ביהמ"ש קובע כי שתי משפחות המתגוררות באותו בית יהיו חייבות בכפל תשלומי מיסים לאגודה

בבית משפט המחוזי בחיפה בפני כב' השופטת ר' למלשטריך-לטר. ה"פ 12568-03-12 מיכל ולנסי נ' "הררית" אגודה חקלאית שיתופית להתיישבות קהילתית בהר- נטופה בע"מ
הרקע

מיכל ולנסי, חברת אגודת "הררית", מתגוררת בישוב יחד עם אחותה, גיסהּ וילדיהם (להלן: "המשפחה"), אשר אינם חברי האגודה, כאשר המשפחה מתגוררת בקומה העליונה בבית, הנחשבת כיחידת דיור נפרדת.

טרם הצטרפות המשפחה לביתה לא ביקשה מיכל את אישור האגודה לכך, וזאת על אף הוראות התקנון המחייבות את החבר לקבל את אישור האגודה במידה והוא מעוניין לאפשר לאחר שימוש בחלק מדירתו או מנכסי המקרקעין שברשותו.

משפחת האחות לא שילמה את המיסים אשר נדרשה לשלם ע"י האגודה בתמורה לשירותים הניתנים ביישוב, ולכן דרשה האגודה תשלום מיסים אלו ממיכל. קצפה של מיכל יצא על דרישה זו, שכן, לדעתה, אין כל בסיס חוקי לחיוב המשפחה בתשלום כלשהו למוסדות האגודה בעבור שירותים ביישוב שהרי הם אינם חברי אגודה.

כמו כן, סבורה מיכל, כי לא ניתן לגבות את החיוב מהמשפחה באמצעותה, שכן היא כבר משלמת את מסי הישוב והוצאות השמירה בקשר לנכס, ולא ניתן להשית עליה חובות של אחרים, אם אכן קיימים. בנוסף, טוענת מיכל, כי אין לאגודות השיתופיות סמכויות מוניציפליות המאפשרות להן לגבות כספים בעבור שירותים מוניציפליים, סמכות השמורה לוועד המקומי, הכפוף למועצה האזורית. לטענתה, אם האגודה רוצה להוסיף שירותים קהילתיים וחברתיים מעבר לשירותי המועצה והועד המקומי, היא רשאית לממנם רק ממי שהתאגד בה מרצונו, דהיינו מחבר האגודה. בהתאם לדעתה זו, ועקב התנגדותה לדרישות האגודה, הודיעה מיכל על הפסקת חברותה באגודה.          

מנגד, טוענת האגודה, כי מי שבא ומצטרף כתושב ליישוב קהילתי מבקש ליהנות לא רק מהנוף או מהמיקום, אלא גם מחזות היישוב והפעילויות בו אשר רובן ממומנות על ידי הקהילה, ולכן נגבים כספים גם מתושבים שאינם חברי אגודה, הנהנים באופן ישיר מפעילות היישוב ורמת אחזקתו באופן שמעלה את ערך ביתם. האגודה מוסיפה ומדגישה, כי השתת סכומי ההוצאות רק על חברי האגודה – תביא להתעשרות תושבים אלו על חשבון הקהילה.

לבסוף, מבהירה האגודה, כי הכספים שהיא גובה הינם "דמי השתתפות", עבור שירותים נוספים שהיא נותנת, ולכן לא מדובר באותם כספי מיסוי אשר הועד המקומי הוא היחיד שרשאי לגבותם, ורשאית היא לגבות אותם.

דיון והכרעה

ראשית, מבהיר ביהמ"ש, כי ועד ההנהלה של האגודה, הנבחר על ידי חברי האגודה, מנהל

את היישוב ורשאי לגבות מחבריו דמי חבר בעבור שרותים שונים הניתנים לרווחתם. בנוסף,

מבהיר ביהמ"ש, כי במידה והואצלה לועד המקומי סמכות על ידי המועצה האזורית, וניתן

אישורה לועד המקומי לטפל בכל הנושאים של מתן שירותים באשר הם לתועלת הציבור, הרי

שיש לראות בועד המקומי כבעל הסמכות הסטטוטורית לפעול לגבייתם של דמי השתתפות

להסדרת שרותים אלו מכלל התושבים ביישוב. במקרה דנן, מציין ביהמ"ש, לא הוכיחה מיכל

כי המועצה האזורית האצילה לוועד המקומי סמכויות לגביית דמי השתתפות או כי ניתן אישור

המועצה להטלת היטלים אלו ע"י הועד המקומי.

בהתאם לזאת, קובע ביהמ"ש, כי אין הסמכויות לגביית דמי ההשתתפות נתונה לועד המקומי

במקרה זה, ובכך דוחה את טענתה של מיכל לחוסר הסמכות שמפעילה האגודה עת היא

גובה תשלומים אלו מחבריה.

בהמשך, מציין ביהמ"ש, כי יש לדון בנפרד בתקופה בה היתה מיכל חברת האגודה ובתקופה

בה היתה מיכל תושבת האגודה אך הפסיקה את חברותה בה. בעניין התקופה הראשונה,

קובע ביהמ"ש, כי הדרישה בתקנון האגודה לקבלת הסכמת האגודה למגורי המשפחה

בביתה של מיכל, מעוגנת ברצון האגודה לבחון את אלו הבאים להתגורר בקרבה, ומאפשרת

לאגודה לדרוש חתימה חוזית מברי הרשות על התחייבות לשלם את דמי ההשתתפות

הנדרשים לצורך מתן שירותים נוספים ביישוב. הימנעותה של מיכל מקבלת הסכמת האגודה,

מהווה הפרה חוזית, אשר אף מנעה מהאגודה לדרוש מהמשפחה לחתום על התחייבות

חוזית לשאת בדמי השתתפות עבור השירותים ביישוב. לפיכך, פוסק ביהמ"ש, כי על מיכל

לשאת בתוצאות הנזק שגרמה בעצם הפרת החוזה, וכחלק מזה, יש לחייבה בדמי

ההשתתפות של המשפחה בתקופת חברותה באגודה.

בנוסף, קובע ביהמ"ש, כי הפסיקה מכירה בזכות האגודה לגבות דמי השתתפות בעבור

שירותים נוספים שהיא מארגנת לקהילה למען השבחה ושיפור תנאי החיים בקהילה. בענייננו,

מבהיר ביהמ"ש, כי בהתאם להצהרת מזכיר המועצה האזורית משגב, 75,000 ₪ אשר

מקבלת הררית מהמועצה בשנה אינם מספיקים לתפעל יישוב, ולכן היישוב זקוק למקורות

מימון נוספים לאחזקת השרותים הנוספים. כמו כן, מדגיש ביהמ"ש, כי הגוף המאורגן היחידי

הנוסף הקיים בקהילה, ואשר הוקם לצורך ניהול היישוב, הוא זה של האגודה השיתופית,

המוגדר כאחראי לאופן התנהלות היישוב הקהילתי, ולכן האגודה רשאית לגבות כספים אלו

ממיכל.

כמו כן, מבהיר ביהמ"ש, כי מיכל והמשפחה חייבים בתשלומים אלו אף מכורח חוזה מכללא, שהרי ניתן להסיק כי ישנה חזקה על חבר אשר הצטרף ליישוב בעל צביון מסוים כי יסכים לשמור על רמת השרותים של היישוב, וכתוצאה מכך, אף לשֹאת בעלויות הנדרשות מכך. אולם, תושב אשר הצטרף ליישוב איננו יכול לטעון כי הוא מעונין ליהנות מאופי היישוב ויתרונותיו, אך מבלי להשתתף בעלויות הכרוכות בכך. כמו כן, מוסיף ומדגיש ביהמ"ש, כי השירותים הנוספים ניתנים ליישוב הקהילתי ללא הפרדה לצרכנים השונים, שהרי מדובר ב"טובין ציבוריים" אשר לא ניתן להגביל את השימוש בהם לאדם אחד. לא רק זו, מבהיר ביהמ"ש, אלא שבמקרה דנן, המשפחה מסרבת לשלם דמי השתתפות אך שולחת את שלושת ילדיה לפעילויות הנוער ביישוב, פעילות שמתקיימת מכֹח דמי השתתפות שמשלמים אחרים, או לחלופין, נהנית מהשמירה ביישוב או מהגינון בו מבלי לשלם את הוצאות השמירה. 

בנוסף, מציין ביהמ"ש, כי אדם הנדרש לעבור ועדת קבלה, ומבקש להיות חלק מיישוב קהילתי בעל צביון מסוים שבו ניתנים שירותים ברמה מסוימת, אך איננו חפץ לשלם בעבור השירותים, עליו להודיע ולהצהיר על כך מראש. שתיקתו במקרה כזה, מונעת ממנו מלכפור בזכותו של נותן השרות לתשלום, ולכן ניתן לחייבו גם מכח חוק עשיית עושר ולא במשפט שהרי ניתן לראות בו כמי שהסכים לקבלת השרות.

בהתאם לדברים אלו, פוסק ביהמ"ש, כי העובדה כי מיכל והמשפחה אינם חברי אגודה איננה מהווה חסם לתשלום דמי השתתפות לאגודה בעבור שירותים המסופקים ביישוב, וכי ההחלטה אם לחייב בתשלום לפי "בית אב" או לפי "נכס" הינה החלטה של הגוף המנהל את היישוב, כאשר לדעת ביהמ"ש ישנו הגיון סביר שעומד מאחורי הדרישה לתשלום לפי "בית אב", ואין מקום להתערבות בימ"ש בענין זה.

לבסוף, קובע ביהמ"ש, כי הררית לא הצדיקה משפטית את גביית חובות המשפחה ממיכל בתקופה השניה, בה היא כבר איננה חברת האגודה, ומציין, כי אם חפצה האגודה בערבות תושב שהוא בעל הנכס לתשלומי שוכרי הנכס, עליה לשקול להסדיר זאת מראש, באמצעות התחייבות של בעל הנכס, ומשלא עשתה כן – אין לחייב את מיכל בתשלומים עבור המשפחה בגין תקופה זו.

סיכום

ביהמ"ש דוחה את תביעתה של מיכל ולנסי, וקובע כי מיכל והמשפחה חייבים כשני "בתי אב" נפרדים לשאת בתשלום הכספים עבור השירותים הניתנים על ידי האגודה לכלל התושבים ביישוב , גם אם אינם חברי האגודה, וכי הגבייה תיעשה מכל "בית אב" בנפרד.

בנוסף, פוסק ביהמ"ש, כי מיכל תשלם הוצאות משפט בסך 10,000₪.

ניתן ב- כ"ב אלול תשע"ג, 28 אוגוסט 2013.

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: