ביהמ"ש העליון קבע כי כאשר הקיבוץ משייך דירות עליו להחשיב "פרוּדים" נשואים, כבודדים, ולא כמשפחה. בנוסף נקבע, כי חבר המצוי במסלול של עצמאות כלכלית, אינו זכאי לצבירת דמי עזיבה
בשנת 1996 התקבלה החלטה 751 של מועצת מקרקעי ישראל (להלן: "ממ"י") לפיה ייערך שיוך יחידות מגורים למשפחות החברות בקיבוץ, תוך הבחנה בהקשר זה בין בני זוג ובודדים. על-מנת שקיבוץ יוכל לבצע את המהלך, עליו לשנות את תקנונו, בהתאם להחלטה של האסיפה הכללית שלו. לאחר מכן, יהא על הקיבוץ לפנות לוועדת הפרוגראמות במשרד החקלאות (להלן: "הוועדה"), לצורך שינוי פרוגרמת היישוב.
בשנת 2002 החליטה האסיפה הכללית של קיבוץ גבעת חיים איחוד לאמץ את החלטה 751 ולשנות את תקנון הקיבוץ כמתחייב ממנה וקיבלה לכך את אישור הוועדה.
נבט בן חיים וששון שוחט, חברי קיבוץ נשואים, חיו באותה תקופה בנפרד מנשותיהם, אשר אף הן חברות הקיבוץ, וברשימות שהעביר הקיבוץ לוועדה נרשמו הארבעה תחת "משפחות". בעקבות שיוך זה, פנו נבט וששון לביהמ"ש המחוזי בדרישה כי יורה לסווגם תחת "יחידים" ולזכות כל אחד מהם ביחידת דיור.
לטענת נבט וששון, יש לבחון מיהם "בני-זוג" על-פי מבחן מהותי-סובייקטיבי, המתבסס על מצב היחסים בפועל בין חברי הקיבוץ ולא לפי המבחן הפורמלי. לפיכך, סבורים השניים, כי הואיל והם חיו בנפרד מנשותיהם בזמן הליך השיוך ועל אף שפורמלית הינם עדיין רשומים כנשואים, הרי שהם זכאים לדירה כיחיד. בנוסף, טוענים השניים, כי הקיבוץ חדל לצבור לזכותם דמי עזיבה החל משנת 2005 על אף שלטענתם, הם אינם בעלי עצמאות כלכלית.
מנגד, טוען הקיבוץ, כי לא ניתן להתעלם מהסטטוס האישי הפורמלי של בני-הזוג ומהזכויות וההתחייבויות ההדדיות הנובעות מהנישואין, הממשיכות להתקיים אף כשבני הזוג חיים בנפרד. הקיבוץ מוסיף ומדגיש, כי גירושין, בשונה מפרידה, מנתקים באופן סופי את קשר הנישואין ויוצרים הפרדה רכושית בין בני-הזוג, דבר אשר לא קיים כאשר בני הזוג פרודים.
באשר לסוגיית דמי העזיבה, טוען הקיבוץ, כי החל משנת 2005 עברו חברי הקיבוץ למעמד של עצמאות כלכלית והפסיקו להעביר את הכנסותיהם לקיבוץ, ובכך נשמט הרציונל לזכאותם בהמשך צבירת דמי עזיבה, ועל כן, היא נפסקה החל ממועד זה. בטענתו זו, נשען הקיבוץ על התקנון בו מצוין כי חבר קיבוץ המצוי במסלול של עצמאות כלכלית, אינו זכאי לצבור דמי עזיבה.
ביהמ"ש המחוזי קבע כי ההכרעה מיהם בני זוג לצורך שיוך דירות נבחנת בעזרת מבחן הסטטוס האישי-פורמלי של בני הזוג, כאשר "בני זוג" הם מי שנשואים כדין, לרבות פרודים, ואילו "יחיד" הוא רווק, גרוש או אלמן. לפיכך, פסק ביהמ"ש, כי נכון היה לסווג את נבט, ששון ורעיותיהם, אשר במועד החלטת האסיפה הכללית בעניין שיוך הדירות היו נשואים כדין, כ"בני זוג" בהקשר זה. ביהמ"ש המחוזי קבע כי המבחן הפורמאלי, בשונה מהמבחן המהותי, הינו מבחן ברור, בעל קריטריונים שוויוניים, אחידים, אובייקטיביים וקלים ליישום. בנוסף ציין ביהמ"ש, כי הזכויות וההתחייבויות הנובעות מהנישואין ממשיכות להתקיים כל עוד בני-זוג נשואים, אף אם הם חיים בנפרד, וכי פרידת "בני-זוג" נשואים איננה סופית כל עוד לא התגרשו, והם יכולים בכל עת לחזור לחיות יחד, בלא כל הליך פורמאלי. בהתאם לכך קבע ביהמ"ש המחוזי כי אין זה ראוי להעשיר את "היחידה המשפחתית" של "בני-הזוג" הנשואים ביחידת דיור נוספת רק בשל היותם פרודים.
בנוסף, קבע ביהמ"ש המחוזי, כי דמי העזיבה נצברים לטובת חברי הקיבוץ המצויים במסלול של עצמאות כלכלית וכי את חישוב הזכאות לדמי עזיבה יש לערוך לפי הוראות תקנון הקיבוץ, לפיו תחדל צבירת דמי העזיבה לחבר כאשר הינו בעל עצמאות כלכלית.
בעקבות פסק דין זה, מגישים נבט וששון ערעור לביהמ"ש העליון, ומניחים בפתחו 2 פלוגתאות עיקריות. האחת, עניינה השאלה האם יש לסווג את המערערים כ"בני-זוג" או כ"יחידים" לצורך שיוך היחידות לפי החלטה 751. השנייה, נוגעת בעיקר בשאלה - האם היה הקיבוץ רשאי להפסיק את צבירת דמי העזיבה לזכות נבט וששון החל משנת 2005.
דיון והכרעה
ראשית, דן ביהמ"ש בשאלה, האם יש לראות במערערים ובנשותיהם כ"בני-זוג" או כ"יחידים" לצורך שיוך היחידות לפי החלטה 751, וזאת ייקבע ע"י הכרעה בשאלה - מה דינם של "פרודים" לפי החלטה 751 והאם יש לראות בהם כ"בני-זוג" או כ"יחידים". ביהמ"ש מדגיש כי החלטה 751 נועדה להקנות למשפחות בקיבוץ זכות ביחידת הדיור, וזאת, על מנת להבטיח את ביטחונן הכלכלי והסוציאלי. בעניין זה, פוסק ביהמ"ש, כי יש לבחון את הסטטוס המשפחתי בהתאם למבחן המהותי, ומוכיח זאת בעזרת השוואה להחלטה 979 של ממ"י בה מוגדר "ידוע בציבור" כבן זוג.
בהתאם לכך, קובע ביהמ"ש, כי שיוכה של יחידת דיור אחת, אשר נועדה לשמש תא משפחתי, למי שאינם מהווים עוד תא משפחתי ואשר ניתקו לחלוטין את יחסיהם הזוגיים, יחטא לתכליתה של החלטה 751. ביהמ"ש מבהיר כי לא ניתן להתעלם מהמציאות ולהתכחש לעובדה שבמקרה של פרודים אין מדובר עוד ב"משפחה", ובוודאי לא במשפחה כמובנה בהחלטה 751, ולכן, בחירה במבחן פורמאלי נוקשה במקרה זה עלולה ליצור עיוותים ולהוביל לכך שהחלטה 751 תיושם שלא על-פי תכליתה. כמו כן, מוסיף ביהמ"ש, כי בחירה במבחן הפורמלי עלולה לפגוע בשוויון בין פרודים לבין "יחידים" אחרים, ובין פרודים לבין ידועים בציבור שבעניינם, כאמור בהחלטה 979, אין מחלוקת כי ניתן להשתמש במבחן מהותי.
ביהמ"ש מוסיף ומדגיש, כי אף תקנון הקיבוץ מבהיר כי "יחידה משפחתית" מוגדרת על-פי טיב היחסים שבין חבריה בפועל ולפי סממנים משפחתיים מסוימים, דוגמת קיום משק בית משותף, ולא בהכרח על-פי הסטטוס האישי הפורמאלי של "בני המשפחה". כמו כן, מוסיף ביהמ"ש ומביא דוגמאות בהן המחוקק הבדיל בין פרודים לבין בני זוג, כגון חוק יחסי ממון וחוק מיסוי מקרקעין.
בהמשך, מציין ביהמ"ש, כי השאלה האם בני-זוג הינם "פרודים" לצורך שיוך היחידות צריכה להיבחן לפי מכלול הנסיבות בכל מקרה ומקרה, ואומר, כי אינדיקציות טובות לכך שמדובר בפרודים עשויות להיות, בין היתר: ניהול קשרים רומנטיים באופן גלוי עם אחרים או מעבר לחיים משותפים עם בן-זוג אחר וכד'.
בנוסף, פוסק ביהמ"ש, כי רשימת חברי הקיבוץ שלהם מבוקש לשייך יחידות, נקבעת בהתייחס למועד קבלת החלטת האסיפה הכללית של הקיבוץ בדבר אימוצה של החלטה 751, כאשר זהו המועד הקובע לצורך סיווגם של בני-זוג כפרודים וטיב היחסים ביניהם צריך להיבחן בהתייחס לעיתוי זה.
בהתאם לדברים אלו, מחליט ביהמ"ש להחזיר את ההכרעה בעניין זה לביהמ"ש המחוזי, וסובר כי יש לבחון מיהם "בני-זוג" לצורך שיוך היחידות לפי החלטה 751, באמצעות מבחן מהותי המתבסס על מצב הדברים בפועל, כאשר מבחן זה יאפשר הכרה בפרודים העומדים באמות המידה שהוגדרו, כ"יחידים". ביהמ"ש מוסיף ואומר כי השאלה האם "בני-זוג" מסוימים הינם פרודים לצורך זה, צריכה להיבחן ע"י הגורם אשר יוסמך לכך בקיבוץ, ע"פ החלטת האסיפה הכללית, וזאת, במסגרת הליך תקין וראוי, הכפוף לביקורת שיפוטית.
בהמשך, עוסק ביהמ"ש בשאלה האם זכאים הנבט וששון לדמי עזיבה מהקיבוץ, ומציין כי תכלית דמי העזיבה נועדה לשרת את זכאות חברי הקיבוץ אשר לא עומדים לרשותם מקורות הכנסה עצמאיים וכי כל צורכיהם מסופקים על-ידי הקיבוץ. ביהמ"ש סבור, כי קיימת זיקה בין צבירת דמי עזיבה לטובת חבר אגודה שיתופית לבין העברת הכנסותיו לאגודה והעמדת כושר השתכרותו לרשותה, ולכן זכאי חבר זה לדמי עזיבה. בהתאם לזאת, ובהתאם לאמור בתקנות החברוּת הישנות, מציין ביהמ"ש כי ניתן לראות בתקופות בהן חבר הקיבוץ אינו מעביר את הכנסותיו לקיבוץ כתקופות אותן רשאי הקיבוץ שלא להביא בחשבון במניין הוותק לדמי עזיבה. זאת, קובע ביהמ"ש, תואם אף את ההוראה בתקנון הקיבוץ לפיה, חברים בעצמאות כלכלית אינם זכאים לצבור דמי עזיבה.
ביהמ"ש מוסיף ואומר, כי המעבר מהמסלול ה"מסורתי" בקיבוץ למסלול של עצמאות כלכלית, במסגרתו חבר הקיבוץ אינו מעביר את הכנסותיו לקיבוץ ואינו מעמיד לרשותו את כושר השתכרותו, משקף לא רק שינוי משמעותי בחובות המוטלות על החבר ביחס לקיבוץ, אלא אף יוצר שינוי בחובות המוטלות על הקיבוץ ביחס לחבר הקיבוץ, בדגש על החובה לצבור דמי עזיבה לטובתו.
בהתאם לדברים אלו, קובע ביהמ"ש העליון, כי ביהמ"ש המחוזי פסק כי חברי הקיבוץ, לרבות המערערים, הינם חברים בעצמאות כלכלית, אשר חדלו להעביר לקיבוץ את הכנסותיהם, החל משנת 2005. בכדי לשנות החלטה זו היה על נבט וששון להציג ראיה שיש בה כדי לסתור קביעה זו, ומשלא עשו כן - לא נמצא מקום לשנות מהחלטת הערכאה הדיונית בעניין זה.
ביהמ"ש העליון מקבל את הערעור באופן חלקי, וקובע כי לצורך שיוך היחידות לפי החלטה 751, יש לבחון מיהם "בני-זוג" על-פי מבחן מהותי, המתבסס על מצב הדברים בפועל ואשר לפיו, יש להכיר בפרודים כ"יחידים", ולכן מחזיר את הדיון בשאלה זו לפתחו של ביהמ"ש המחוזי. בנוסף, דוחה ביהמ"ש את טענתם של נבט וששון לזכאותם לדמי עזיבה חרף היותם בעלי עצמאות כלכלית.
ניתן ב- כ"ז בתשרי תשע"ד (1.10.13).
