מעוניינים להקים בתי קיט כפרי (צימרים)- קיראו את הדברים הבאים.
בני זוג (להלן-"הזוג"), חברי האגודה השיתופית חקלאית להתיישבות- אלון הגליל (להלן-"האגודה"), החזיקו מתוקף חוזה בין מנהל מקרקעי ישראל לאגודה, בנחלה בתוך שטחי האגודה. על פי החוזה נאסר על כל חבר אגודה לבנות בנחלתו, מבנה כלשהו ו/או להוסיף תוספות למבנה קיים, ללא קבלת הסכמת ממ"י, הסוכנות היהודית והאגודה, מראש ובכתב.
תחילה, באישור כל הגורמים הקים הזוג שהיה כ"בר רשות" בנחלתו משק המיועד לצורכי חקלאות. מאוחר יותר מנסיבות וגורמים שונים החליט הזוג לשנות את השימוש במבנה משימוש לצרכי חקלאות לשימוש כבית קיט כפרי, קרי, צימר. לצורך כך כמובן שהיה על בני הזוג להגיש בקשה שינוי ייעוד הקרקע שברשותם. הזוג הגיש בקשה למנהל לשינוי היעוד אך בקשתם לא נתקבלה, ובכל זאת החליט הזוג להשתמש בקרקע לצורכי קיט כפרי. החלטה זו של הזוג לא עברה בשתיקה מבחינתו של המנהל והלה החליט לתבוע את הזוג על השימוש שעושים הם בקרקע מבלי שהותר זאת על ידו.
בתביעה שהוגשה בבית משפט השלום בנצרת
כיצד בעצם מתקשרות החלטות 653, 755 ו-880 של מועצת מקרקעי ישראל לבניית הצימרים:
החלטה 653 של המנהל מתייחסת אך לחלק מסויים מן הנחלה ומאפשרת להקים בחלק זה גם מבנה למטרת קייט כפרי בתנאי כי "מבנה הקיט הכפרי יהיה מבנה נפרד או מבנים נפרדים, או בצמידות לבית המגורים ובלבד שהכניסה תהא נפרדת לכל יחידת קייט, ללא מעבר בין יחידות הקיט הכפרי וללא מעבר מיחידות הקיט לבית המגורים". בהמשך להחלטה 653 התקבלה במועצת המנהל החלטה 755 שקבעה את התנאים לפיהם תימסר קרקע למטרת שימוש שאינו שימוש חקלאי בנחלות. עוד נקבע בהחלטה 755 כי המינהל רשאי להתיר לחוכר הקרקע לקיים בחלק מנחלתו שימוש למטרת מפעל בתנאים שנקבעו באותה החלטה. לבסוף, בשנת 2000 התקבלה במנהל החלטה 880 אשר תיקנה את החלטה 653. החלטה 880 קבעה כי "הקמת מבנה הקייט הכפרי תותר רק בשטח המותר לבניה למגורים בתוך חלקה א' של הנחלה. אם פיזית לא ניתן להקים את מבנה הקייט הכפרי באזור המגורים, ניתן יהיה להקימו בשטח הצמוד לאזור המגורים...".
לאחר בחינת החלטות המנהל ניתן ללמוד כי בכדי להקים צימרים, על הצימרים להיות ממוקמים באזור המגורים של המבקש להקימם. לכן, לכאורה לא התיר המנהל לבני הזוג להקים צימרים, שכן, מבוקשם היה להקים את הצימרים במקום המבנה שהקימו לצרכי חקלאות שהיה מן הסתם ממוקם שלא באזור מגוריהם. כמו כן ניתן ללמוד, שבכדי לחסוך הוצאות כספיות מיותרות שהוצאו לבניית הצימרים יש לבחון היטב את החלטות המנהל וביתר שאת יש לקבל את אישוריו בטרם הבנייה ולא להסתמך על אישור הבנייה בדיעבד, שייתכן שכלל לא יינתן.
אם כן, כפי שכבר ניתן להבין קיבל בית המשפט את תביעת המנהל שכן, נראה שהחלטתו של המנהל שלא לאשר לבני הזוג את הקמת הצימרים התקבלה בהתאם לנהליו ולהחלטותיו ואף טענות בנוגע לאפליה אסורה או חוסר סבירות וחוסר מידתיות לא עמדו לבני הזוג בבית המשפט.
