גירושין לחוד, שיוך בית יחד: חבר קיבוץ מתחדש שהתגרש לאחר המועד הקובע אינו זכאי לדירה נפרדת

רשמת האגודות השיתופיות, בפני סגן רשמת האגודות השיתופיות עו"ד אלי יניר

769-11-2019 פלוני נ' אלמוני

תמצית:

סגן רשמת האגודות השיתופיות דן בבקשה לתיקון פסק בוררות, שבמוקדה עמדה השאלה האם שינוי חלופת שיוך דירות בקיבוץ מתחדש, מהחלטה 751 להחלטה 1456 של מועצת מקרקעי ישראל, משנה את המועד הקובע לקביעת הזכאים לשיוך – ובפרט, האם חבר קיבוץ שהתגרש בין שני המועדים הקובעים זכאי לשיוך דירה נפרדת מגרושתו.

רקע:

המבקש הינו חבר בקיבוץ מתחדש, שאימץ ביום 23.1.2004 את החלטה 751 של מועצת מקרקעי ישראל, המאפשרת שיוך דירות הקיבוץ לחבריו. באותו המועד, המבקש וגרושתו היו נשואים והיוו יחידה משפחתית אחת, ומשכך היו זכאים לשיוך דירה אחת בלבד. המבקש וגרושתו נפרדו בסוף שנת 2004, אך הסכם גירושין פורמלי נחתם רק בשנת 2007. בשנת 2017 אושרה חלופת שיוך הדירות של הקיבוץ – משיוך לפי החלטה 751 לשיוך לפי החלטה 1456 של מועצת מקרקעי ישראל (להלן: "החלטה 979"), לפיה המועד הקובע לבחינת הזכאות לשיוך דירות הינו 27.3.2007. בפסק הבוררות נדחתה תביעת המבקש לשיוך יחידת מגורים נפרדת בעקבות גירושיו, בקביעה שהמבקש היה בעל זכויות במגרש משויך במועד הקובע את זכאותו לשיוך.

להליך דנן קדמה החלטה קודמת של עוזר רשמת האגודות השיתופיות, עליה הוגשה עתירה לבית המשפט העליון (בג"ץ 2636/22), בעקבותיה נקבע שההחלטה הקודמת אינה בת ביצוע, שכן אינה עולה בקנה אחד עם החלטות רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י"). על כן, הורה בג"ץ על החזרת התיק למתן החלטה חדשה.

טענות הצדדים:

המבקש טוען כי שגה הבורר בקביעתו שבמועד הקובע לפי החלטה 979 כבר הייתה משויכת לו דירה, שכן במועד זה טרם נעשה שיוך דירות בקיבוץ, וההחלטה הפורמלית על ביצוע השיוך התקבלה רק בשנת 2008. המבקש מדגיש כי הוא וגרושתו סירבו לחתום על חוזה שיוך, והקיבוץ לא דיווח למיסוי מקרקעין בעניין. עוד טוען המבקש כי שגה הבורר בהסיקו מחקירתו שיש ברשותו זכויות בדירה ששויכה לו ולגרושתו וכי משנת 2004 אינו נוהג כל מנהג בעלים בדירה שבחזקתה. לטענתו, הבורר טעה באבחון הלכת נבט בן חיים (ע"א 5271/10), שקובעת כי מצבם של בני זוג במועד הקובע ייבחן על פי מבחן מהותי ולא פורמלי. המבקש מסתמך על מכתב מיועמ"ש רמ"י המפרש את הוראות פרק 8.4 לקודקס החלטות מועצת מקרקעי ישראל (להלן: "הקודקס"), כך שכל מי שנכנס בהגדרת "משפחת חברים באגודה" ביום 27.3.2007 זכאי לשיוך מגרש מגורים, ללא קשר למועד קבלת ההחלטה בקיבוץ.

מנגד, הקיבוץ טוען כי מדובר בנושא עקרוני ומהותי הנוגע לזכותו לפעול בהתאם להחלטותיו ולא בעניין אישי מול המבקש. לטענתו, המבקש מנצל את ההליך לצורך "סיבוב שני" ומעוות את קביעות הבורר שהתבססו על עובדות ברורות. הקיבוץ מדגיש כי במועד הקובע בהחלטה 979 (27.3.2007) כבר התקיים הליך שיוך בקיבוץ מכוח החלטת הקיבוץ מיום 23.1.2004, והמבקש מוכר ברשימת החברים שהועברה לוועדת הפרוגרמות הממשלתית כבית אב אחד עם גרושתו. הקיבוץ טוען כי אין בסירוב המבקש לחתום על הסכם שיוך או בהיעדר דיווח לרשויות המס כדי לגרוע מההכרעה העקרונית שזכותו לשיוך מוצתה. לעניין פרשת נבט בן חיים, טוען הקיבוץ כי הבורר אבחן אותה כהלכה, שכן היא מתייחסת לשלב שטרם בוצע השיוך ולא למצב שבו כבר הוענקו זכויות.

דיון והכרעה:

סגן רשמת האגודות השיתופיות (להלן: "סגן הרשמת") קבע כי הסוגייה המרכזית היא האם שינוי חלופת השיוך על ידי הקיבוץ מהחלטה 751 להחלטה 979, והעובדה שהמועד הקובע בהחלטה 979 (27.3.2007) שונה מהמועד שקבעה האסיפה הכללית (23.1.2004), מזכה את המבקש בדירה נפרדת מגרושתו – בהתחשב בכך שבמועד המאוחר יותר כבר ניהל משק בית נפרד ממנה.

לצורך ההכרעה, סגן הרשמת בחן את המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית, לרבות:

• המלצות ועדת בן רפאל, שקבעה כי הזכאים לשיוך הם חברי הקיבוץ במועד קבלת ההחלטה באסיפה הכללית;
• המלצות ועדת הבר שאומצו בהחלטה 979, ונתנו מעמד קובע למועד אותו קבעה האסיפה הכללית לצורך שיוך הדירות לחברים;
• הוראות תקנות האגודות השיתופיות (שיוך דירות בקיבוץ מתחדש), תשס"ו-2005.

סגן הרשמת ציין כי בעניין פורום הערים העצמאיות (בג"ץ 1027/04), בו נתקפה בין היתר חוקיותה של החלטה 979, בג"ץ קבע אמנם כי המועד הקובע להחלת ההסדר יהיה 27.3.2007, אך הדגיש כי מטרת הקביעה הייתה למנוע ניצול לרעה של ההטבות, וכי עצם ההחלטה בדבר שיוך נותרת בידי הקיבוץ.

נוסף על כך, סגן הרשמת בחן את תקנון הקיבוץ ואת החלטות האסיפה הכללית – לרבות ההחלטה על שינוי חלופת השיוך בשנת 2017, וקבע כי אלה קובעים במפורש שהמועד הקובע לשיוך דירות הוא 23.1.2004, וכי זוג שהתגרש לאחר המועד הקובע זכאי לשיוך דירה אחת בלבד. בהתייחס לשינויים שבוצעו בפרק 8.4 לקודקס, בו מגולמת כיום החלטה 979, נקבע כי אלה מחזקים את עמדת הקיבוץ, שכן הם מאפשרים לקיבוץ לקבוע בתקנון כי המועד הקובע יהיה זה שנקבע להחלטה 751, כפי שאכן עשה הקיבוץ. משכך, נקבע כי המבקש אינו זכאי לשיוך מגרש מגורים נפרד. סגן הרשמת הדגיש כי אף ללא שינויים אלה, היה מגיע לאותה מסקנה, שכן פרשנות המבקש אינה עולה בקנה אחד עם פסיקת בית המשפט העליון ועם הוראות הדין.

סיכום:

הבקשה לתיקון פסק הבוררות נדחית על הסף. בנסיבות של תוצאת ההחלטה מבחינת המבקש, לא הוטלו עליו הוצאות נוספות, מעבר להוצאות שהושתו עליו בהליך הבוררות.

ניתן היום, י"ט סיוון תשפ"ד, 25 יוני 2024, בהעדר הצדדים.