איפה ואיפה בחלוקת מכסות מים
בפני רשם האגודות השיתופיות תיק מספר 1179/330/04
בעניין: יוסף פרטוש
ע"י ב"כ עוה"ד כהן ושות'
רח' הנרייטה סולד 8א' משרד 301
באר שבע 84894
טל: 08-6286929, פקס: 08-6286934
המערער
- נ ג ד -
מסלול מושב עובדים להתיישבות
שיתופית בע"מ
ד.נ הנגב 85112
טל: 051-526986
( להלן: " האגודה")
המשיב
רקע
ראשיתו של הערעור שבפני, הנו בקשה מיום 28.07.04 מטעם המערער, שהנו חבר באגודת המשיב, למינוי בורר על פי סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות, (בוררות בסכסוכים), תשל"ב 1972. על מנת שיהיה בורר בין המערער למשיב בנושא הסכסוך שבין הצדדים.
ביום 28.07.04 מונה עוה"ד אלבג אדם כבורר נשוא הסכסוך בין המערער למשיב.
ביום 27.08.06 ניתן פסק בורר נשוא הסכסוך ועל כך הגיש בפני המערער את הערעור.
טענות המערער והסעדים שביקש המערער בהליך הבוררות
1. לצורך גידול כ- 70 דונם פרדס הצורך כ 700-800 קוב מים לדונם אחד, לחודש וכ- 60,000 קוב מים לשנה וכן לצורך גידולי שדה נוספים, זקוק המערער לכמות מים נוספת של כ 120,000 קוב לשנה שאותם הוא מגדל ביחד עם חבר אגודה נוסף, חיים צור.
2. בעבר הקצתה האגודה מים לפי צריכה בפועל, אך בשנים האחרונות היא אינה מנהלת נכון את עניני המים.
3. האגודה מקפחת את המערער, תוך העדפת חברים אחרים עליו.
4. חרף החלטה קודמת לתת לכל חבר תוספת של 100.000 קוב מים, מעל המכסה הקיימת, החליטה האגודה להעביר מכסות מים לגורמים חיצוניים ובכך גרמה למעשה להקטנת מכסת המים של המערער ולחיובו בתשלומים עודפים על חריגה מהמכסה.
הסעדים שבקש המערער מהבורר.
א. קביעה הצהרתית כי יש לתת עדיפות בחלוקת המים לחברי האגודה.
ב. לחייב את האגודה להשיב למערער כספים ששילם בגין חיוב יתר בצריכת המים, עבור השנים 2003-2004 .
ג. לקבוע כי המערער זכאי למכסת מים של 80.000 קוב מים בשנת 2005.
ד. לצוות על האגודה לנהל את מכסות המים באופן הוגן ובכלל זה:
1.חלוקת מים אך ורק בין החברים העוסקים בחקלאות.
2.איסור על הקצאת מים לגורמים חיצוניים מעבר לעודפים לאחר הקצאתם לחברים החקלאים באגודה.
3.מתן עדיפות בהקצאה לגידולים רב שנתיים, על פני גידולים חד שנתיים.
4.קביעה כי על האגודה לקבל מחבריה תחזיות צריכה בתחילת השנה ולבצע את ההקצאות על פי התחזית.
5. לקבוע קריטריון סביר אחר לפי שיקול דעת הבורר.
טענות המשיב בפני הבורר
א. יש לתת עדיפות לחברי האגודה בהקצאות המים רק כשמדובר בשימושם האישי.
ב. המערער וחבר נוסף בשם
ג. המערער דחה את הצעות המשיב לקבל את ההחזר ובתנאי שיצהיר כי הוא לא יוסיף למסור את קרקעותיו לעיבוד לגורם חיצוני.
ד. לטענת המערער כי גם המשיב מסר מכסות מים לגורם זר השיב המשיב כי הוא מעבד במשותף קרקעות עם חברת מושבי הנגב עוד משנות השמונים על פי החלטת האסיפה הכללית. וכי חברת מושבי הנגב אינה "גורם זר" משום שלאגודה יש מניות בחברה והיא מופיעה ברישיון המים של המשיב.
ה. החלטת ועד האגודה, קובעת הקצאת מכסה של 100.000 קוב מים, לכלל חברי האגודה ולא לכל חבר וחבר, כפי שטוען המערער.
ו. המערער בתביעתו דורש לעצמו נתח במכסת המים של האגודה המגיע כדי 47-60% מכלל מכסת המים של האגודה. כמות זו עולה בשיעור ניכר על חלקו, "השווה" כביכול של המערער מכל חבר אחר באגודה.
פסק הבורר
א. "החל משנת המים הבאה יפנה המושב לחבריו בכתב מבעוד מועד ויבקש מכל חבר תחזית צריכת מים לשנת המים הקרובה, תוך הבהרה כי למרבה הצער אין כל אפשרות להבטיח כי יקבל בפועל את הכמות המבוקשת- או כמות כלשהי, המושב יעשה כל מאמץ, לרבות במו"מ מול " מושבי הנגב", להבטיח כי לכל משק שירצה בכך, יינתן חלקו היחסי במכסת מי השפד"ן הרשומה על שם האגודה( לפי אחד חלקי מספר כלל המשקים במושב)."
ב. "אני קובע כי אין פסול בחיוב חבר שחרג מהמכסה שהוקצתה לו על ידי המושב במחיר חריגה גם אם האגודה לא חרגה ממכסתה הכוללת וכי האגודה אינה מחויבת לתת עדיפות כלשהי לגידולים רב שנתיים."
ג. "כל תביעות התובע לזיכויים בגין העבר נדחות בזה, הן לגופו ו
ד. בדיעבד מתברר כי צו העשה הארעי לא היה מוצדק. כדי לאפשר לפרטוש להגיע להסדר לתשלום חובו בטרם ניתוק המים לחלקתו, אני קובע כי הצו יתבטל בחלוף 45 ימים מהיום."
ה. " אני מורה לפרטוש לשלם למושב הוצאות בסך 6,000 ₪ ( לא כולל מע"מ) הכוללים את חלקו של המושב בשכר הבורר, והמתווספים לפסיקת ההוצאות בסך 500 ₪ מהישיבה הראשונה ביום 26/8/04 אותה אני שב ומאשרר בפסק זה.
ו. "לכל צד זכות להגיש השגה על פסק בוררות זה בהליך בפני רשם האגודות השיתופיות, בתוך 10 ימים מיום שקבל את פסק הבוררות. "
על פסק בורר זה הוגש בפני ערעור.
עיקר טיעוני המערער בערעור.
5. במהלך הבוררות ובפסק הבוררות, קיבל המערער חלק נכבד מהסעדים אותם בקש, למרות זאת , הטיל הבורר את הוצאות הבוררות על המערער.
6. הבורר התעלם לחלוטין מהתצהירים שהגיש המערער.
7. לטענת המערער שגה הבורר כאשר הביא את ע"א 10419/03 בטענה לריסון עצמי בהתערבות בורר בהחלטות ועד האגודה, שכן ריסון זה, אינו יכול לחול על המערער, מאחר ופסק הדין הנ"ל מתייחס להחלטות האסיפה הכללית ובעניין בקשה של מערערים שלא היו חברים באגודה ואילו במקרה הנוכחי מדובר על חבר אגודה שפנה בהתאם להוראות פקודת האגודות השיתופיות בתובענה לצוות על האגודה לפעול בצורה שוויונית.
8. אם תתקבל החלטת הבורר ופרשנותו לפסק הדין ע"א 10419/03 כפי שבאה לידי ביטוי בפסק הבוררות, ירוקן הדבר מכל תוכן את האפשרות של חברים באגודה לפנות נגד החלטות הועד, אפילו במקרים בהם זכויותיהם מקופחות.
9. קביעת הבורר בסעיף 31 לפסק הבורר, בדבר אופן חלוקת העודפים בין חברי האגודה, אינה שוויונית , וגורמת לכך שמגדלים לא יחסכו במים והיא מנציחה את חוסר ההיגיון בצורת חלוקת המים באגודה.
10. קביעת הבורר בסעיף 21 לפסק הבורר, כי תכנון מראש עלול ליצור ציפייה אצל חברים שמכסות מים שנתנו בשנה אחת או בכמה שנים רצופות, יהפכו לקבועות ובלתי ניתנות לשינוי, אינה סבירה.
11. הבורר קיבל את טענת האגודה שהמערער מכר מים לגורם חיצוני, בניגוד מוחלט לראיות שהוצגו בפניו.
12. האגודה לא הביאה ראיות להוכחת טענתה שהמערער מכר מים לגורם חיצוני.
מאידך, טען המערער כי הוא הוכיח, בתצהיר ומסמכים כי הוא לא מכר מים לגורמים חיצוניים.
המערער הפנה לסעיף 2 לתצהירו וכן לס' 18 לתצהירו של
13. הבורר לא צדק, כאשר קבע כי האגודה אינה חייבת להעביר כמות מים מסוימת ל" מושבי הנגב".
14. הבורר התעלם מכך שועד האגודה עצמו, התעלם מהחלטתו מיום 21.05.03 בה: "הוחלט לאפשר לחברים המעוניינים בכך להשתמש שימוש חריג ב 100.000 קוב לפי 50 אג' לקוב מים כולל מע"מ...." .
15. הבורר דחה את תביעת המערער להחזרים מבלי לנמק את החלטתו זו.
16. לא ברורה החלטת הבורר כי המערער היה אחראי לעיכובים בהליך הבוררות. שכן העיכובים נבעו מהניסיון של הצדדים להגיע להסדר.
17. הבורר התעלם ולא הביא בחשבון את העובדה כי בניגוד להחלטתו, האגודה לא מסרה תצהירים.
עיקר טיעוני המשיב בערעור.
18. התביעה המקורית של המערער היא מיום 23.10.04. בתביעה זו נדרשה האגודה לזכות את המערער בגין חיוב חריגות מים משנת 2003.
19. הזיכוי אותו תבע המערער לא בוצע מאחר והמערער השכיר את הקרקע ומכסת המים שברשותו ל
20. האגודה הוכיחה במהלך הבוררות כי המים אכן נצרכו על ידי אותו גורם זר, מר
המשיב מפנה לנספח ב.
21. המערער עצמו היה עד להחלטת הועד להטיל היטל חריגה על שימוש במים ואף היה שותף להחלטה, להטלת היטלי חריגות ל
המשיב מפנה אותי לנספח ג',פרוטוקול ועד האגודה מיום 08.05.97 .
22. המשיב, לפנים משורת הדין ועל מנת לקצר ולסיים את הליכי הבוררות ומבלי להודות בתביעת המערער, זיכה את המערער בחריגות באופן דומה ובאותו יחס כפי שזוכו כלל החברים אשר חרגו בכמות המים בשנת 2003 ו 2004.
23. בכתב התביעה המקורי צירף המערער את שותפו, מר
24. מדיניות מכסות המים הנהוגה מזה כ 10 שנים באגודה נועדה:
א. להבטיח מכסת מים בסיסית ושווה לכל החברים.
ב. למנוע השתלטות בעלי אמצעיים על העודף הפנימי ומסחר פנימי במכסות מים.
ג. למנוע הפיכת מכסות הכלל למכסות פרטיות אישיות בידי בודדים.
ד. להפסיק את התופעה של השכרת שטחים ומכסות מים לגורמים מחוץ למושב, בהצגת שווא של שותפות.
ה. מתן תמורה כספית הוגנת לחברים שאינם משתמשים במכסת המים שלהם.
25. בהחלטת ועד האגודה מיום 21.05.03 , הוחלט על חלוקת מכסות המים לשנת 2003 ומתן אפשרות לחברים להשתמש שימוש חריג בהעברת כמות של 100.000 קוב מים מפרדסי המושב תמורת תשלום של 0.50 אג' לקוב, והיא נעשתה בנוכחות המערער ושותפו מר חיים צור.
26. למערער ושותפו
27. המשיב טען כי חברת "מושבי הנגב" מופיעה כבעלת מכסה ברישיונות הספקת המים של נציבות המים עוד משנות ה 80 וכי אין מדובר בהעברה חדשה ולגורם זר.
לאחר שהצדדים הופיעו בפני ועיינתי בחומר שבפני הריני להחליט כדלקמן:
28. מדובר בערעור על פסק בורר שניתן על פי סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות, (בוררות בסכסוכים), תשל"ב 1972, על ידי עו"ד אלבג אדם, ביום 27.08.06 בו דחה הבורר את מרבית טענות המערער.
29. המערער מעלה בפני שורה של טענות כנגד מסקנותיו והחלטותיו של הבורר בפסק הבוררות.
30. כבר עתה אומר כי לא על נקלה ייטה בית המשפט להתערב בהחלטתו של הבורר, לא יחליף את שיקול דעת הבורר ובוודאי יעדיף ככל שניתן להימנע מביטולו של הפסק.
ככלל, אין ערכאת ערעור מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה דלמטה, ויפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט זוסמן בספרו סדר דין אזרחי ( מהדורה חמישית בעמ' 807).
"קביעה עובדתית שנקבעה בדרגה ראשונה לא תתבטל על נקלה בדרגת הערעור , אפילו היתה פוסקת אחרת אילו שמעה בעצמה את העדים."
בע.א. 8155/00 קבע בית המשפט העליון:
"ללא קיומה של טעות בולטת בשיקולי בית המשפט או פגם היורד לשורש העניין, לא תתערב ערכאת ערעור"
בע.פ 9352/99 יומטוביאן נ' מ"י פ"ד (4) עמ' 632 נאמר:
"בימ"ש הדן בערעור נרתע מלהתערב בממצאים עובדתיים... לכן הרתיעה נחלשת לעיתים אף נעלמת כאשר ערכאת הערעור מתבקשת להפוך ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית לא בדרך של התרשמות מן העדים, אלא בדרך של התרשמות מחפץ או מסמך או בדרך של בדיקת העדויות במבחן ההגיון".
לעניין זה ייאמר, כי:
" בית המשפט ימנע מלשמש בוחן ובודק של פסק הבורר. אף אם טעה הבורר בדבר הלכה או שיקול דעת, אין בכך כדי לבטל הכרעתו." (ראה ע"א 318/85 כוכבי נ. גזית קונסיולים השקעות ופיתוח בע"מ פ"ד מב' (3) עמ' 265.
ועל כך נקבע :
"כידוע אין בית המשפט, כשהוא דן בפסק בורר, מעביר את הפסק תחת שבט ביקורתו, כדרך שהוא עושה בערעור על פסק דין". (דברי מ"מ הנשיא (כתוארו אז) י' כהן בע"א 393/79 סטלה שירות מכוניות בע "מ נ' חברת נתיבי אילון בע"מ פד לו(715, 713 (1).
בהמ' (ת"א) 1271/77, סולב-מפעלי ריהוט ועץ של סולל בונה בע"מ נ' טל, פ"מ תשל"ח(1) עמ' 421 ,417 נאמר לעניין זה:
"גם אם היה הבורר טועה בדין - הריהי ככל טעות שבשיקול דעת, בהבנת העניין, בשקילת ראיות או בקביעת מהימנות, שאין להן תקנה נוכח העיקרון, שאין ערעור על פסק בוררות."
- מעיון בחומר שלפני ולאחר ששמעתי את הצדדים לא מצאתי כי המערער העלה בפני טענות שלא העלה כבר בפני הבורר.
הסכמת הצדדים להליך בוררות.
- במקרה דנן המערער עצמו ביקש כי הסכסוך עם המשיב יהיה בהליך של בוררות על פי סעיף 52(2) לפקודת אגודות השיתופיות ועל פי תקנון המשיב שהמערער חבר בו. קרי, הייתה הסכמה מצדו של המערער להליך הבוררות, ושהצדדים יתדיינו בהליך בוררות נשוא הסכסוך.
משכך יש לראות את הסכמת המערער כי הבורר ידון ויכריע בסכסוך.
לעניין זה יפים הדברים אשר נאמרו רע"א 5823/00 - פואד כיוף נ' סלימאן מנסור ו-2 אח' .תק-על 2000(3), 1140 ,עמ' 1141.
"זניחת דרך דיונית רק משום שהמבקש סבור עתה כי "חשיפת אמת ומניעת עיוות דין" מחייבת זאת, איננה עניין של מה בכך. המונחים "חשיפת אמת" ו"מניעת עיוות דין" אינם קולבים עליהם ניתן לתלות נסיון חד צדדי לסגת מהסדר דיוני שנערך. יותר משהבקשה מבוססת על האינטרס ב"חשיפת האמת" כלשון המבקש, היא מלמדת עד כמה, לעיתים סוגיית האמת עקרונית בהשוואה לסוגיית הראות המשתנה. המבקש השקיף על הדרך הראויה לחשיפת האמת בצורה שונה בשלבים השונים של ההליך, שינוי זה בדרך הראייה של המבקש נעשה לאחר שהצדדים סיכמו ביניהם מהו הצובר הראייתי, שעל יסודו תוכרע המחלוקת. שינוי זה אינו עניין של מה בכך. ברגיל יש לכבד הסכמה דיונית כזו. אין לראות בה מכשול לגילוי האמת,והיא משרתת את האינטרס בדבר סופיות הדיון, תוך כיבוד האוטונומיה של הצדדים ביחס לדרכי ניהולו" (ע"א 61/84 ביאזי נ' לוי, פ"ד מב (446(1).
- מהחומר שבפני עולה כי הצדדים החליפו בינהם כתבי בית דין, ובין היתר המערער הגיש כתב תביעה, תצהיר, מסמכים, וסיכומים ובכל אלו פורטו כל טענותיו והסעדים המבוקשים על ידו. בפני הבורר נשמעו עדים והיו הליכי הוכחות שבסופם נתן הבורר את פסק הבוררות.
טענת המערער ל אי התייחסות הבורר לטענות שהועלו
- המערער טען כי הבורר לא התייחס כלל לתצהיר שהגיש ולטענות שנטענו על ידו בתצהיר.
- מעיון בחומר שבפני, לא מצאתי כי המערער הלין בכל אחד משלבי הליך הבוררות בפני הבורר, אף לא טענה אחת, לעניין הטענות אותן מעלה היום המערער בפני, לכך שהבורר לא התייחס לתצהירים שהוגשו בפניו. ההפך הוא הנכון, מהחומר שבפני עולה כי הבורר נתן למערער להעלות את כל טענותיו ואף גם טענות חדשות במהלך הליך הבוררות:
"במהלך הליך הבוררות השתנו חזיתות הטיעון, טענות מסוימות נזנחו, וטענות חדשות הועלו, כששני הצדדים העלו למעשה טענות חדשות נוספות, שחלקן יפורטו להלן בפרק הסוקר את השאלות העיקריות שבמחלוקת.
טענות אלו עמדו במוקד המחלוקת ונערך דיון לגופו על ידי הצדדים תוך שמירה על כללי הצדק הטבעי ומתן זכות תגובה הולמת לכל צד."(פסק הבורר עמ' 3 פרק התפתחות שחלה במהלך הבוררות סעיף 10)
- מכאן שהמערער העלה טענות רבות וחדשות בפני הבורר ואף הרחיב את החזית מהאמור בכתב התביעה המקורי וכל טענותיו נשמעו בפני הבורר. והבורר נתן למערער הזדמנות נאותה להשמיע טענותיו וגם להגיב על טענות המשיב.
- מרבית טענותיו של המערער בפני הינם טענות אשר חוזרות על עצמן כפי שהובאו בפני הבורר ונדונו כבר.
- עיון בפסק הבורר מלמד שאין יסוד לטענות המערער, שכן הבורר התייחס באופן מפורט לכל החומר אשר הובא בפניו, התייחס לגרסאות כל צד והכריע באופן ברור ומפורט, תוך שהוא מנמק באופן עניני את הכרעתו.
סעיף 13 לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות וסכסוכים),תשל"ב – 1972
(א) "הבורר יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה של הסכסוך ויפסוק לפי מיטב שפיטתו על פי החומר שבפניו: הבורר לא יהיה קשור בדיני הראיות או בסדרי הדין הנהוגים בבתי המשפט
(ב) ....
(ג) .... " (ההדגשה שלי- א.ז)
וראה גם:
ע"א 1325/92 קולקר נ. דיפלומט אופנועים בע"מ, פד"י מז' (3) עמ' 89).
"זאת ועוד, בדונו בבקשה לבטל פסק בוררות או אישורו, אין בית המשפט משמש כערכאת ערעור על פסק הבורר. הטענה כאילו הבורר לא התייחס בפסקו על כל הראיות שהיו בפניו, או פסק בניגוד לראיות שהיו בפניו - טענות אלו יכול שתהיה להן משקל בבית המשפט, אך לא בית המשפט היושב לדון בבקשה לביטול פסק הבורר". (ההדגשה שלי- א.ז)
העובדה שהבורר בחר לפסוק לטובת המשיב, איננה עילה לביטול הפסק או לתיקונו.
ויפים דברים אלו כפי שנאמרו גם בע"א 318/85 כוכבי נ. גזית קונסיולים השקעות ופיתוח בע"מ פ"ד מב' (3) עמ' 265.
"ובענין הנדון בפני, התייחס הבורר לכל הטענות של הצדדים, והעובדה שבחר לפסוק לטובת המשיב, איננה עילה לביטול הפסק.
בית המשפט ימנע מלשמש בוחן ובודק של פסק הבורר אף אם טעה הבורר בדבר הלכה או שיקול דעת, אין בכך כדי לבטל הכרעתו.
לא על נקלה ייטה בית המשפט להתערב בהחלטתו של הבורר, לא יחליף את שיקול דעת הבורר ובוודאי יעדיף ככל שניתן להמנע מביטולה". (ההדגשה שלי- א.ז)
"בית המשפט ימנע מלשמש בוחן ובודק של פסק הבורר אף אם טעה הבורר בדבר הלכה או שיקול דעת, אין בכך כדי לבטל הכרעתו". (ראה ע"א 318/85 כוכבי נ. גזית קונסיולים השקעות ופיתוח בע"מ פ"ד מב' (3) עמ' 265.
מן המקובץ עולה שיש לדחות את בקשת תיקון הפסק וביטולו.
לפיכך לא מצאתי מקום, בתיק זה, להתערב בהחלטותיו והנמקותיו המפורטות של הבורר.
טענות המערער לעניין ההוצאות
המערער ערער בנושא ההוצאות וביקש כי אשנה את דרך חלוקת ההוצאות בגין הליך הבוררות נשוא הסכסוך , כך שהוצאות הבוררות יוטלו על המשיב , או יוטלו שווה בשווה על המשיב ועל המערער .
המערער נימק בקשתו זו תוך שהוא הפנה לסעיף 19 לפסק הבורר שם לטענת המערער קיבל הבורר את תביעתו העיקרית של התובע.
מעיון בכתב התביעה המקורי של המערער, לא מצאתי כי טענה זו של המערער הינה התביעה העיקרית אלא רק טענה אחת מתוך 4 הטענות אותן טען המערער בפני הבורר.
מאידך, עולה כי בסעיף 2 לתביעת המערער בפני הבורר, תבע המערער לחייב את המשיב לשלם לו כספים שחויב בחריגה, עבור צריכת מים בשנת 2003 ו- 2004.
המשיב טען כי זיכה את המערער בגין חריגת המים לשנת 2003 ו-2004, לפנים משורת הדין ועל מנת לקצר ולסיים את הליך הבוררות, מבלי להודות בכך שהמערער צודק בטענתו זו.
מעיון בחומר שלפני עולה כי הזיכוי הנ"ל נעשה כלפי כלל החברים באגודה של המשיב שחרגו במכסות המים לשנת 2003 ואילו למערער בוצע הזיכוי רק ביום 27.06.05.
את התביעה הגיש המערער ביום 28.07.04, הליך הבוררות החל ביום 26.08.04, קרי הזיכוי נעשה כשנה לאחר שהליך הבוררות החל.
גם אם המשיב טען כי זיכה את המערער לפנים משורת הדין ועל מנת לקצר את הליך הבוררות הרי בסופו של יום המשיב זיכה את המערער והוא עשה כן רק כ 10 חודשים לאחר תחילת הליך הבוררות.
מכאן סבור אני כי יהיה זה צודק להטיל חלק מההוצאות של הליך הבוררות על המשיב.
סעיף 15 לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות וסכסוכים),תשל"ב – 1972.
"15. הרשם רשאי, על פי בקשת צד, להפחית שכר או הוצאות שקבע הבורר, אם ראה שהשכר או ההוצאות מוגזמים, ורשאי הוא לפי זה לצוות על החזרת הסכומים ששולמו לחשבון השכר או ההוצאות: החלטתו של הרשם בעניין קביעת השכר וההוצאות תהיה סופית" (ההדגשה שלי – א.ז)
לפיכך אני מוצא לנכון להתערב בהחלטת הבורר בנושא ההוצאות.
מאידך, לא מצאתי בטענותיו האחרות של המערער כל בסיס ואף לא בסיס לכאורה לתיקון וביטולו של הפסק . כפועל יוצא מדחיית הבקשה לביטול, הריני מאשר את פסק הבורר.
לפיכך ולאור האמור הנני מחליט כדלקמן:
א. פסק הבורר לגופו של עניין יישאר על כנו.
ב. המערער ישא בשכר טרחת הבורר בסך של 4,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק .
ג. המשיב ישא בשכר הבורר בסך 2,500 ₪ . בתוספת מע"מ כחוק.
בנסיבות המקרה אין צו להוצאות
ניתן היום 08.01.07
אורי זליגמן עו"ד
