מי ישלם על הכביש החדש? המאבק בין חברת מקורות למועצה האזורית עמק הירדן

בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, לפני כבוד השופטת עירית הוד

 עת"מ 687-03-22 מקורות חברת מים בע"מ נ' מועצה אזורית עמק הירדן

תמצית:

פסק הדין סובב סביב שאלת החיוב בהיטל סלילה שהוטל על נכסי חברת מקורות - החברה הלאומית למים (להלן: "חברת מקורות"), בגין סלילת כביש עוקף פוריה. הסוגיות המרכזיות שנדונו נוגעות לשאלת הגדרת "נכס גובל" בהקשר לתשתיות לאומיות, פרשנות הפטור מחיוב לאדמה חקלאית בחוק העזר העירוני, ותקינות תחשיב ההיטל. המחלוקת מעלה שאלות עקרוניות בדבר היחס בין תשתיות לאומיות לתשתיות מוניציפליות.

רקע:

מועצה אזורית עמק הירדן (להלן: "עמק הירדן"), החליטה לפתח את התשתיות באזור בית החולים פוריה אשר נמצא בשטחה המוניציפלי. חברת מקורות, מחזיקה במספר נכסים באזור שהושפעו מהפיתוח הנ"ל. ההליך התכנוני החל בשנת 2016, כאשר הוגשה תכנית בריכת מנורים לוועדה המקומית. בדיון שנערך ביום 9.11.16, עלתה לראשונה סוגיית הגישה לחלקות, כאשר התברר כי חלק מדרך הגישה עוברת בשטחים פרטיים. בהתאם לכך, הוחל בתכנון מחודש של מערך הדרכים באזור.

הנכסים נשוא המחלוקת כוללים שני מתחמים מרכזיים: הראשון, בו פועלת בריכת מנורים 1, מתקן קיים לאגירת מים. השני, מיועד להקמת בריכת מנורים 2, מתקן אגירה נוסף שתוכנן להרחבת יכולת אספקת המים באזור. ביום 19.10.18 פורסמה למתן תוקף תכנית מנורים 2, שהסדירה את הקמת בריכת האגירה החדשה. התכנית כללה הוראות מפורטות לגבי דרכי הגישה, לרבות קביעה כי הגישה תתבצע באמצעות דרך עפר קיימת המתחברת לדרך הגישה של בית החולים פוריה. יש לציין, כי התכנית הטילה מגבלות על שינוי הדרך, כולל איסור מפורש על סגירה או חסימה שתמנע מעבר.

התהליך המנהלי התקדם כאשר ביום 17.3.21 קיבלה מליאת המועצה החלטה על ביצוע עבודות הסלילה. בעקבות ההחלטה, ביום 27.4.21, הוציאה המועצה דרישת תשלום ראשונה לחברת מקורות על סך 2,086,315.94 ש"ח בגין רכיב הקרקע. מאוחר יותר, נשלחה דרישת תשלום נוספת כתנאי למתן היתר בנייה למנורים 2. חברת מקורות לא נותרה אדישה לדרישות התשלום ופנתה למועצה ביום 16.6.21 בהשגות מפורטות. בין היתר, טענה החברה כי לא נערך תחשיב מתאים, כי לא התקיימו התנאים להטלת ההיטל, וכי מדובר בשטח חקלאי הפטור מהיטל. המועצה דחתה את ההשגות, מה שהוביל להגשת עתירה זו.

טענות הצדדים:

חברת מקורות טענה שלוש טענות מרכזיות: ראשית, הכביש שנסלל נועד בעיקר לשרת את בית החולים פוריה ואין זיקה ישירה בינו לבין נכסיה. שנית, מדובר בקרקע חקלאית הפטורה מהיטל סלילה לפי חוק העזר, כאשר מתקני המים מהווים שימוש חקלאי נלווה. שלישית, נטען לפגמים מהותיים בתחשיב ההיטל, ובפרט העדר התייחסות לשטחים מחוץ ליישובים. בנוסף לאמור, טענה חברת מקורות לאכיפה בררנית וחוסר סבירות.

מנגד, עמק הירדן טענה כי הכביש משמש כדרך גישה לנכסי מקורות, וכי עצם קיומה של דרך גישה אחרת אינו שולל את הגדרת הנכס כגובל. לעניין הפטור החקלאי, טענה המועצה כי הקמת מתקני מים מוציאה את הקרקע מגדר "אדמה חקלאית" כהגדרתה בחוק. באשר לתחשיב, נטען כי הוא נערך בהתאם להנחיות

דיון והכרעה:

בית המשפט פתח את הדיון בניתוח מעמיק של המסגרת החוקית. בבסיס הדיון עמדו סעיפים 250 ו-251 לפקודת העיריות [נוסח חדש], המסמיכים רשויות מקומיות להתקין חוקי עזר ולהטיל היטלים. בית המשפט הדגיש כי שיטת ההיטל, בניגוד לשיטת דמי ההשתתפות שהייתה נהוגה בעבר, מבוססת על חישוב כולל של העלויות הצפויות לגבי סוג התשתית הרלוונטי.

הסוגיה הראשונה שנדונה הייתה שאלת "הנכס הגובל". בית המשפט ערך סקירה מקיפה של הפסיקה והדגיש כי המבחן שנקבע בפסיקה הוא מבחן "זיקת ההנאה המינימלית" ולא מבחן פיזי גרידא. נקבע כי גם אם הכביש נועד בעיקר לשרת את בית החולים, אין בכך כדי לשלול את זיקת ההנאה של נכסי חברת מקורות מהכביש.

בעניין הפטור החקלאי, הסוגיה השניה, בית המשפט נדרש לפרשנות של סעיף 1 לחוק העזר, המגדיר "אדמה חקלאית". נקבעו ארבעה תנאים מצטברים: (1) שאין עליה בניין; (2) שייעודה על פי תכנית הוא לחקלאות; (3) שלא ניתן לגביה היתר לשימוש למטרה אחרת; (4) שלא משתמשים בה בפועל למטרה אחרת. בית המשפט קבע, בהסתמך על פסיקה, כי יש לפרש פטורים בצמצום. נקבע כי בריכת המים, הכוללת קירות בטון וברזל, מהווה "בניין" לפי החוק, ולכן לא יכולה ליהנות מהפטור.

סוגיה שלישית שנדונה בהרחבה הייתה תקינות התחשיב. בית המשפט הסתמך על הפסיקה בע"א 1711/02 עיריית חולון נ' ארגון הקבלנים, שקבעה כי התחשיב הוא מרכיב מרכזי בקביעת ההיטלים. בית המשפט בחן את טענות מקורות לגבי אי-הכללת שטחים מחוץ ליישובים בתחשיב, אך קבע כי חברת מקורות לא הצליחה להרים את הנטל להוכיח פגמים מהותיים בתחשיב וקבע כי קיימת למועצה "חזקת תקינות" אשר נדרשות ראיות משמעותיות בכדי לסתור אותה.

לבסוף, בית המשפט התייחס גם לטענות בדבר אכיפה בררנית וחוסר סבירות בגובה החיוב. נקבע כי לא הוכח יחס שונה לנכסים דומים, וכי שיעור ההיטל נקבע בהתאם להנחיות משרד הפנים ולאחר בדיקה מקצועית.

סיכום:

העתירה נדחית, חברת מקורות חויבה בהוצאות בסך 30,000 ₪.

ניתן היום, יום א' בכסלו תשפ"ה, 2 לדצמבר 2024, בהעדר הצדדים.

 

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: