חישוב מחדש: נדחתה בקשה לאישור תביעה ייצוגית כנגד מועצה אזורית מטה אשר בגין חיוב יתר בתשלומי ארנונה

בית משפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים, לפני כבוד השופט הבכיר רון סוקול

ת"צ (חי') 35466-03-22 קלמנוביץ נ' מועצה אזורית מטה אשר

תמצית:

בית המשפט המחוזי בחיפה בחן בהחלטתו האם שינויי החיוב בארנונה שהטילה המועצה האזורית מטה אשר נבעו משינוי שיטת מדידת הנכסים, שאסור על פי דין. בחינת בית המשפט התמקדה בשתי סוגיות מרכזיות: (1) האם המועצה אכן שינתה את שיטת המדידה; (2) האם שינוי החיוב מנוגד ל"דיני ההקפאה". בית המשפט סקר את המסגרת הנורמטיבית של "דיני ההקפאה", וכן נבחנה שאלת סמכותה של רשות מקומית ליתן הנחות מתשלומי ארנונה, והאם ביטול הנחות שניתנו בעבר מהווה הפרה של "דיני ההקפאה".

רקע:

שוש קלמנוביץ וננו קלמנוביץ (להלן: "המבקשים"), הינם תושבי היישוב אדמית שבשטח המועצה האזורית מטה אשר (להלן: "מ.א. מטה אשר" או "המועצה"), ומחזיקים בית מגורים פרטי משנת 2014. בשנים 2020-2014 חויבו המבקשים בתשלום ארנונה כללית למועצה עבור בית בשטח של 168 מ"ר. בשנים 2021-2020 ערכה מ.א. מטה אשר סקר נכסים בכל היישובים שבשטחה, במסגרתו נמדד בשנית גם בית המבקשים. בעקבות סקר הנכסים והמדידה המחודשת, נשלחה למבקשים הודעת שומה מתוקנת המחייבת אותם בתשלום ארנונה לפי שטח של 196.44 מ"ר. המבקשים סוברים כי המועצה שינתה את שיטת המדידה של נכסים החייבים בארנונה שלא כדין, ועל כן עותרים לקבל בקשתם להגיש תביעה ייצוגית להשבת תשלומים שנגבו ביתר מתושבי המועצה.

טענות הצדדים:

המבקשים טוענים כי מ.א. מטה אשר שינתה בשנת 2021 את שיטת המדידה של נכסים החייבים בארנונה, משיטת נטו (מדידת שטחי פנים בלבד) לשיטת ברוטו (הכוללת שטחי קירות חיצוניים), ומשכך גובה מתושביה ארנונה ביתר. לגישת המבקשים, שינוי זה נעשה שלא כדין ובניגוד ל"חוקי ההקפאה", לפיהם אין לשנות את שיטת המדידה כפי שהייתה נהוגה במועצה עד לשנת 1985. המבקשים טוענים כי הראיות מלמדות שבעבר חיובי הארנונה חושבו בשיטת נטו, ומפנים לחיובי ארנונה שהוטלו על תושב אחר במועצה, מהם עולה כי זו לא דרשה תשלומי ארנונה על שטחי שירות. לטענתם, צווי הארנונה של המועצה בשנות ה-80 היו בלתי ברורים ושתקו בעניין שיטת המדידה, ולכן יש להסתמך על אופן חיוב הארנונה בפועל.

מנגד, מ.א. מטה אשר טוענת כי לא נעשה כל שינוי בשיטת המדידה וכי עד לשנת 1995 כלל לא בוצעו מדידות של נכסים במועצה, תוך שחיובי הארנונה נעשו ב"שיטת הנחלות" –  כל "נחלה" במשקים חקלאיים ויחידות משק ביישובים חויבו בתשלום קבוע ללא הבחנה בין שטחי המבנים. לטענתה, החל משנת 1995, כאשר בוצעו לראשונה מדידות נכסים, נעשה החיוב בשיטת ברוטו. לאורך השנים העניקה המועצה הנחות כלליות לתושבים – הנחה בשיעור 15% שהוגדלה ל-18% בשנת 2005, והנחה של 50% על שטחי שירות. לטענת המועצה, ההנחות בוטלו בהחלטת מליאת המועצה משנת 2020, מאחר שנמצא כי אינן חוקיות, וזו הסיבה לשינוי בחיובי הארנונה. על כן, המועצה מבקשת לסלק את בקשת האישור על הסף בשל היעדר עילה, וכן שהמבקשים אינם ראויים לשמש כתובעים ייצוגיים.

דיון והכרעה:

בית המשפט דחה את בקשת המבקשים לאישור תובענה ייצוגית נגד מ.א. מטה אשר, שכן לא שוכנע כי עומדת לרשותם עילת תביעה. ההכרעה התבססה על שני נושאים מרכזיים:

1. שאלת שינוי שיטת המדידה:
   • בית המשפט ציין כי "דיני ההקפאה" מחילים על רשות מקומית מספר מגבלות על הטלת ארנונה, שהראשונה שבהן אוסרת על שינוי שיטת החישוב של השטח לחיוב בארנונה. מדובר במגבלה נוקשה שאין מנגנון המאפשר לחרוג ממנה, שמעוגנת כיום בתקנה 3(ב) לתקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), התשס"ז-2007. מטרתה היא למנוע מהרשויות לעקוף את האיסור להעלות את תעריפי הארנונה באמצעות מדידה שונה של אותו הנכס. עם זאת, בית המשפט קבע כי במקרה דנן, המבקשים לא הצליחו להוכיח שמ.א. מטה אשר שינתה את שיטת המדידה של הנכסים במועצה מנטו לברוטו.
   • בית המשפט קבע כי המסמכים מעידים שמלכתחילה מאז שהחלו המדידות בשנת 1995, שיטת המדידה הייתה ברוטו, וההנחה של 15% (שהוגדלה ל-18%) הייתה למעשה הפחתה כללית אחידה של 15% משטחי כלל הנכסים ולא שינוי בשיטת המדידה.
2. ביטול ההנחות שניתנו לתושבים:
   • בית המשפט קבע כי ההנחות שנתנה המועצה בעבר (15%-18% על שטח הנכס ו-50% על שטחי שירות), ניתנו שלא כדין. כמו כן, ציין כי רשות מקומית אינה מוסמכת לתת הנחות מתשלומי מיסים ללא עיגון בדין. על כן, ביטול הנחות שניתנו שלא כדין אינו מנוגד ל"דיני ההקפאה" ואין בו משום שינוי שיטת החישוב. משכך, נמצא כי לא נפל פגם בהחלטת המועצה לבטל את ההנחות.

בית המשפט הוסיף כי גם אילו היה משתכנע כי למבקשים עומדת עילת תביעה הראויה להתברר בהליך ייצוגי, ספק אם היו ראויים לשמש כתובעים ייצוגיים. זאת, שכן אינם בקיאים בעובדות הרלוונטיות ולא טרחו לברר את הנתונים החיוניים להוכחת טענותיהם.

לבסוף, בית המשפט ציין כי התנהלות מ.א. מטה אשר לאורך השנים, במתן הנחות שלא כדין, הייתה ראויה לגנאי, אך שיבח את ההחלטה לתקן את טעויות העבר ולחזור לפעול במסגרת הוראות החוק.

סיכום:

בקשת האישור לתביעה ייצוגית כנגד מ.א. מטה אשר נדחית. הואיל ובית המשפט מצא שבמשך שנים רבות פעלה המועצה שלא כדין, לא ניתן צו להוצאות.

ניתנה היום, ד' תשרי תשפ"ה, 6 אוקטובר 2024, בהעדר הצדדים.