תקדים בעליון: נסיבות חריגות מצדיקות הארכת מועד להגשת בקשה לביטול קנס מנהלי בסך 900,000 ₪ שהוטלו על חוות רכיבה טיפולית.

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מנהליים, לפני כבוד השופט יוסף אלרון

רע"פ 53886-09-24 חוות רעננה בע"מ נ' עיריית רעננה

תמצית:

פסק דין זה עוסק בהארכת המועד להגשת בקשה לביטול קנס מנהלי. מדובר בחווה טיפולית לרכיבה על סוסים המשרתת אוכלוסיות מיוחדות אשר נקנסה בסכום של כמעט מיליון שקלים, ורק לאחר שהעתיקה את פעילותה ביקשה לבטל את הקנס. האם העיכוב בהגשת הבקשה חוסם את האפשרות לדון בה?

רקע:

חוות רעננה החלה את פעילותה בשנת 2010 על שטח חקלאי בעיר רעננה. החווה התמחתה בטיפול באמצעות רכיבה על סוסים, תוך התמקדות בילדים ונוער עם צרכים מיוחדים, בעיות נפשיות וקוגניטיביות. במשך כעשור, פעילות החווה התרחבה והיא הפכה למוקד משיכה אזורי לטיפול באמצעות רכיבה ולאחר טבח השביעי באוקטובר אף טופלו בחווה ניצולים ממסיבת ה"נובה". הפעילות התנהלה ללא הפרעה עד שבמסגרת תכנית פיתוח עירונית, שונה ייעוד חלק מהקרקע לשטח ציבורי.

בתחילת 2020, החלה העירייה בפעולות אכיפה, אך בשל משבר הקורונה ניתנה לחווה שהות להתארגן. במהלך 2022, לאחר מספר התראות, החליטה העירייה להטיל קנסות כבדים - 600,000 ש"ח על החווה ו-300,000 ש"ח על מנהלת החווה ליטל צרפתי. באותה תקופה, החווה חיפשה מיקום חלופי, תהליך מורכב שדרש התאמת תשתיות, קבלת אישורים מיוחדים והעברה בטוחה של הסוסים. בסוף 2022, לאחר מאמצים ממושכים, הצליחה החווה למצוא מקום מתאים ולהעתיק את פעילותה. חוות רעננה הגישה בקשה לביטול הקנסות המנהליים. בקשה זו נדחתה הן על ידי בית משפט לעניינים מקומיים ובערעור לבית המשפט המחוזי, מכאן ערעור רשות זה לבית המשפט העליון.

טענות הצדדים:

חוות רעננה טוענת כי הקנסות הוטלו כאמצעי לחץ לפינוי הקרקע ולא כאמצעי אכיפה לגיטימי. לטענתן, התקיימו שיחות עם גורמי העירייה, לרבות מהנדס העירייה, אשר הסכימו למאמצי העתקת החווה והבינו את מורכבות התהליך. המערערות הדגישו את החשיבות הציבורית של פעילות החווה, המשרתת אוכלוסיות מיוחדות ומספקת שירותי רכיבה טיפולית. כמו כן, טענו כי בנסיבות המקרה חלה הלכת עמיצור, המאפשרת קבלת היתר חורג לאחר שינוי ייעוד מקרקעין.

מנגד, העירייה טענה כי אין הצדקה להארכת המועד נוכח האיחור המשמעותי בהגשת הבקשה. לטענתן, גובה הקנס כשלעצמו אינו מהווה "נימוק מיוחד" המצדיק מתן ארכה, והמערערות לא ביססו את טענותיהן העובדתיות לפיהן גורמים בעירייה הבטיחו או יצרו מצג שפינוי השטח יוביל לביטול הקנס.

דיון והכרעה:

בית המשפט העליון פירש בפסק דינו את סעיף 8(א) לחוק העבירות המינהליות, הקובע מועד של 30 יום להגשת בקשה לביטול קנס, וסעיף 13(ב) המאפשר לבית המשפט להאריך מועד זה בנסיבות מיוחדות. התיקון המשמעותי לחוק התכנון והבנייה (תיקון 116) העניק לרשויות סמכויות נרחבות להטלת קנסות, אך חייב אותן לפעול בשיקול דעת ובהתאם לכללי מינהל תקין.

בית המשפט ערך איזון בין האינטרס הציבורי של אכיפה יעילה לבין ההגנה על זכויות הפרט, הוא התחשב במספר גורמים ייחודיים: הקנס החריג בגובהו, התועלת החברתית של החווה (במיוחד בתקופה הרגישה שלאחר אוקטובר 2023), העובדה שהמטרה העיקרית של פינוי השטח הושגה, והצורך לברר טענות מהותיות לגבי מצגים שניתנו על ידי גורמי העירייה.

נקבע כי מכלול הנסיבות מצדיק חריגה מהכלל הרגיל, בית המשפט האריך את המועד להגשת הבקשה לביטול הקנס שהוטל עליהן. הודגש, שאין בהחלטה זו משום היתר גורף לאיחור בהגשת בקשות לביטול קנסות, אלא הכרה בנסיבות הייחודיות של המקרה.

סיכום:

הערעור התקבל, חיוב חוות רעננה בהוצאות העירייה מההליכים הקודמים יבוטל.

ניתנה היום, ט"ו כסלו תשפ"ה (16 דצמבר 2024).