אבחנה בין גובה הארנונה באזורי החיוב השונים ברשות המקומית אינה מהווה אפליה

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, בפני כבוד השופטת אסתר הלמן. עת"מ 42731-09-14 פריניב בע"מ נ' המועצה האזורית הגלבוע.

הרקע
זוהי עתירתה של פרי- ניב כנגד חיובי ע"י המועצה האזורית הגלבוע בארנונה כללית לשנת 2014 בתעריף מלא ללא הנחות בגין נכסיה המצויים בשטח המועצה וכנגד צו מיסים של המועצה הקובע תעריפי ארנונה כללית.
לטענת פרי- ניב, תעריפי הארנונה הכללית שנקבעו ע"י המועצה ביחס לאזור בו ממוקם המפעל, נקבעו תוך חריגה מסמכות ולכן בטלים או ראויים לביטול בשל מספר טעמים: ראשית, משום שההבחנה בתעריפים בגין מבני תעשייה ומגורים בין האזורים השונים מלאכותית ונעדרת כל הצדקה עניינית ולכן בעלי מפעל באזורים בעלי התעריף הגבוה מופלים לרעה ביחס למחזיקי המפעלים האחרים.
שנית, משום שתעריפי הארנונה שנקבעו בגין קרקע תפוסה במפעלים חורגים באופן קיצוני ממתחם התעריפים המוטלים על קרקע תפוסה במפעלי תעשייה במועצות אזוריות דומות וגבוה פי עשרה מהתעריף באזורי החיוב האחרים במועצה. שלישית, כי בטרם עברה לאזור התעשייה החדש, הובטח לה, לטענתה, ע"י המועצה כי היא תהנה מהנחה מדורגת בארנונה למשך שלוש שנים ותשלם תעריפי ארנונה זהים לאלו שמשלמים המפעלים האחרים ביישובי המועצה וללא שינוי מזה ששילמה במושב דבורה.
מנגד, טענה המועצה כי לא חרגה מסמכותה עת קבעה את תעריפי הארנונה הכללית, שכן התעריפים שקבעה לא רק שלא חרגו מהמותר עפ"י חוק אלא שגובהם הינו מחצית מהתעריף המרבי הקבוע בחוק. באשר לטענת האפליה בין האזורים טענה המועצה כי החלוקה לאזורי חיוב נתונה לסמכותה ונעשתה בהתאם לאופי המתפתח של המושבים השיתופיים והקיבוצים כך שבמקרה זה מתקיימים קריטריונים המצדיקים אבחנה בין אזורי החיוב השונים הן בנוגע למבני תעשיה ומגורים והן בנוגע לקרקע תפוסה לתעשייה.
המועצה טוענת שמעולם לא הבטיחה כי תעריף הארנונה באזור החיוב של המפעל יהיה זהה לתעריף באזורים האחרים ואין לפרי- ניב כל אסמכתא להבטחה כזו. בעניין הבטחת ההנחה המדורגת טוענת המועצה כי היא הבהירה לפרי- ניב את התנאים לקבלת הנחה זו ומכיוון שמתן ההנחה מותנה במצב האבטלה במועצה מדובר בתנאי דינאמי שלא התקיים בשנת 2014 ולכן ההנחה לא ניתנה בשנה זו.
דיון והכרעה
בפתח דבריו קבע ביהמ"ש כי המועצה מוסמכת לקבוע תעריפי ארנונה בהתאם לסוג הנכס ומיקומו וביהמ"ש יהיה נכון להתערב בהחלטות כאלה רק כאשר מתברר שנפל פגם בשיקול הדעת המנהלי המצדיק התערבות.
ביהמ"ש קבע כי הקריטריונים שנקבעו ע"י המועצה לאבחנה בין מפעלים המצויים באזורים השונים הינם ענייניים, רלוונטיים ומצדיקים פער בין הנכסים באזורים השונים כאשר הפער מבוסס על שיקולים כגון מיסוי כפול, סוג פעילות המפעל והיקפה, מיקום המפעלים ועוד. כך, לדברי ביהמ"ש, ההבחנה בין מפעלים המצויים בתוך יישובים לאלו השוכנים באזור תעשיה מבוססת על ההנחה כי על המפעלים ביישובים מוטלות מגבלות בפעילותן על מנת למנוע מטרדים, ולכן לא מדובר באפליה.
ביהמ"ש הוסיף וציין, כי אמנם המועצה הביעה כוונה להשוות את תעריפי המפעלים באזורים השונים, אך לא ניתן להסיק מכך שההסדר הקיים פסול בעיני המועצה שכן מדובר במהלך המוביל לשוני מבני ומקיף של צו המיסים ולא בעניין נקודתי.
ביהמ"ש הוסיף כי אמנם הפער בין אזורי החיוב השונים מוצדק, אך לא ניתן להצדיק את פערי התעריפים בסיווג קרקע תפוסה במפעלים באזורים השונים, שהוא פער של פי עשרה. לאור זאת ביהמ"ש קבע כי על המועצה לתקן את הצו בכך שיחס התעריפים לקרקע תפוסה למפעלים באזורים השונים שבו יהיה זהה ליחס התעריפים לבנייני תעשייה ומחסנים באזורים אלו.
ביהמ"ש פסק כי הנתונים שהוצגו אינם מלמדים על חוסר פרופורציה בין שיעורי הארנונה של המועצה ושל מועצות דומות לה ולכן לא ניתן לראות בשיעור הקבוע חוסר סבירות קיצוני המצדיק התערבות של ביהמ"ש. עם זאת, כאמור, הפער בין התעריף לקרקע תפוסה בתעשייה באזור המפעל לשאר האזורים עצום ולא מוסבר ולכן איננו סביר ולא יכול לעמוד על כנו.
 
סיכום
ביהמ"ש דחה את טענת האפליה בתעריפי המועצה אך קבע כי על המועצה לתקן את השומה ביחס לסיווג קרקע תפוסה במפעלים כך שהיחס בין התעריפים לחיוב קרקע תפוסה במפעלים באזורים השונים יהיה זהה ליחס התעריף החל בגין בנייני תעשייה ומחסנים באזורים אלו.
ניתן ביום: כ"ג בניסן תשע"ה, 12 באפריל 2015, בהעדר הצדדים.
 

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: