ביהמ"ש העליון ביטל החלטת האסיפה הכללית של כפר ביאליק שלא לקבל לחברות את בני הזוג חדד וחייב האסיפה לדון בנושא מחדש
אבנר ומרים חדד, בני זוג בשנות הארבעים לחייהם, הורים לארבעה ילדים, רכשו ביולי 2007 באמצעות כונס נכסים במינוי של ההוצאה לפועל, משק בכפר ביאליק. רכישת המשק נעשתה ללא אישור מראש של האגודה, וההסכם היה מותנה בכך שתתקבל הסכמת מינהל מקרקעי ישראל והאגודה לעיסקה.
באוגוסט 2007, פנו בני הזוג לאגודה בבקשה להתקבל לחברות בה, תוך שהם מסכימים כי האגודה תעשה בדיקות בעניינם, וכי החלטתה לא תנומק. וכך, על פי דרישת האגודה, הופיעו בני הזוג לראיון אצל הנהלת האגודה ואף עברו בדיקה אצל פסיכולוג מטעמה, אך באוקטובר 2007 החליט ועד האגודה שלא לאשר את הבקשה.
בני הזוג ביקשו לערער על הסירוב בפני האסיפה הכללית של האגודה, על פי הזכות הנתונה להם לצורך זה בתקנון האגודה, ולשם כך ביקשו שיינתנו להם נימוקי הסירוב. מאחר והאגודה לא נענתה לפנייתם, הגישו בני הזוג המרצת פתיחה בנושא לבית המשפט המחוזי בחיפה, שהורה לועד לנמק את סירובו, בכדי שבני הזוג יוכלו לממש את זכות הערעור העומדת להם לפי התקנון.
בעקבות פסק הדין, שלחה האגודה את נימוקיה לבני הזוג שהסתמכו על חוות הדעת הפסיכולוגית ועל אי התאמתם להתקבל לאגודה, שהיא, כך נטען, בעלת מעורבות חברתית הדוקה. בני הזוג ערערו לאסיפה הכללית של האגודה, אך במהלך האסיפה נשמעו בקצרה, ללא שהותר לבאי כוחם לטעון, וערעורם להתקבל כחברים באגודה נדחה אף על ידי האסיפה הכללית.
בני הזוג פנו לבה"מש המחוזי בתובענה לביטול החלטת האסיפה, אך פנייתם נדחתה לאחר שהוכרע כי:
א. הגם שבני הזוג עומדים בדרישות הכשירות המנויות בתקנון, דרישות אלו מהוות רק תנאי סף שאין בהם כדי לצמצמם את שיקול דעתה של האגודה.
ב. נימוקי הועד, שנסמכו, בין היתר, על חוות הדעת הפסיכולוגית עונים לדרישות הדין. ולגבי האסיפה הכללית, אין מקום לדרוש הנמקה, בהיותה גוף קולגיאלי, שכל חבר מצביע ע"פ הבנתו.
ג. אין פגם בכך שהודעת הערעור המנומקת לא הוצגה בפני האסיפה הכללית ובכך שנמנע מבא כוחם של המערערים לטעון בשמם.
על פסק דין זה הגישו בני הזוג ערעור לבית המשפט העליון.
בית המשפט העליון סבר, כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי, כך שערעורם של בני הזוג יובא מחדש בפני האסיפה הכללית, במספר בתנאים. ראשית, בפני האסיפה הכללית תוצג עמדת המינהל ביחס לבקשת בני הזוג; שנית, הצדדים יוכלו להגיש לאסיפה הכללית, קודם לדיון החוזר, מסמך מסכם בו יציגו את עמדותיהם המנומקות; ושלישית, האסיפה הכללית תהיה רשאית לשוב ולשמוע את בני הזוג.
הכרעתו זו של בית המשפט העליון נסמכה על הטעמים הבאים:
א. טעם פרוצדוראלי - בראשית דצמבר 2010 הוציאה הרשמת צו להגשת סיכומי טענות בכתב ולהגשת תיקי מוצגים, אך בעוד שבני הזוג פעלו על פי הצו, הסתפקה האגודה במסירת הודעה לקונית, שאינה עולה בדרישות הצו. מכח התנהלות זו, ניתן היה לראות באגודה כבעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון. לאור זאת, בהיעדר סיכומים בכתב, לא על בידי האגודה ליתן מענה ראוי לחלק מטענות בני הזוג.
ב. טעם מהותי – בפני האסיפה הכללית לא הוצגה עמדתו של המינהל, וכן לא הובאו בפניה בצורה מסודרת או מרוכזת טיעוני בני הזוג. בית המשפט ציין במיוחד את העובדה שקיים ספק האם האסיפה הכללית הייתה מודעת לכך שבני הזוג כבר שילמו את מלוא התמורה עבור רכישת הזכויות בנכס, ואת העובדה שלא הובאו בפני האסיפה הכללית השגות בני הזוג כנגד חוות הדעת הפסיכולוגית שניתנה בעניינם.
ערעורם של בני הזוג נתקבל חלקית, כך שההכרעה בעניינם תשוב לפתחה של האסיפה הכללית של האגודה. יחד עם זאת, הוסיף בית המשפט, כי אין באמור כדי לשנות או לגרוע מההלכה הקובעת, כי בעניינים אלה מסור בעיקרון שיקול דעת רחב לאגודה. האגודה חויבה לשלם לבני הזוג שכ"ט עו"ד בסכום של 20,000 שקלים חדשים.
