ביהמ"ש המחוזי קבע כי תחנת הטרנזיט של אגרקסקו לשיווק תוצרת חקלאית במושב עין יהב תעבור לידי המושב אולם ביהמ"ש העליון החליט לעכב את ביצוע פסק הדין
חברת אגרקסקו, העוסקת ביצוא חקלאי עבור מגדלים מטעם המדינה, הפעילה "תחנת טרנזיט" (להלן: "התחנה") לשיווק תוצרת חקלאית, על מקרקעין השייכים למושב עין יהב, כאשר בין הצדדים נערך הסכם שיתוף פעולה למשך 20 שנה, החל מסוף שנת 2007.
משנקלעה אגרקסקו להליכי חדלות פרעון, חלו שיבושים בהפעלת התחנה. שיבושים אלו, עוררו מחלוקת מרכזית בין הצדדים, הנוגעת לסעיף בהסכם, העוסק בהפסקת הפעילות.
לפי הסעיף, במידה ואגרקסקו, מסיבה שאינה תלויה במושב, תפסיק את הפעלת התחנה לפני תום 20 השנים האמורות בהסכם, תמסור אגרקסקו את התחנה לחזקת המושב, לרבות כל הבנוי בה, ולמעט יחידות קירור ושאר הציוד הנייד. לעומת זאת, קובע ההסכם, כי כאשר תופסק הפעילות עקב הפרת ההסכם מצד המושב, תזוכה אגרקסקו בפיצוי כספי נכבד בלבד.
לטענת המושב, עקב היקלעותה של אגרקסקו לחדלות פרעון וחרף מכתבי התראה חוזרים ונשנים מצִדו, הופסקה פעילות התחנה לחודשים ארוכים, ולכן עומדת לזכותו האפשרות ליטוללרשותו את התחנה.
מנגד, לא מכחישה אגרקסקו את השבתת פעילותה, אולם טוענת כי חלק מאותה "השבתה" הינה שגרתית וחוזרת על עצמה מדי שנה. אגרקסקו מבהירה כי התחנה פעילה רק בחלק מעונות השנה - עונת המלונים נפתחת בספטמבר, ונמשכת עד לסוף אוקטובר, ועונת הפלפלים נפתחת מיד לאחריה, ומסתיימת באפריל. לטענת אגרקסקו, נהוג וידוע כי בחודשים אפריל עד ספטמבר התחנה אינה מופעלת.
לא רק זו, מדגישה אגרקסקו, אלא שלטענתה, היה זה המושב שמנע ממנה להפעיל את התחנה כאשר אגרקסקו ביקשה לחזור ולהפעיל אותה. לטענת אגרקסקו, חוטא המושב בחוסר תום-לב, וזאת בשל נסיונו להתעלם מכך כי ממילא לא התקיימה ולא אמורה היתה להתקיים בתחנה פעילות בין חודש מאי לחודש אוגוסט.
דיון והכרעה
ראשית, מבהיר ביהמ"ש, כי בין הצדדים קיימת מחלוקת עובדתית – האם חלה בנסיבות המקרה הפסקת פעילות החורגת ממה שהיה רגיל ונהוג בין הצדדים, הפסקה העולה לכדי הגשמת הסעד של העברת התחנה לרשות המושב. כמו כן, מבהיר ביהמ"ש, כי היות והצדדים לא ביצעו חקירות בנושא, נותר לביהמ"ש להכריע במקרה דנן ע"פ חומר הראיות המצומצם המונח בפניו.
ביהמ"ש מוסיף ומבהיר, כי הפסקת הפעילות תחשב הפסקה דה-פקטו של הפעילות, החורגת מתקלות הנובעות אך ורק משיבושים זמניים המתוקנים במהירות, ותחשב כהפסקה אף אם אגרקסקו לא הצהירה על הפסקת הפעילות ואף הכחישה אותה. בצורה דומה, מבהיר ביהמ"ש, כי היה ויוכח, כי הסיבה לאי-חידוש הפעילות במועד סביר בתוך עונת המלונים או הפלפלים, היה סירוב המושב לשתף פעולה עם המפרקים, הרי שהמושב מנוע מהסתמכות על הסעיף המזכה אותו במבנים.
ביהמ"ש מבהיר כי אין הצדדים חלוקים בעובדה כי בחודשים מאי-אוגוסט לא אמורה להתקיים פעילות בתחנה, ולכן אין להפעיל את הסנקציות בחוזה בגין אי פעילות בחודשים אלו.
ביהמ"ש מציין, כי המושב שלח לאגרקסקו מכתב בספטמבר 2011, מכתב שלישי במספר לאחר שני מכתבים אשר לא זכו למענה מאגרקסקו, ובו מצוין כי היות והחברה לא מפעילה את התחנה כבר מספר חודשים, ואף לאחר שהחלה תקופת יצוא הפלפל, יש בכך הפרה יסודית של החוזה המצדיקה את הפעלת הסנקציה האמורה בחוזה, קרי המושב זכאי לקבל לחזקתו את תחנת הטרנזיט. מנגד, השיב המושב, כי בתוך זמן קצר אמורה להירכש אגרקסקו ולשוב לפעילות במושב, ולכן מתבקש המושב להמתין עד שתתברר זכות רוכש פעילות ונכסי החברה, ולהימנע מביצוע פעולות חד-צדדיות כלשהן, אשר יסבו לחברה ולנושיה נזקים. ביהמ"ש מציין, כי תגובת אגורקסקו למכתב מעידה כי התחנה אכן לא הופעלה במועד הנצרך, ואף מחזקת את טענת המושב לפיה התחנה עומדת כ"אבן שאין לה הופכין".
ביהמ"ש מדגיש, כי העילה המרכזית לביטול ההסכם או לחלופין, להפעלת התנאי המפסיק בחוזה, הינה מחדלה של אגרקסקו החל מראשית ספטמבר, באי הפעלת התחנה כאמור בהסכם בין הצדדים. ביהמ"ש מוסיף ומבהיר, כי אין בעצם הטענה כי התחנה היא נכס חשוב מנכסי אגרקסקו ועקרוני להפעלתה מחדש, בכדי לחסן את המפרקים מתוצאותיה של הפרה יסודית, ואין נפקא מינא אם הפרה זו לא נעוצה בשגגה או כוונת זדון, אלא בחוסר יכולת גרידא מצידם, פרי חדלות הפרעון שירשו מהנהלתה הקודמת של החברה. לסברת ביהמ"ש, היה על המפרקים, לכל הפחות, לענות למכתבי המושב ולבקש אורך רוח לגיבוש פתרון מוסכם שיקל על הצדדים, ולא להמתין לשלב מאוחר מאד, עיצומה של עונת המלונים, עת הפכו מכתבי המושב לאיום מפורש בהפעלת הסנקציה החוזית.
ביהמ"ש מציין, כי החוזה הינו מארג של סיכונים וסיכויים, ומשנטלו בעלי התפקיד באגרקסקו את הסיכון שבהפסקה ארוכה של הפעילות, המתבטאת באי פעילות בעת עונת המלונים ובחלק מעונת המלפפונים, הרי שהיאחזות המושב בזכות שנפלה לידה עקב כך, מוצדקת, ואין למפרקים באגרקסקו להלין אלא על עצמם.
לבסוף, מדגיש ביהמ"ש, כי אף צדקת טענותיהם המשפטיות של המפרקים לעניין היכולת למכור פעילות של חברה חדלת פרעון, אין בכך בכדי לחסן אותם מתוצאות התנהלותם מול המושב.
ביום 11.8.2013 דן ביהמ"ש העליון בבקשת אגרקסקו לעיכוב ביצוע פסק הדין האמור לעיל, וקבע, כי במישור המשפטי מעלה הערעור המוגש על פסק הדין שאלות של ממש וניתן לומר כי סיכויי הערעור אינם קלושים. לא רק זו, מבהיר ביהמ"ש, אלא שאי עיכוב ביצוע פסק הדין עלול לגרום נזק בלתי הפיך לחברה, כאשר התחנה הינה נכס ייחודי וספציפי לו זקוקה אגרקסקו לצורך המשך פעילותה, ולכן מעכב ביהמ"ש את ביצוע החלטת ביהמ"ש המחוזי.
ביהמ"ש המחוזי קיבל את תביעת מושב עין יהב וקבע כי הוא זכאי להעביר לרשותו את "תחנת הטרנזיט". אולם, במקביל להגשת ערעור של אגרקסקו על פסק זה, קיבל ביהמ"ש העליון את בקשת אגרקסקו לעיכוב ביצוע פסק הדין במחוזי.
ניתן ב- ב' אב תשע"ג, 09 יולי 2013
