התחייבות המועצה ניתנה ללא חתימת ראש המועצה והגזבר – המועצה תשלם פיצוי חלקי בלבד
בית משפט השלום בירושלים, לפני כבוד השופטת מוריה צ'רקה
ת"א 17554-01-20 ג'בר נ' מועצה מקומית אבו גוש
תמצית:
בית משפט השלום בירושלים דן בתביעה בגין הפקעת קרקע לצורך הרחבת כביש, והנזקים שנגרמו בעקבותיה. במוקד הדיון עמדה שאלת תוקפה של התחייבות לכאורה של הרשות המקומית לפיצוי מלא, והשיקולים המנחים לאכיפתה, על אף שלא ניתנה כדין.
רקע:
עיסא ג'בר (להלן: "התובע") הוא בעל חלקת מקרקעין במועצה המקומית אבו גוש (להלן: "המועצה"), וכן בעלים של חברה המפעילה גן אירועים במקום. בשנת 2013 הפקיעה המועצה כ-8% משטח המקרקעין שברשותו לצורך הרחבת כביש, בהתאם לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. על אף שנערכה שומה למחוברים בשטח המופקע טרם תחילת העבודות, הסכום שנקבע לא שולם.
יתרה מזאת, במסגרת העבודות נפגעה חניית גן האירועים, והתובע פנה למועצה בדרישה לתיקון הנזק על חשבונה. המחלוקת נסובה סביב שאלת התחייבות המועצה להכשרת חניה חלופית ומתן פיצויים בגין הנזק, וסביב מימושה של התחייבות זו, ככל שניתנה.
טענות הצדדים:
התובע הבהיר כי תביעתו מתייחסת להתחייבות המועצה לפצותו בגין מלוא הנזקים שנגרמו לו – הן הפיזיים והן אובדן הכנסות עסקיות – ולא לפיצויי ההפקעה בלבד. לטענת התובע, התחייבות המועצה ניתנה בתמורה להימנעותו מהגשת תביעת פיצויי הפקעה – התחייבות אשר קוימה מצידו והופרה על ידי המועצה.
מנגד, המועצה הכחישה קיום התחייבות לפיצוי, אך אישרה כי התקיים משא ומתן בנושא. בנוסף, טענה לשיהוי ונזק ראייתי, וכן גרסה כי גם אם ניתנה הבטחה, היא אינה מחייבת בהיעדר עמידה בדרישות סעיף 34א' לפקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת המועצות המקומיות"). לפי הסעיף, התחייבות אינה מחייבת מועצה מקומית, אלא אם: (1) הועלתה על הכתב ונחתמה על ידי ראש המועצה והגזבר; (2) הוטבעה חותמת המועצה. בנוסף, טענה המועצה כי הנזקים, אם היו, נגרמו לחברה שבבעלות התובע ולא לו אישית, ומשכך לא עומדת ברשותו עילת תביעה אישית.
דיון והכרעה:
השופטת דחתה את טענת המועצה להיעדר עילת תביעה אישית, שכן זו הועלתה באיחור ומנעה מהתובע את האפשרות לתקן את תביעתו ולצרף את החברה שבבעלותו. כמו כן, ציינה השופטת שאינטרס הציבור בהבטחת חוקיות פעולות הרשות ושימוש מבוקר בכספי ציבור, מוביל למסקנה כי התחייבות שניתנה בניגוד לקבוע בפקודת המועצות המקומיות נחשבת לחוזה בלתי חוקי. משכך, אכיפת התחייבות שכזו תתאפשר רק במקרים חריגים ומשיקולי צדק, תוך בחינת שיקולים כגון:
- ביצוע הצד המתקשר את חלקו.
- מהות הפגם וירידתו לשורש ההסכם.
- תום לב הצדדים.
- שיקולי הרתעה (הן הרתעת הצדדים והן הרתעת הציבור מפני התנהלות דומה בעתיד).
- מידת החריגה של הבטחת הרשות מכללי המינהל התקין.
- מה הייתה הרשות מחויבת לשלם, לו פעלה כדין.
במקרה דנן, למרות תום הלב של הצדדים, קבעה השופטת כי ההבטחה הכללית לפיצוי לא ניתנה בגמירות דעת, ואכיפתה תפגע בכללי מינהל תקין. אולם, מטעמי צדק והגינות, ובשל הנזקים המוכחים שנגרמו לתובע, נפסק פיצוי חלקי המשקף איזון בין עשיית צדק במקרה הפרטני לבין שיקולי הרתעה ושמירה על כללי המינהל התקין. כמו כן, בראיית השופטת, בפיצוי חלקי תימנע התוצאה לפיה בית המשפט מעניק לחוזה בלתי חוקי גושפנקא.
סיכום:
בית המשפט קיבל את התביעה וקבע כי המועצה תשלם לתובע 133,000 ₪ בגין המחוברים שהופקעו (בתוספת הצמדה וריבית מיום 1.1.13), לצד 100,000 ₪ בגין נזקי העבודות בכביש, וכן 33,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.
ניתן היום, כ' חשוון תשפ"ה, 21 נובמבר 2024, בהעדר הצדדים.
