מאבק החנייה: יוזמה "יצירתית" של עסק מקומי אשר השתמש בקולנועיות לתפיסת חניות ציבוריות עבור קהל לקוחותיו.

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים, לפני כבוד השופט חאלד כבוב

רע"פ 8852-23 שפי – תעשיות אופטיקה בע"מ נ' מדינת ישראל – עיריית חיפה

תמצית:

בית המשפט העליון דן בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בגין הרשעת חברת שפי – תעשיות אופטיקה בע"מ (להלן: "חברת שפי") בגין הנחת "מכשול ברחוב" לשם תפיסת מקומות חניה עבור לקוחות העסק. במוקד הדיון עמדה שאלת חוקיות השימוש בקולנועיות לתפיסת חניות ציבוריות.

רקע:

חברת שפי, מפעילה חנות המשווקת מוצרי אופטיקה ומעניקה שירותי אופטומטריה, בשטחה המוניציפלי של עיריית חיפה. חברת שפי טוענת כי באזור החנות קיימת מצוקת חנייה חמורה. כפתרון מתחכם, החל משנת 2022, נהגו עובדי החברה להציב קולנועיות במקומות חניה מוסדרים אשר אינם בתשלום בקרבת החנות. סדרן מטעם החברה היה אחראי לפנות את הקולנועיות עבור לקוחות ולהכווין אותם לחנייה. במקום אף הוצב שלט המורה "אופטיקה שפי – חניה – פנה לסדרן". בעקבות פרקטיקה זו, בין החודשים ינואר למאי 2022, פקחי עיריית חיפה הוציאו לחובת חברת שפי שבע דוחות חניה לתשלום, כל אחד בסך 730 ₪. חלק מההודעות הנ"ל הוצאו מכוח סעיף 39(א)(3) לחוק עזר לחיפה (שמירת הסדר והניקיון), האוסר על הנחת "כל דבר ברחוב" שלא למטרת פריקה וטעינה, וחלקן מכוח סעיף (5(ב) לחוק העזר, שעניינו בסילוק מפגע בהתאם להוראות פקח.

חברת שפי ביקשה להישפט בגין הקנסות והדיון בעניינם אוחד ונדון בפני בית המשפט לענייניים מקומיים בחיפה. ביום 01.05.2023 ניתנה הכרעת הדין, ובה הורשעה חברת שפי במיוחס לה. ביום 22.06.2023 נגזר דינה של המבקשת והוטל עליה קנס בסך 8,000 ₪ בגין כלל האישומים. חברת שפי עירערה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בחיפה. ביום 27.11.2023 התקיים דיון בערעור וביום 30.11.2023 נדחה הערעור. בעקבות זאת, ביום 17.12.2023, הגישה חברת שפי את בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון.

טענות הצדדים:

חברת שפי טוענת כי בקשתה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינה הספציפי. היא הדגישה כי אין כל הוראת דין האוסרת על חניית רכב מנועי, כהגדרתו בתקנות התעבורה, במקום חנייה ציבורי. הוסיפה וטענה כי קלנועית מוגדרת כרכב מנועי בתקנות התעבורה, וכי אין איסור מפורש על חנייתה במקומות ציבוריים.

מנגד, עיריית חיפה טוענת כי ההכרעה בעניין מושתתת על עובדות המקרה הספציפי ואינה מעוררת שאלה עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". העירייה הדגישה כי מקומן של קולנועיות הוא על המדרכה הוא על המדרכה, בהתאם לתכלית החקיקה המסדירה את השימוש בהן. הוסיפה וטענה כי הסעיף בחוק העזר האוסר על הנחת "כל דבר" ברחוב החל גם על קלנועיות, ואינו מסייג עצמו לסוגים מסויימים של עצמים.

דיון והכרעה:

בית המשפט העליון, מפי השופט חאלד כבוב, קבע כי אין צורך להכריע בשאלה לגבי המקום החוקי לחניית קולנועיות. בית המשפט הכריע כי גם אם ניתן היה לחנות קלנועית בכביש, עדיין התקיימו כל יסודות העבירה להרשעת חברת שפי בעבירות אשר יוחסו לה.

בית המשפט ניתח את תכליתו ולשונו של סעיף 39(א)(3) לחוק העזר, וקבע כי לשונו המרחיבה, אוסרת על הנחת "כל דבר" ברחוב, תואמת את תכליתו לשמור על המעבר החופשי ברחובות, מצביעים על כך שהוא כולל גם איסור על הצבת קלנועית. השופט הדגיש כי הסעיף נועד לשמור על המעבר החופשי ברחובות ועל תקינותם וכי אין מקום לאפשר לגורם מסוים להפקיע שטחים ציבוריים מהציבור ללא היתר ולמנוע מהציבור ליהנות ממנו.  בית המשפט התייחס גם לתיקון מס' 6 לתקנות התעבורה משנת 2006, אשר הסדיר לראשונה את מעמדן החוקי של קולנועיות. תכלית התיקון הייתה לאזן בין הבטחת ניידות מרבית למשתמשי הקולנועיות לבין שמירה על בטיחותם ובטיחות יתר משתמשי משתמשי הדרך.

בית המשפט אף הדגיש כי בנסיבות המקרה, הקלנועיות לא שימשו למימוש תכליתן המקורית, לאפשר ניידות לאנשים עם מוגבלויות, אלא ככלי להשתלטות ממושכת על מקרקעי ציבור. עם זאת, השופט הסתייג מפרשנות גורפת האוסרת על חניית קלנועיות בשטחי חנייה ציבוריים ורשם לפניו את הצהרת המדינה כי יינתן לקושי זה במישור האכיפה. בהתאם לאמור, בית המשפט קבע כי על אף ההבנה למצוקת החנייה, לא ניתן לאפשר לכל גורם לקבוע לעצמו כללי התנהגות בשטח הציבורי באופן שימנע מאחרים לעשות שימוש בשטח המיועד להנאת הציבור הרחב.

סיכום:

בקשת הערעור נדחית, לא ניתן צו להוצאות מעבר לקנסות אשר נשארו בתוקפם.

ניתנה היום, י' באדר התשפ"ד (20.3.2024).