מיהו הזכאי לפטור בארנונה, הנכס ההרוס או בעליו?

בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, בפני השופטת י' וילנר, בהסכמת השופטים ד' מינץ וא' שטיין.

 ברם 3036/24 גלעד רוזה השקעות בע"מ - 29 אח' נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

תמצית:

פסק דין זה עוסק בשאלה משפטית עקרונית בעלת השלכות רוחב בכל הנוגע לחיוב בארנונה, אשר טרם נדונה בבית המשפט העליון. במוקד הדיון עומדת שאלת פרשנות סעיף 330 לפקודת העיריות העוסק בפטור מארנונה לנכס הרוס או ניזוק. השאלה המשפטית המרכזית היא האם הפטור מארנונה צמוד לנכס עצמו וממשיך לחול גם כאשר מתחלפים המחזיקים בו, או שמא מדובר בפטור אישי הניתן למחזיק ספציפי ופוקע עם החלפת המחזיק.

רקע:

גלעד רוזה השקעות (להלן: "גלעד רוזה"), הינם קבוצת משקיעים אשר רכשו בניין הרוס ולא משומש בתל אביב במטרה לשפצו ולהחזירו לשימוש. המחזיק שקדם להם הודיע לעיריית תל אביב על מצבו ההרוס של הנכס, בהתאם להוראת סעיף 330 לפקודה. עם משלוח ההודעה, הופעל מנגנון תלת-שלבי של פטור מארנונה: בשלב הראשון, מתחילות שלוש שנים של פטור מלא; בשלב השני, חמש שנים של חיוב מינימאלי; בשלב השלישי מתקבל פטור מלא ככל שהנכס נותר הרוס. בהתאם למנגנון הנ"ל, העירייה נמנעה מהוצאת דרישה לחיוב בארנונה בגין הנכס. בחלוף הזמן, לאחר העברת הבעלות בין הצדדים, החלה עיריית תל אביב לחייב את גלעד רוזה בתשלום ארנונה עבור הנכס. גלעד רוזה ביקשו להתחיל את ספירת התקופות מחדש עם רכישתם של הנכס אך עיריית תל אביב סירבה לבקשתם.

על ל חיובם בארנונה הגישו גלעד רוזה עררים, שנדחו על-ידי ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית תל אביב. ועדת הערר קיבלה, בדעת רוב, את עמדת עיריית תל אביב וקבעה כי יש לפרש את הסדר הארנונה כך שיחול על הנכס עצמו, ולא על המחזיק בנכס ודחתה בהתאם לכך את הערר. בהתאם להחלטה ערערו גלעד רוזה על החלטת ועדת הערר לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערעור. בית המשפט המחוזי קבע כי אין בהעברת החזקה או הבעלות בנכס הרוס כדי להוביל ל"איפוס" הסדר הארנונה והתקופות המנויות בו ולכן דחה גם הוא את עמדת גלעד רוזה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון.

טענות הצדדים:

גלעד רוזה טוענים שהסדר הפטור מארנונה חל על המחזיק בנכס באופן אישי, ולכן עם החלפת המחזיקים יש להתחיל מחדש את מניין התקופות הקבועות בהסדר. לטענתם, פרשנות אחרת תטיל עליהם נטל כבד ותקשה על השגת תכלית החקיקה, שיפוץ והשמשת נכסים הרוסים.

מנגד, מנהל הארנונה בעיריית תל אביב טוען כי אין בחילופי מחזיקים כדי להשליך על מניין התקופות הקבועות בסעיף 330 לפקודה. לטענתו, לשון הסעיף ותכליתו תומכים בעמדתו הפרשנית שלפיה הפטור חל על הנכס עצמו ולא על המחזיק.

דיון והכרעה:

בית המשפט העליון, ערך ניתוח מעמיק של סעיף 330 לפקודת העיריות. בית המשפט בחן את מאפייניו הכלליים של החיוב בארנונה וקבע כי ככלל, החיוב נקבע בהתאם למאפייני הנכס ולא בהתאם למאפייני המחזיקים בו. בית המשפט הדגיש כי המחוקק, כאשר ביקש לקשור בין החיוב בארנונה לבין זהות המחזיק או הבעלים, עשה זאת באופן מפורש בחקיקה. הניתוח הלשוני של הסעיף הוביל למסקנה כי ההסדר אינו מוצמד למחזיק ספציפי של הנכס. בנוסף, בית המשפט בחן את ההיסטוריה החקיקתית של הסעיף, שתוקן במטרה להגביל את תקופת הפטור שקודם לכן הייתה בלתי מוגבלת בזמן. תכלית התיקון הייתה לתמרץ מחזיקים של נכסים הרוסים לפעול לשיפוצם ולהשמשתם, כחלק מההתמודדות עם מצוקת הדיור. בית המשפט קבע כי פרשנותם של גלעד רוזה, המאפשרת "איפוס" של תקופות הפטור עם כל החלפת מחזיק, דווקא חותרת תחת תכלית זו ועלולה לפתוח פתח לניצול לרעה של ההסדר.

סיכום:

הערעור נדחה, לא ניתן צו להוצאות.

ניתן היום, י"א כסלו תשפ"ה (12 דצמבר 2024).

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: