ביהמ"ש דחה תביעה בסך 2,500,000 ₪ נגד המועצה האזורית מטה אשר, בה נטען כי התקנת מערכת הביוב הציבורית גרמה להריסת ביתה של אחת התושבות

דינה חסידוב הינה בעלת זכויות חכירה בבית מגורים במושב בוסתן, הנמצא בתחומי המועצה האזורית מטה אשר. יש לציין, כי בית המגורים של דינה מורכב מ-3 מבנים אשר נבנו במועדים שונים.

בשנים 1997-1999 בוצעו במושב בוסתן הגליל עבודות ביוב כחלק מפרויקט של המועצה האזורית, כאשר במסגרת העבודות נחפרו בגבולות המגרש שבבעלותה של דינה תעלות ביוב עמוקות בהן הונחו שני קווי ביוב, אחד בצד הצפוני של המגרש והשני בצד המזרחי של המגרש.

בשנת 2008 הגישה דינה תביעה נגד המועצה האזורית ונגד חברת פלגי מים (להלן: "הנתבעות"), אשר תכננה את הפרויקט וליוותה אותו כמפקח עליון לאורכו, בטענה כי עבודות הביוב אשר בוצעו במגרשה נעשו באיכות ירודה ושלא לפי הסטנדרטים המקובלים, וכתוצאה מכך נגרם נזק לביתה, עד כדי כך שנאלצה להרוס חלק מהבית.

לטענת דינה, הנזק התגלה לה רק בשנים 2005-2006, עת קיבלה לידיה חוות דעת של מומחים מהן הסתבר כי עבודות הביוב הן שגרמו לשקיעת הקרקע ועמה לשקיעת ותזוזת ביתה, ולכן לא חלה על תביעתה התיישנות. דינה מוסיפה ומדגישה, כי ב- 2003 העניקה טיפול קוסמתי למבנה, ולקח זמן להבין מה גורם לבעיות, ולכן התעכבה עם הגשת התביעה. בנוסף, טוענת דינה, כי במקרה דנן, בו נמצא כל המידע והחומר הרלוונטי לתביעה בידי הנתבעות, יש להפוך את נטל הראיה ולקבוע כי על הנתבעות להוכיח שלא התרשלו בביצוע הפרויקט.

לטענת דינה, הנתבעות התרשלו בביצוע העבודות וגרמו לה נזק, עד כדי הריסת 2 מבנים, ולכן עליהן לפצותהּ. דינה מוסיפה וטוענת, כי הכשלים והליקויים אשר אפיינו את הפרויקט כולו הינם גם מנת חלקה, ולכן יש לפסוק לה פיצויים בגין התרשלות כללית. כחלק מטענתה להתרשלות הנתבעות, סבורה דינה, כי טרם ביצוע העבודות, היה על המועצה האזורית לבדוק את אופי וסוג הבניה של מבניה ואף לערוך סקר מבנים, ומכך היתה יכולה ללמוד על שיטות הביסוס השונות בנכסהּ ומונעות את הנזק. כמו כן, טוענת דינה, כי ההתרשלות באה לידי ביטוי אף באי ביצוע ראוי של עבודת הידוק האדמה, וזה גרם לנזק. סה"כ, תובעת דינה 2.5 מליון ₪ מהנתבעות בגין הנזק שנגרם לה.

מנגד, טוענת המועצה האזורית, כי חל על התביעה דין התיישנות, שהרי חלפו למעלה מ-10 שנים מעת התרחשות הנזק. כמו כן, טוענת המועצה האזורית, כי המוציא מחברו עליו הראיה, ואין להפוך במקרה דנן את נטל הראיה, בעיקר כאשר היה לדינה מידע אודות הליקויים.

בנוסף, טוענת המועצה האזורית, כי לא ניתן לקבוע כי היא אשר גרמה לנזק, שהרי מדובר במבנים מאד ישנים עם בסיסים רדודים, עד כדי כך שבחוות הדעת שהציגה המועצה האזורית ניתן להסיק כי השקיעה אובחנה בכיוונים בהם לא בוצעו חפירות, ומכאן הוכחה כי אין קשר בין הנחת קווי הביוב לבין הנזק למבנה. לטענת המועצה האזורית, שיטות הביסוס השונות של המבנים הן שגרמו לתופעות השקיעה והסדיקה בבית, וכי מדובר בתופעות ידועות ומוכרות במבנים ישנים שנבנו על גבי קרקע חרסיתית.

דיון והכרעה

בראשית הדיון דוחה ביהמ"ש את טענת הנתבעות להתיישנות התביעה וקובע, כי הנזק התגלה לדינה בסמוך לשנת 2002, וממועד זה עד יום הגשת כתב התביעה הראשון, קרי שנת 2008, טרם חלפו 10 שנות ההתיישנות הנדרשות לפי פקודת הנזיקין. כמו כן, דוחה ביהמ"ש את בקשתה של דינה להיפוך נטל הראיה, וקובע, כי במקום בו הגורמים האפשריים לנזק ידועים, נטענים ומוכחים, כגון במקרה דנן בו דינה היתה מודעת לחלק מהליקויים בעבודה, אין לומר שמדובר בניזוֹק חסר מוּדעוּת באשר לנסיבות התנהלותו של המזיק, ואין מקום להעברת נטל השכנוע לכתפי הנתבעות.

בהמשך, דן ביהמ"ש בשאלה - האם המועצה האזורית התרשלה כלפי דינה, ומבהיר, כי הנתבעות יכולות וצריכות היו לצפות התרחשותו של נזק למבנה כלשהו הנמצא באזור בו בוצעו עבודות הביוב.

כמו כן, דן ביהמ"ש האם קיימת חובת זהירות קונקרטית במקרה דנן, וקובע, כי פלגי מים, מתוקף היותה המפקח העליון, חבה חובת זהירות מושֹגית וקונקרטית כלפי אלה אשר עלול להיגרם להם נזק במידה והיא אינה ממלאה כראוי את חובת הפיקוח. בנוסף, קובע ביהמ"ש, כי הואיל וההיתר לביצוע העבודות ניתן ע"י הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מטה אשר, משמע כי אף המועצה האזורית חבה חובת זהירות מושֹגית וקונקרטית כלפי דינה.

ביהמ"ש דוחה את נסיונה של דינה להשליך מאופן ביצוע הפרויקט בכללותו על אופן ביצוע העבודות המצומצמות במגרשהּ ואחריות לנזקים להם היא טוענת, ומדגיש, כי עליה להצביע במדויק אילו מבין הליקויים רלוונטיים לנעשה במגרש שלה.

כעת, בוחן ביהמ"ש האם הנתבעות נקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנוע את הנזק, ומציין, כי דינה לא הוכיחה כי הפיקוח של המועצה האזורית על העבודות היה רשלני, ולא ניתן ללמוד כן מהעדויות אשר הושמעו במהלך המשפט. כמו כן, מדגיש ביהמ"ש, כי לא הוכח שבמסגרת הפיקוח העליון קמה לפלגי מים חובה לבקר בכל מגרש ומגרש בתחום המושב. ביהמ"ש מוסיף ומבהיר, כי מלווה הפרויקטים ואחראי תחזוקה מטעם המועצה ציין בפני ביהמ"ש כי על אף שהתגלו ליקויים במספר מקומות, הביצוע של העבודות היה תקין. ביהמ"ש אף דוחה את טענתה של דינה לאי ביצוע סקר מבנים, וקובע, כי לא רק זו שלא הוכחה בפניו החובה לערוך סקר מבנים לפני תכנון הפרויקט, אלא שלפי עדותו של אחראי התחזוקה במועצה האזורית, כן נערך סקר מבנים טרם תכנון הפרויקט.

בנוסף, קבע ביהמ"ש, כי שיקולי הנתבעות להעביר קווי ביוב דרך חלקות פרטיות בשטחים חקלאיים בסמוך לבתים פרטיים, ולא לצד כבישים קיימים או מתחתיהם, הינם שיקולים סבירים, ואין להצביע בעזרת זאת על התנהגות רשלנית של הנתבעות.

כמו כן, קובע ביהמ"ש, כי על אף שהודתה המועצה האזורית כי קווי הביוב הונחו שלא על פי ההסכם המוקדם עם דינה, אין זה ביטוי לרשלנותה, הואיל והסיבה לסטייה מהאמור בהסכם המוקדם הינה התנגדותו של שכנהּ של דינה לכך שהקווים יעברו 2 מטר בתוך חלקתו, דבר אשר גרם להנחה של הקווים 2 מטר דרומה, מבלי שדינה או בעלה המנוח הביעו התנגדותם לזאת בעת ביצוע העבודות.

בהמשך, דן ביהמ"ש בשאלה - האם ארעה התרשלות בחפירה במקום שבו נחפר קו הביוב בשטחה, וקובע, כי לא הוכחה ע"י דינה פגיעה שאינה מתוכננת בבור הסופג, או בתעלת החלחול, אשר הזרימה כמויות גדולות של מים ממערכת הביוב הקודמת למערכת החדשה וגרמה לייבוש הקרקע של דינה. ביהמ"ש מוסיף וקובע, כי אף חפירתה הכפולה של תעלת הביוב אינה מוכיחה את רשלנות הנתבעות, ואף מרים את קרנן בכך שדאגו לתקן את הבעיה שהתגלתה. עם זאת, על אף שדחה עד כה את כל טענותיה של דינה כלפי הנתבעות, פוסק ביהמ"ש, כי דינה הוכיחה את התרשלות הנתבעות באופן הידוק אדמת החרסית לאורך תוואי קווי הביוב שנחפרו במגרשה.

ביהמ"ש ממשיך ומציין, כי אינו יכול להתעלם מהקו אותו מתווה דינה בתביעתה, קרי באפשרות לפנות ל-2 כיוונים בעקבות התייעצויותיה עם מומחים. הכיווון האחד הינו הריסה, תוך כדי התעלמות מהעצות לבדיקה-מעקב ופתרון. הכיוון השני הינו ייחוסה שקיעת הקרקע לעבודות הביוב. ביהמ"ש מדגיש, כי אין בחוות הדעת אשר הוצגו בפניו לבסס קשר סיבתי בין עבודות הביוב שבוצעו במגרש התובעת, לבין נזקי התובעת.

ביהמ"ש מוסיף ואומר, כי חוות הדעת של מר דנינו, אשר צידדה בטענה כי מערכת הביוב גרמה לנזקים בסך 1,100,000 ₪, ובזאת אף להריסת המבנים, מבוססת על עובדות שלא הוכחו, ונעדרת התייחסות לגורמים אפשריים נוספים לקרות הנזקים. כמו כן, מבהיר ביהמ"ש, כי לא הוכח שהידוק אדמה לא ראוי עלול לגרום נזק לבתים. ביהמ"ש קובע, כי עדותו של מר דנינו, אשר קשר בין הנזקים שנגרמו לדינה לבין הקמת מערכת הביוב אינה אמינה, שהרי מדובר בעד "אובייקטיבי" אשר מתוקף תפקידו תכנן את המבנים של דינה, וקביעתו בחוות דעת כי הנזקים הם תוצאה של שקיעות הקרקע עקב עבודות הביוב, ולא שום גורם אחר, כגון תכנון לקוי או ביצוע לקוי של הקמת המבנים, משמיעה כי דנינו, המתכנן, אינו אחראי לנזקים, אלא גורמים אחרים.

 לאחר עיונו בחוות הדעת השונות, קובע ביהמ"ש, כי הגורם לשקיעות ולסדקים בביתה של דינה הוא שינוי במשטר הרטיבות של הקרקע מתחת למבנים המרכיבים את ביתהּ. עם זאת, פוסק ביהמ"ש, כי דינה לא הצליחה להוכיח במידה מספקת, שהשינוי במשטר הרטיבות נגרם כתוצאה מחפירות הקווים הרחוקות מהמבנים, או כתוצאה מחוסר הידוק מספיק של הקרקע מעל הקווים, או כתוצאה מזרימת הביוב לתוך מערכת הביוב, או מכל סיבה אחרת. בעקבות זאת, קובע ביהמ"ש, לא ניתן להטיל על הנתבעות אחריות לנזק שנגרם, שהרי קיים סיכוי גבוה כי לא הן גרמו לנזק.

ביהמ"ש מסכם ואומר, כי דינה החליטה להרוס את המבנים מיוזמתה, ובניגוד להמלצת המומחים ששֹכרה לצורך מתן חוות דעת בנושא, ולכן היא איננה זכאית לפיצויי נזיקין.

ביהמ"ש דוחה את התביעה, וקובע כי דינה לא הוכיחה כי המועצה האזורית מטה אשר וחברת פלגי מים אחראיים לנזק אשר נגרם לביתה.

בנוסף, פוסק ביהמ"ש, כי דינה תשלם הוצאות משפט בשיעור של כ- 35,000 ₪.

ניתן ב- ה' טבת תשע"ד, 08 דצמבר 2013

לאתר מועצה אזורית מטה אשר