ביהמ"ש התיר לקיבוץ מזרע להגיש באיחור ערר על דרישת תשלום היטל ביוב למועצה אזורית עמק יזרעאל

מועצה אזורית עמק יזרעאל דורשת תשלום היטל ביוב מקיבוץ מזרע, כאשר הצדדים חלוקים מתי נמסרה דרישת התשלום לידי הקיבוץ. בעוד שהקיבוץ טוען כי הדרישה הגיעה לידיו בסוף חודש מאי 2013 טוענת המועצה כי הדרישה הגיעה לידי הקיבוץ באמצע חודש מרץ 2013 ולכל המאוחר בתחילת חודש אפריל 2013.  יש לציין, כי זמן המצאת הדרישה לנמען חשובה בכדי לדעת האם חלפו 60 ימים מיום מתן הדרישה ואז לא ניתן להגיש ערר, או אם לאו.

הקיבוץ הגיש את הערר ביום 30/6/2013, 4 ימים לאחר תום 30 הימים המותרים לפי חוק להגשת ערר. נציין, כי בידי יו"ר וועדת הערר נתונה הסמכות להאריך את מועד הגשת הערר עד לכ- 60 ימים מיום מסירת דרישת התשלום וזאת בתנאי שראה טעמים סבירים לכך. כעת, דן ביהמ"ש האם זכאי הקיבוץ להארכה ב-4 ימים או שמא חלף מועד הגשת הערר ועליו לשאת בחוב התשלום הנדרש.

לטענת הקיבוץ, יש לאפשר לו מתן ארכה להגשת ערר וזאת לאור מורכבות הנושא ולצורך בחינת דרישת התשלום לעומקה. הקיבוץ מדגיש, כי קיבל את דרישת התשלום לידיו ביום 27/5/2013 ולכן ביום הגשת הערר טרם חלפו 60 יום כמצוין בחוק, ועל הערר להתקבל.

מנגד, מתנגדת המועצה לבקשת הקיבוץ ומדגישה כי ערר על דרישת התשלום יוגש תוך 30 יום מהיום בו נמסרה לחייב דרישת התשלום, כאשר ליו"ר וועדת הערר נתונה הסמכות להאריך את המועד לכ- 60 יום, אם ראה טעמים סבירים לכך, אולם במקרה דנן לא הוצגו טעמים סבירים לכך ע"י הקיבוץ.

כמו כן, טוענת המועצה, כי דרישת התשלום נמסרה לקיבוץ באמצע חודש מרץ – תחילת אפריל 2013, ולכן יש לפסול את הערר שהגיש הקיבוץ באמצע חודש יוני, מכיוון שחלפו יותר מ- 60 יום מיום מסירת דרישת התשלום לידיו.

 ראשית, מבהיר ביהמ"ש, לאחר עיונו בחוק הביוב ובחוק העזר, כי מנין הימים להגשת ערר מתחיל במועד מסירת דרישת התשלום לעורר באחת מדרכי המסירה הקבועות בחוק העזר, קרי אם נמסרה ההודעה "לידי האדם או החברה שאליהם היא מכוונת, או נמסרה במקום מגוריו או במקום עסקיו הרגילים או הידועים לאחרונה, לידי אחד מבני משפחתו הבוגרים... או נשלחה בדואר רשום אל אותו אדם או חברה לפי מען מגוריהם או עסקיהם הרגילים או הידועים לאחרונה...".

ביהמ"ש מציין כי בהתאם לדברי נציג המועצה, נשלחה לקיבוץ ההודעה במהלך חודש מרץ 2013 ולכל המאוחר בתחילת אפריל 2013, אולם לא פורט ע"י המועצה מי שלח את הדרישה, כיצד היא נשלחה, האם נשלחה לאדם מוסמך מטעם הקיבוץ וכד'. לא רק זו, מציין ביהמ"ש, אלא שהמועצה לא צירפה לעדות זו אסמכתא או ראיה כלשהי המעידות על משלוח הדרישה ומסירתה לקיבוץ. לא זו אף זו, מדגיש ביהמ"ש, אלא שהמועצה אף אינה יכולה להצביע על תאריך ספציפי בו נשלחה הדרישה לקיבוץ, האם נשלחה במהלך חודש מרץ או בתחילת חודש אפריל 2013. לפיכך, פוסק ביהמ"ש, כי משלא עמדה המועצה בדרישות החוק, ולא הוכיחה כי מסרה את הדרישה באחת הדרכים המנויות בחוק העזר, לא ניתן לייחס לקיבוץ ידיעה קונסטרוקטיבית על אודות הדרישה והמסירה כחוק.

בשונה מהתנהגות המועצה, מבהיר ביהמ"ש, המועד היחיד אשר אינו שנוי במחלוקת למסירת הדרישה לקיבוץ, הוא המועד בו מודה הקיבוץ כי קיבל בו את דרישת התשלום, קרי 27/5/2013. מוסיף ביהמ"ש ואומר, כי הקיבוץ, אשר הגיש את הערר ביום 30/6/2013, הגיש את הערר בחלוף 34 ימים מיום מתן הדרישה, כלומר בתפר שבין 30 הימים המותרים לפי חוק לבין הארכה ל- 60 ימים מיום מסירת הדרישה הדורשים היתר יו"ר וועדת הערר.

כעת, מכריע ביהמ"ש האם האיחור בהגשת הערר מוצדק, ופוסק, כי לאור גובה ההיטל הנדרש, מורכבות העניין והמספר הקטן של ימי העיכוב בפועל, והעובדה שהבקשה להארכת מועד הוגשה בטרם חלף המועד המקורי להגשת הערר, הרי שקיימים טעמים סבירים להיעתר לבקשה להארכת המועד, ומותיר את הערר על כנו.

ביהמ"ש מותיר את הערר על כנו, על אף שהקיבוץ הגיש ערר זה 4 ימים לאחר תום 30 יום המאפשרים הגשת ערר על פי חוק.

לאתר קיבוץ מזרע