אחוזה במושב בית ינאי המשתרעת על פני 20 דונמים, תחולט לטובת החזר חובות

בבית משפט המחוזי בתל אביב-יפו בפני כב' השופטת ורדה אלשיך – סגנית נשיאה. פש"ר 1966/09 עו"ד ארז חבר בתפקידו כמנהל מיוחד לנכסי החייבת אסתר עופר נ' אסתר עופר ואח'
הרקע

עו"ד ארז חבר, המנהל המיוחד לנכסי החייבת אסתר עופר, הגיש בקשה למימוש נחלה במושב בית ינאי אשר שטחה כ-20 דונמים, ועליה מתגוררים אסתר ושלושת ילדיה. אמנם במרץ 2011, לאחר דיון בבית המשפט, הושג הסכם בין הצדדים בכל הנוגע לאורח מימוש הנכס וחלוקת התמורה בין תיק פשיטת הרגל של בעלה של אסתר לבין תיק פשיטת הרגל של אסתר עצמה, אך עתה החייבים שינו טעמם והם מתנגדים למימוש.

טענתם העיקרית של החייבים הינה, כי טרם התגבשה מצבת החובות, אשר עתידה להיות נמוכה יותר מכפי שנחזה במבט ראשון, ואי לכך, ובעיקר נוכח העובדה כי אסתר כבר פונתה מנכס מגורים אחר בקיסריה, יש להמתין וליתן לה אפשרות להציע הסדר שאינו כולל מימוש הנחלה.

בנוסף, קיימת התנגדות לבקשה מצד נושה מובטח, אך מדובר בנסיבות מיוחדות, שכן הוא קרוב משפחה של החייבים. לטענתו של נושה זה, ערך הנכס נמוך בהרבה מכפי שטוען הנאמן, כך שממילא הוא יהיה הנהנה העיקרי, אם לא היחיד, מן המימוש.

 
דיון והכרעה

למעשה, ישנם שני עניינים המצריכים ליבון – ראשית, שאלת פינויה של אסתר מבית המגורים, על כך המשתמע מכך. ושנית, עניינו של הנושה המובטח, אשר האינטרסים שלו שונים מן האינטרסים של הנושים האחרים, הן מאחר והוא יהיה זכאי ליהנות ראשון מפירות הנכס, והן מאחר שהריבית הגבוהה שנושא החוב לטובתו אינו נבלם בשל צו הכינוס.

בית המשפט הבהיר, כי פינוי של אדם מביתו הינו מהלך דרסטי, אשר מידת פוגענותו אינה מסתכמת אך ורק בצד הכלכלי גרידא, ועל כן בית המשפט לא יקל ראש ולא יתתן סעד זה בלא צורך ממשי, וקל וחומר, במקום בו הדבר אינו מועיל לנושים באורח ממשי. לאור זאת, בית המשפט שקל ברצינות רבה מקצת טענותיה של אסתר.

אך מאיסך גיסא, הרי שמעבר לבעיה הדיונית כבדת המשקל בדמות ההסכם ממרץ 2011, הרי שאסתר, לא נתנה דעתה לכמה נקודות בעלות משקל, הן בנסיבות המקרה, והן ברמה הציבורית-כללית הנוגעת ל"מסר" שבהליכי פשיטת רגל.

חרף כל ההבנה לתחושתה הקשה של אסתר, הרי שאין עסקינן באשה קשת יום, הנאבקת על דירה צנועה וחוששת להיזרק אל הרחוב עם ילדיה. אלא עניין לנו בחייבת הנאבקת לשמירת בעלותה על אחוזה שאדמותיה משתרעות על פני 20 דונמים, ושאף נכס המגורים האחר שהיא נאלצה למכור, הינו נכס בקיסריה, בעל שווי גבוה ביותר.

גם אם אין ספק, כי כל אדם יכול לרכוש ולחיות בכל בית, מפואר ככל שיהיה, הרי שיש יותר מטעם לפגם, כאשר פושט רגל ממשיך להתגורר באחוזה שכזו, כמו לא היו דברים מעולם, שכן הדבר מעביר מסר לציבור, כי קיימים אי אלו מיוחסים, אשר אף אם הם חייבים מליונים רבים, הם רשאים להמשיך ולהתגורר בבתי פאר ולנהל חיים של העשירון העליון, בעוד האדם מן היישוב נאבק ביותר המחייה ההולך ועולה, וצפוי לסנקציה קשה וכואבת על צבירת חובות בסדר גודל פחות בהרבה.

אמנם במצב דברים רגיל, ניתן היה לומר שכפות המאזניים מאוזנות, ואין לרדוף חייבת רק משום מעמד כזה או אחר אליו היא משתייכת, אך בנסיבות המקרה, קיימת נקודה נוספת לרעת החייבת המטה את כפות המאזניים לחובתה, ונקודה זו היא הנושה המובטח.

לנושה מובטח קיימים זכות מסדר ראשון – להיפרע מן הנכס כדי מלוא חובו לפני הנושים האחרים, וזכות מסדר שני – הזכות לקבוע ולנהל בעצמו את הליכי המימוש.

אמנם באופן עקרוני, אין בעובדת היותו של הנושה המובטח בן משפחה של החייבים בכדי להפקיע את זכותו העיקרית, אך הזכות המשנית, יכול ותופקע מן הנושה המובטח, מקום בו התנהלותו מעידה כי הוא אינו מעוניין הלכה למעשה במימוש של הנכס או מתנהל בדרך שמקימה חשש לקיפוח הנושים הרגילים.

לאור נסיבות המקרה, קבע בית המשפט, כי זכותו הקניינית של הנושה המובטח והקדימות המהותית בדמי הנכס על הנושים הרגילים אכן שמורה לו, אולם התנהלותו בעבר וניגוד העניינים האינהרטי בו הוא מצוי, די בהם כדי להצדיק את העברת המימוש מידיו לידי בעלי התפקיד בתיקי פשיטות הרגל.

עיקר הבעיה, כך הבהיר בית המשפט, מצוי בכך שכאשר קיים נושה מובטח, שמירוץ הריבית הגבוהה לגביו איננו מפסיק, ההמתנה למימוש הנכס משפיעה על היחסים בינו לבין שאר הנושים, שכן ככל שתימשך ההמתנה, כך יתקפח חלקו של הנושא המובטח בדמי המימוש העתידיים על חשבון הנושים הרגילים, ובכך ירע מאוד את מצבם.

 
סיכום

חרף ההבנה למניעיה ורצונה של אסתר לשמור על בית המגורים, הרי שבנסיבות המקרה לא ניתן להמשיך ולהרע את מצב הנושים הרגילים. אי לכך, יש לקבל את בקשת המנהל המיוחד למימוש הנחלה. יחד עם זאת, הוסיף בית המשפט, כי אם היא מעוניינת באמת ובתמים למהר ולהציע הצעת הסדר, ואם הנושה המובטח מעוניין לסייע לה בכך, הרי שהדרך היחידה לעשות זאת, ולעכב את מימוש הנכס, הינו הסכמה מיידית וחד משמעית מצד הנושה המובטח, לעצור לחלוטין את מירוץ הריבית על החוב המובטח מכאן ואילך, או אז ניתן יהיה להמתין מספר חודשים ספורים ולא יותר מכך.

 
ניתן ב- ה' שבט תשע"ב, 29 בינואר 2012, בהעדר הצדדים.

 
לערך מושב בית ינאי בויקיפדיה

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: