30 שנה הסתכלו האחים מצד בלי לנקוף אצבע על ''בן ממשיך'' כאשר טיפל בהורים ובמשק. ועכשיו כשהמצב השתפר החליטו לבוא ולדרוש את חלקם בירושה, כי גם להם מגיע.

בית המשפט לענייני משפחה בנצרת. תמ''ש 3761/05, תמ''ש 3760-05 ,ת''ע 1971/04 + 1970/04
 

מדובר בשלוש תביעות, כאשר בעלי הדין הם בני משפחה אחת. י.צ ו-ה.צ הנם בעל ואישה.(להלן: "בני הזוג")  ח.צ ו-מ.ו ( להלן "האחים"). הנם אחיו ואחותו של י.צ. י.צ הגיש בקשה למתן צו ירושה. אחיו  התנגדו לבקשה זו והתיק הועבר לבירור לפני בית משפט זה (ת"ע 1971/04). בהמשך, הגישו בני הזוג תביעה בה ביקשו להצהיר עליהם כבעלים הבלעדיים של הזכויות בנחלה וחלקה נוספת ששטחה 41 דונם הנמצאת במשבצת קרקעית של המושב ולחילופין, כי הנם היורשים המוכנים והמסוגלים לקיים את המשק בהתאם לסעיף 114 לחוק הירושה, (תמ"ש 3760/05). התביעה השלישית הוגשה על ידי האחים לחיוב  בני הזוג בדמי שימוש ראויים בעבור שימוש שעשו בחלקם היחסי במשק (תמ"ש 3761/05), וזאת במשך שבע שנים עובר להגשת התביעה. הדיון בשלושת התיקים התנהל יחדיו.

רקע עובדתי :

בני הזוג והאחים הם ילדיהם של של בני הזוג ש. (א.) ו-צ.צ. ז"ל (להלן : "המנוחים") . המנוחים היו בחייהם בעלי זכויות חכירה בנחלה חקלאית במושב  הנחלה מורכבת מחלקה א', ששטחה הרשום הנו 18,904 מ"ר, כאשר למנוחים זכויות חכירה לדורות הרשומה על שמם בלשכת רישום המקרקעין. יתרת הנחלה, חלקה ב', כוללת 41 דונמים ונמצאת במשבצת קרקעית של המושב ומשמשת לעיבוד בלעדי של בעלי הנחלה. המחלוקת נסובה סביב השאלה האם י.צ הנו בבחינת 'בן ממשיך' כהגדרתו בחוק ועל כן יש להצהיר על בני הזוג כבעלי הזכויות הבלעדיים בנחלה. במידה והתשובה על כך הנה שלילית, יש לבחון מי הם בעלי הזכויות בנחלה, או מה היקף זכותם של כל אחד מיורשי המנוחים (ששת האחים) בנחלה.

טענות התובעים  :

בני הזוג עתרו לפסק דין הצהרתי לפיו הם זכאים להירשם כבעלים הבלעדיים של  הנחלה, ולחילופין, כי הנם היורשים המוכנים והמסוגלים לקיים את המשק ולהחזיק בו בהתאם לסעיף 114 לחוק הירושה, כל זאת מבלי לפצות את האחים על דבר. לחלופי חילופין, ביקשו למנות שמאי מקרקעין שישום את שווי המשק בניכוי הוצאותיהם, תשלומיהם והשקעותיהם במשק במרוצת השנים. בני הזוג גרים בנחלה ומקיימים את המשק תוך נשיאה בהוצאות השוטפות לתיפעולו. הם אף  סילקו במהלך השנים את החובות אשר רבצו על המשק עוד מימי ההורים. במשך כל חייו י.צ סייע להוריו באחזקת המשק, הן מהבחינה הכספית והן מהבחינה המעשית, בעבודות במשק ובבית מגורי ההורים. עוד בימי חייהם הביעו ההורים, את רצונם, כי המשק יעבור ל י.צ כ'בן ממשיך'. האחים מעולם לא התנגדו לכך ואף תמכו בזאת. בשנת 1976, ולבקשת ההורים, עברו בני הזוג להתגורר במשק. עם שובו של י.צ למשק, נערכה פגישה משפחתית, בה השתתפו כל ששת האחים. במסגרת פגישה זו, הגיעו המשתתפים להסכמה, שנעשתה בהתאם לרצון ההורים, כי י.צ יהיה ממשיך דרכם במשק. סוכם כי: י.צ יתגורר במשק ויטפל בהורים. י.צ ישא לבדו בהוצאות השוטפות של המשק ויסייע להוריו בסילוק החובות על המשק. י.צ יטפל בכל ענייני המשק החקלאי שבנחלה. אחיו ואחיותיו של י.צ יהיו פטורים מכל תשלום או חוב בנוגע למשק, הן ביחס להוצאות השוטפות והן ביחס לחובות העבר. בכפוף להתחייבויותיו של ה י.צ, התחייבו שאר האחים, כי עם פטירת ההורים יועברו הזכויות במשק ל י.צ, והם מצידם יוותרו על המשק לטובת י.צ, במשך שנים, מלאו בני הזוג את  התחייבויותיהם. י.צ נרשם במרשמי האגודה כבן ממשיך. בהתאם להסכם המשפחתי, חתמו כל האחיות (כולל מ.ו)  על תצהיר לפיו הן מוותרות על זכויותיהן במשק לטובת י.צ. בשנת 1978, פנה המנוח לעו"ד בצרי על מנת שיסדיר העברת הזכויות במשק ל י.צ, אולם המנוח נפטר בטרם הספיק לחתום על מסמכים שהוכנו למטרה זו. כמו כן, בשל מחלתו של עו"ד בצרי, לא ניתן היה לאתר או לשחזר את המסמכים. לטענת י.צ, תוספת הבנייה שנעשתה לבית המגורים של ההורים, מומנה מכספים שהתקבלו ממכירת יבול החמניות של המשק. ח.צ מעולם לא מימן כל תשלום בנוגע למשק.

החל משנת 1957, ועקב מגבלותיו הפיזיות של המנוח, ולבקשתו נטל י.צ את הטיפול השוטף במשק. במסגרת טיפולו במשק, נשא לבדו בהוצאות המשק ובכיסוי חובותיו. בחלק מן העבודות מסתייע בקבלני משנה. דירת ההורים מושכרת מזה כשנתיים בלבד, וזאת לאחר ש י.צ ביצע בה שיפוץ בהיקף נרחב.

טענות האחים:

ח.צ טען כי עבד במשק המכונות במושב וחסך כספים ששימשו אותו אחר כך למימון תוספת הבנייה לדירת ההורים בנחלה. בשנת 1948, הקים ח.צ בנחלה לולים וסככות אשר מומנו מכספו. בשנת 1950, עבד כנהג של המושב. מכספי עבודה זו תמך בהוריו ובאחיו, כולל ב י.צ. בשנת 1957, נישא ועבר להתגורר בק.ט. אביו המנוח היה זה שעבד בעיקר במשק החקלאי שבנחלה וי.צ, סייע לו בלבד. י.צ אינו מעבד את האדמות החקלאיות כמתחייב, אלא משכירן לחקלאים אחרים. כן משכיר י.צ  את הסככה הכוללת בית אימון ומפטמה לאווזים ואת דירת ההורים שבקומת הקרקע. האחים מעולם לא ויתרו על זכויותיהם בנחלה לטובת בני הזוג, לא בעל פה ולא  בכתב. יחד עם זאת, למרות שההורים נפטרו לפני כשלושים שנים, לא דחקו בבבני הזוג לפצותם בגין החזקת הנחלה, מאחר ו י.צ טען במשך שנים כי מצבו הכלכלי רעוע.

המתווה הנורמטיבי:

הן מהפסיקה והן מהספרות המשפטית העוסקת בירושת משק חקלאי, עולות דילמות רבות. מקורן של הדילמות נובע מהמתח הקיים בין המסגרת הפנים משפחתית לבין תקנוני האגודה והוראות המינהל. ישנם שלושה סוגי הסדרים משפטיים נפוצים ביחס לנחלות במושבים ואלה הם: ההסדר הראשון  חוזה משולש בין האגודה - מינהל מקרקעי מישראל - הסוכנות היהודית. הקרקע המנוהלת על ידי המינהל תימסר לסוכנות, אשר תשכיר את הקרקע לאגודה השיתופית, על מנת שזו תרשה לחבריה לגור בתחום הנחלה ולעבד את הקרקע החקלאית. ההסדר השני קרקע חקלאית תוחכר ישירות למתיישב לתקופה של 49 שנים, עם זכות להאריך התקופה ל- 49 שנים נוספות. ההסדר השלישי זכויות חכירה. הסדר זה נהוג בעיקר במושבים שנוסדו טרם קום המדינה. במקרים אלה, הוסדרו זכויות חברי האגודה באמצעות חוזי חכירה לתקופה של 49 שנה ואף יותר. חוזים אלה נחתמו בין האגודה לבין קק"ל, או באמצעות חוזים ישירים בין חברי האגודה לבין קק"ל.

דרכי העברתן של זכויות המתיישבים בנחלה נגזרת מסוג הזכות שהוקנתה להם, בהתאם לשלושת המסגרות דלעיל. היכולת להוריש משק, כמו גם היכולת לרשת משק, היא פועל יוצא של הזכות שהייתה למוריש ושתהיה ליורש במקרקעין האמורים, וכן היא נובעת ממעמדו כחבר האגודה השיתופית.

במושבים בהם הקרקע היא פרטית ורשומה על שם בעל המשק, יכול בעל המשק לצוותה או להורישה בהתאם לחוק הירושה, שאינו מאפשר לפצל משק חקלאי בין כמה יורשים וקובע הסדר מיוחד לפיו הבן המסוגל לקיים את המשק, מקבל את הזכויות במשק ומפצה את שאר היורשים בגין חלקו היחסי במשק. הוא הדין במקרה שלמתיישב זכות חכירה ישירה ממינהל מקרקעי ישראל. קיים הסדר נוסף להעברת זכויות במשק חקלאי המכונה 'הסכם בחיים', לפיו כוונת הצד המוריש היא לקבוע הוראה שנכס מסוים יועבר לבעלותו של פלוני לאחר פטירתו. כוונת המחוקק היתה, כי לצורך העברת זכות שכזו יש לערוך צוואה.

הסדר נוסף הרלוונטי להעברת זכויות במשק חקלאי הנו מוסד ה'בן הממשיך'. קיימים שני מישורים בהם בא לידי ביטוי מעמדו של הבן הממשיך. במישור היחסים בין האגודה לבין הבן הממשיך. ובמישור היחסים הנוגע לזכויות הירושה במשק עצמו, בין הבן הממשיך לבין המוסדות המיישבים. החוק מתייחס רק למישור הראשון. החוק לא קובע דבר לגבי זכויות הקניין של הבן הממשיך במשק. כלומר, קבלת מעמד של בן ממשיך אינה מעניקה בהכרח זכויות לבן הממשיך במשק הוריו. זכויות אלה נקבעות בהתאם לחוזה החל על המשק. דרך נוספת להעברת זכויות במשק לבן הממשיך הנה, העברת המשק כמתנה עוד בחייו של הנותן. באם העברה שכזו הושלמה בטרם מות נותן המתנה, המתנה מקבלת תוקף ואינה ניתנת לביטול. השאלה הנה מה דינה של התחייבות לתת מתנה שטרם הושלמה?

דיון מפי כב' השופט  סארי ג'יוסי

קק"ל רשומה כבעלים של הנחלה, ההורים המנוחים עדיין רשומים כחוכרים, ואילו המחזיקים בפועל בנחלה שהם בני הזוג. בנוסף, רשום י.צ כבן ממשיך ברישומי האגודה. בבואי לסווג את חוזה החכירה הנדון על פי שלושת המודלים שהוצגו לעיל, עולה המסקנה כי חוזה החכירה הנדון תואם להסדרת זכויותיהם של חברי  האגודה בדרך של חוזי חכירה לתקופה של 49 שנים עם אופציה להארכה ל- 49 שנים נוספות. החוזה הנדון נחתם בין קק"ל לבין החוכרים ישירות, ומכאן שעסקינן בחוזה דו צדדי, להבדיל מחוזה משולש. בעת פטירת המנוח היו על החלקה הנדונה שני מבנים, אשר אחד מהם שימש למגורי ההורים, והשני שימש למגורי בני הזוג. יש לציין כי בני הזוג  גרו עוד קודם במושב, אולם לא בשטח הנחלה. בני הזוג התקבלו כחברי האגודה. אין מחלוקת כי גם שלוש האחיות  לא התנגדו למעברם של בני הזוג להתגורר בשטח הנחלה.

על מנת לבחון את הזכויות הקיימות במשק, יש לבחון את חוזה החכירה ממנו ניתן יהיה ללמוד אילו זכויות היו לחוכרים – למנוחים, ומכאן יגזרו דרכי עבירות זכויות אלה. לפי החוזה הזכויות הקנייניות או מעין קניניות שהיו למנוחים הנן זכויות חכירה. העברת זכויות חכירה בחייהם של בעלי הזכות, תעשה בהתאם לקבוע בחוק המקרקעין. העברת זכויות חכירה לאחר מות המעביר, תעשה בהתאם להוראות חוק הירושה. יחד עם זאת, העברת זכות החכירה תעשה בכפוף להוראות הקבועות בחוזה החכירה. כמו כן, קובע חוזה החכירה הנדון, כי על הורשת המשק החקלאי הנדון, יחולו חוקי הירושה שנהוגים בארץ, למעט הורשה כאמור בדרך של צוואה. זכויות המחזיק במשק, הנן זכויות של בר רשות בלבד.

האם המנוחים העבירו בחייהם את הזכויות במשק למי מילדיהם? לטענת י.צ הוא נרשם בספרי האגודה כבעליו של המשק החקלאי.

מכלל הראיות שנפרסו לפני עולה התמונה הבאה:  אין חולק, כי אילו ביקשו המנוחים, להעביר את זכויותיהם בנחלה לבני הזוג, היה עליהם לבצע פעולות משפטיות מתאימות לביצוע העברה זו. על המנוחים היה  לחתום על תצהירים להעברת זכויות החכירה בנחלה עוד בחייהם לטובת בני הזוג ולמלא אחר הדרישות שמציב חוזה החכירה, לפיו יש לקבל תחילה את הסכמת הקרן. פעולות אלה מעולם לא בוצעו על ידי ההורים, לכן  משלא נעשה דבר ביחס לזכויות אלה והן עוברות לאחר פטירתם בירושה בהתאם לחוק הירושה.כולם תמימי דעים כי י.צ הוא היורש המוכן ומסוגל לקיים את המשק החקלאי, כפי שנהג במשך 30 השנים האחרונות לפחות. האחים אינם מבקשים לזכות בנחלה, אלא שכל מבוקשם הוא לפצותם על שווי חלקם במשק בהתאם לשיעור חלקם בעזבון המנוחים. עוד מבקשים הם לחייב את בני הזוג לשלם להם דמי שכירות או שימוש ראויים בגין כל אותה תקופה בה החזיקו במשק החל מפטירת האב המנוח ועד למועד הגשת התביעה.

השאלה היא האם האחים זכאים לאותו פיצוי ולדמי שימוש ראויים?

באשר למ.ו אין שום  ספק, כי היא ויתרה על זכותה לקבלת פיצוי, בהתאם לאותו סיכום משפחתי שעל פי הראיות נטלה בו חלק פעיל והיה על דעתה ובהסכמתה. האחים הגישו את תביעת כמקשה אחת.  מרגע שקרסה גרסתה של מ.ו , נתערערה גם גרסתו של ח.צ. גרסה זו נותרה נסמכת על עדותו בלבד וקשה לתת בה אמון.  המתנתו הממושכת במהלך עשרות השנים, העדר התנגדות מצידו להמשך אחזקת המשק על ידי י.צ, ניהולו ונשיאתו בתשלום המיסים והחובות המוטלים עליו, כמוה כזניחת הזכות, המקימה מניעות והשתק.

נוכח עיקרון הנפילה המידית החוק הירושה הקובע, כי "במות אדם עובר עזבונו ליורשיו", הרי שזכויותיו של יורש קמות ועולות ביום הפטירה של המוריש. מעבר העזבון הן על פי דין והן על פי צוואה, הוא מידי ואוטומטי וברגע המוות הופכים היורשים לבעלים של נכסי המת ללא כל שהות. אך האחים  לא עתרו במשך כ- 30 שנה לקבל את אותו פיצוי שלטענתם הם זכאים לו

אילו דרישת האחים היתה מועלית בזמן אמת ולא היו משתהים משך 30 שנה, הרי שלרשות י.צ  עמדה אז זכות הבחירה בין שתי חלופות, האחת, להמשיך ולהחזיק במשק ולקיימו ובה בעת לפצות את שאר היורשים, והשניה, לבחור למכור את המשק כבר אז, כאשר כולם מתחלקים בכספי התמורה שווה בשווה ומבלי שיידרש במשך 30 שנה לשאת בכל המעמסה של ניהולו של העסק בין אם פיזית ובין אם כלכלית.

אפשרות בחירה זו נגזלה מהתובע שהסתמך על התנהגותם והסכמתם של הנתבעים ושינה את מצבו לרעה משהקדיש את כל מרצו, את משאביו ואת מיטב שנות חייו וחיי משפחתו למען שמירה על נחלת הוריו המנוחים. אי לכך הרי שהשיהוי שדבק בהתנהגות האחים  כמוהו כזניחת הזכות לפיצויים ודמי שימוש ומחייב דחיית תביעתם זו.

אני מקבל את התביעה בתמ"ש 3760/05, ומצהיר על י.צ כיורש היחיד של מלוא זכויות הוריו המנוחים בנחלה הידועה כחלקה ___ גוש ____ וחלקה נוספת ששטחה 41 דונם הנמצאת במשבצת קרקעית של המושב התביעה בתמ"ש 3761/05, חיוב דמי שימוש, נדחית.

הנני מחייב את אחים  לשלם לבני הזוג הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

ניתן היום, כו' בסיון תש"ע, 8 ביוני 2010.

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: