויות בחלקות מגורים בשכונת ההרחבה. בית המשפט ציין כי אם קיימת זכות כלשהי הנוגעת להמלצה במסגרת הליך החברות, הרי שלכאורה היא הייתה נתונה להוריהם ולא למבקשים. נוסף על כך, הסכמי הוריהם עם האגודה כוללים הוראות שלפיהן אין להם זכויות נוספות במקרקעי המושב או בשטחים שיועדו למגורים בעתיד.
    
4. טענת ההפליה והפסיקה שעליה הסתמכו המבקשים: בית המשפט קבע כי הפסיקה שאליה הפנו המבקשים עסקה בעיקר בהרחבות קהילתיות ולא בהליך של צירוף חברים חדשים ושיוך מגרשים. כן הפנה לפסק הדין בעניין לסקוביץ', שבו נדחתה טענה של תושבי הרחבה שאינם חברי אגודה לזכויות הפניה ביחס להרחבה נוספת, לאחר שלא הונח בסיס לזכות כלשהי שלהם במקרקעי האגודה. בית המשפט ציין כי שאלת ההבדלים בתשלומים בין ילדי חברי האגודה לבין מועמדים אחרים עשויה לעורר שאלות משפטיות, אך בעניינם של המבקשים מדובר בשלב זה בשאלה תיאורטית, שכן הם כלל אינם מבקשים להתקבל לחברות באגודה.
    
5. מאזן הנוחות: נקבע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת האגודה. המשבר הדמוגרפי במושב והצורך בקליטת חברים צעירים הם אינטרסים קונקרטיים ומיידיים הנוגעים להמשך קיומו והתפתחותו של המושב. מנגד, האינטרס של המבקשים במגרשים הוא בשלב זה עתידי ובלתי ודאי. בנוסף, הנזקים האפשריים למבקשים הם בעיקרם כספיים כאשר לא הוכחה זיקה אישית או מיוחדת שלהם למגרשים המסוימים, והם ניתנים לכימות ולפיצוי אם יזכו בסופו של דבר בתביעתם.

סיכום:

בית המשפט דחה את הבקשה לצווי מניעה זמניים והורה על ביטול הצו הארעי שניתן קודם לכן במעמד צד אחד. נקבע כי המבקשים לא הניחו בסיס לטענתם בדבר קיומה של זכות כלשהי כלפי המשיבים ביחס למגרשים נשוא הבקשה, וכי מאזן הנוחות נוטה בשלב זה לטובת האגודה.

המבקשים חויבו בהוצאות האגודה בסך 5,000 ש"ח.

ניתן ביום ו' באייר התשפ"ו, 23 באפריל 2026, בהעדר הצדדים.