שנים ארוכות המרכול שנבנה ללא היתר בנייה ניצב על דרך ציבורית; ביהמ"ש ציווה לפנותו תוך 3 חודשים

בית משפט השלום בפתח תקווה, לפני כבוד השופטת עדנה יוסף-קוזין

ת"א (פ"ת) 4358-11-20 עיריית יהוד-מונוסון נ' יחיא ואח'

תמצית:

פסק הדין עוסק בתביעת פינוי שהגישה עיריית יהוד-מונוסון נגד מחזיקים במבנה המצוי על מקרקעין המיועדים לשמש דרך ציבורית. בית המשפט דן בשאלה האם למחזיקים יש זכויות במקרקעין השייכים לעירייה, ובחן האם החזקה ממושכת, תשלום ארנונה והשקעה בנכס מקנים זכויות או מונעים את הפינוי. הדיון התמקד במעמד המשפטי של רישיון מכללא במקרקעי ציבור ובתנאים בהם רשות ציבורית יכולה לפנות מחזיקים ממקרקעין המיועדים לצרכי ציבור, גם לאחר החזקה ארוכת שנים.

רקע:

עיריית יהוד-מונוסון היא הבעלים הרשום של מקרקעין המצויים בדרך העצמאות 9 יהוד-מונוסון, גוש 6695 חלקה 212 (להלן: "המקרקעין"). לפי העירייה, המקרקעין מיועדים לשמש דרך והשטחים בו מיועדים להפקעה בהתאם לתוכנית בניין עיר שאושרה בשנת 1981. על המקרקעין בנוי מבנה, המשמש כמרכול (להלן: "המבנה"), שאותו השכיר מיכאל יחיא לחברת "סל הירק" ומנהליה (להלן: "הנתבעים").

טענות הצדדים:

לטענת עיריית יהוד-מונוסון, המבנה הקיים נבנה ללא היתר ומצוי כולו על שטח המיועד לשמש דרך. העירייה מדגישה כי מעולם לא הקנתה לנתבעים זכויות במקרקעין, ובמרוצת השנים שלחה להם דרישות לפינויו. בתביעתה, עיריית יהוד-מונוסון מבקשת את פינוי הנתבעים והחזרת החזקה במקרקעין לידיה, וכן היתר לפיצול סעדים, כיוון שלטענתה טרם התגבש מלוא נזקה מהחזקת המקרקעין בידי הנתבעים.

מנגד, הנתבעים טוענים כי מיכאל יחיא ניהל במקום ירקניה עוד משנות ה-60, וקיבל הסכמה מפורשת לכך מראש המועצה המקומית דאז, מר סעדיה חתוכה ז"ל, שאף סייע בבניית המבנה באמצעות פועלי המועצה. לטענתם, עיריית יהוד-מונוסון לא פעלה לפינוי המקרקעין במשך שנים רבות, גבתה מיחיא ארנונה עבור המבנה, ואף הסכימה להגדלת רשת החשמל. משכך, מיכאל יחיא טוען כי הוא דייר מוגן נוכח החזקתו הממושכת במקום, ולכן זכאי לפיצוי. לטענתו, עם קבלת התביעה פנה לראשת העיר הנוכחית בבקשה לנכס חלופי שיאפשר את פרנסתו, אך לא נענה. יתרה מזאת, טוען יחיא כי רכש את המקרקעין בשנת 2006, והרכישה אושרה על ידי העירייה, ואף צירף לתביעתו מסמך הכתוב בכתב יד שכותרתו "זיכרון דברים".  

דיון והכרעה:

בית המשפט קבע כי עיריית יהוד-מונוסון היא הבעלים הרשום של המקרקעין. כל טענותיו של מיכאל יחיא — שקיבל את המקרקעין מראש המועצה המקומית לשעבר, שרכש אותם בשנת 2006 באישור העירייה, ושהחזיק בהם כ-50 שנה — נדחו בשל היעדר ראיות מספקות. בית המשפט הדגיש כי יחיא עצמו העיד כי בשל חלוף הזמן מרגע קבלתו את המבנה, אין בידו מסמכים המוכיחים את גרסתו.

בית המשפט קבע כי רישיון מכללא הנלמד מהסכמה בשתיקה של נותן הרישיון, במיוחד במקרקעי ציבור, הוא הדיר וניתן לביטול בכל עת. זאת, נוכח האינטרס הציבורי לשמירה על רכוש הציבור והרצון שלא לתמרץ פולשים, וכן בשימת לב לכך שפעולות האכיפה של הרשויות לפינוי מקרקעין ציבור אורכות זמן רב לעיתים. משכך, גרס בית המשפט שהעובדה שיחיא החזיק במקרקעין שנים רבות, שילם ארנונה והשקיע בהם, אינה מקימה זכות להמשך החזקה או מניעה לעיריית יהוד-מונוסון לפנותו. כמו כן, בית המשפט ציין כי העובדה שהעירייה לא פעלה נגד השימוש במקרקעין שנים ארוכות לא מקימה למי מהנתבעים זכות להמשיך להחזיק במקרקעין.

לפיכך, בית המשפט קבע כי עיריית יהוד-מונוסון זכאית לפנות את הנתבעים מהמקרקעין. בית המשפט דחה את טענות הנתבעים וקבע כי לא הוכחה זכות קניינית במקרקעין, וכי לכל היותר למיכאל יחיא הייתה רשות מכללא שניתנת לביטול. עוד נקבע כי אין לנתבעים זכאות לפיצוי או לדיור חלופי, וטענת הדיירות המוגנת נדחתה גם היא. אשר למועד הפינוי, על אף שהעירייה זקוקה למקרקעין בטווח המיידי כיוון שהחלה בסלילת הדרך, ניתן לנתבעים פרק זמן של שלושה חודשים להתארגנות, בהתחשב בתקופת ההחזקה הארוכה במקרקעין.

סיכום:

התביעה התקבלה. נקבע כי הנתבעים יפנו את המקרקעין עד ליום 16.3.2025, וימסרו החזקה בהם לידי עיריית יהוד-מונוסון. כמו כן, הנתבעים ישלמו לעירייה, ביחד ולחוד, בתוך 30 יום, את אגרת בית המשפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, ובצירוף שכר טרחת עו"ד בסך של 25,000 ₪.

ניתן היום, י"ג כסלו תשפ"ה, 14 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.