ביהמ"ש העליון קבע את אופן חלוקת יחידות ההשתתפות של מושב שרונה בתנובה
הרקע
מושב שרונה מערער על החלטת ביהמ"ש המחוזי לפיה לא הייתה סמכות לאסיפה הכללית לחלק את יחידות ההשתתפות בהון המניות של תנובה בין כל חברי המושב כפי שעשתה משום שיחידות ההשתתפות שהוקצו למושב שייכות לחברי המושב ולא לו.
תנובה קמה כאגודה שיתופית מרכזית ולמעלה מ-600 אגודות שיתופיות היו חברות בה ושיווקו באמצעותה את תוצרתן ובתמורה חויבו על חשבון השתתפותן בהון מניותיה בהתאם להיקף התוצרת ששווקה אשר נוכו מהתמורה ששולמה לאגודה. במהלך השנים הצטברו בתנובה יחידות השתתפות אשר נרשמו על שם האגודות, בהתאם לכמות התוצרת החקלאית ששווקה באמצעותה, ואילו בדוחות הכספיים של האגודות נרשמו יחידות ההשתתפות כנכס של האגודות. יחידות ההשתתפות הוקצו לאגודות השיתופיות החברות בתנובה עפ"י שני מפתחות: המפתח האחיד- לפיו 50% מיחידות ההשתתפות חולקו באופן שווה, והמפתח היחסי- לפיו 50% מיחידות השתתפות הוקצו בהתאם לכמות התוצרת החקלאית ששיווקה כל אגודה לתנובה.
לא הייתה מחלוקת על כך שיחידות השתתפות שהוקצו ע"י המפתח האחיד שייכות לאגודה, ולאחר עתירה לבג"ץ בעניין ניר בנים הוכרע כי יחידות ההשתתפות עפ"י המפתח היחסי שייכות לחברי האגודה יצרני התוצרת ששווקה. ביהמ"ש שם סייג את קביעתו ואמר שתוצאה זו לא בהכרח תהיה זהה בכל אגודה שיתופית אלא יש לבחון כל מקרה לגופו בין היתר בהתאם לתקנון האגודה, ההסכמים בין חבריה, והחלטות האסיפה הכללית בייחוד אם כבר נתקבלה החלטה בנושא.
האסיפה הכללית של המושב החליטה ברוב קולות החברים להשאיר 13% מהתמורה שהתקבלה אצלו לצורך תשלומי מס ולחלק את היתרה, כולל היחידות עפ"י המפתח היחסי, באופן שוויוני לכל חברי האגודה וההחלטה בוצעה.
שמואל גור וכמה חברים נוספים התנגדו להחלטת האסיפה הכללית ודרשו לקבל את חלקם ביחידות השתתפות עפ"י המפתח היחסי בהתאם לתוצרת ששיווקו בפועל. ביהמ"ש המחוזי קבע בעקבות הפסיקה בעניין ניר בנים, כי יחידות השתתפות שהוקצו עפ"י המפתח היחסי הן קניינם של חברי האגודה היצרנים ולכן ביטל את החלטת האסיפה הכללית והורה לשלם לכל יצרן עפ"י חלקו היחסי ביחידות השתתפות.
המושב טען כי לא היה מקום ללכת עפ"י ההלכה בעניין ניר בנים שכן במקרה זה, בניגוד לאגודות השיתופיות שנידונו בעניין ניר בנים, מדובר בהתנהלות במסגרתה המושב נטל על עצמו את חובות חבריו במסגרת הסדר חובות ונפרע מכספיו תוך מימוש נכסיו. אי לכך, אין הצדק לכך שיחידות ההשתתפות יהיו קניינם הבלעדי של החברים וחלה ההסתייגות שקבע ביהמ"ש בעניין ניר בנים.
דיון והכרעה
ביהמ"ש קבע כי לפי הפסיקה בעניין ניר בנים, אין זה מחייב שחלוקת יחידות ההשתתפות שהוקצו לפי המפתח היחסי שייכות לחברי האגודה יצרני התוצרת ששווקה אלא יש לבחון כל מקרה לגופו בהתאם לתקנון, ההסכמים בין החברים, החלטות האסיפה הכללית ועוד. אי לכך קבע ביהמ"ש כי במקרה זה מתקיימות נסיבות המצדיקות סטייה בשל התנהלות המושב מול חבריו, בעיקר בגלל מסגרת הסדר החובות בו נטל המושב על עצמו את חובות חבריו על מנת להתמודד עם המשבר הכלכלי בענף החקלאות שאיים להביא להתמוטטותו. העובדה שהמושב ספג את חובות החברים היצרנים, שנגרמו בשל היותם חקלאים יצרנים, ובכך אפשר את המשך פעילותם מהווה נסיבה מיוחדת המצדיקה סטייה מהחלוקה הקבועה בעניין ניר בנים.
ביהמ"ש קבע כי יש לתת משקל מחד לאופן בו התייחס המושב לחבריו, בעיקר לאור הסדר החובות ומאידך לעובדה כי יחידות ההשתתפות הצטברו לזכות המושב במשך תקופה ממושכת של כארבעים שנה.
סיכום
ביהמ"ש פסק כי לאור הסדר החובות של המושב כלפי חבריו, יחידות ההשתתפות שהוקצו עפ"י המפתח היחסי יחולקו בין המושב לחבריו על פי מפתח של 40% למושב ו-60% לחברים.
ניתן ביום: כ"ג בחשון תשע"ו, 5 לנובמבר 2015.
