ביהמ"ש אילץ את חברת הביטוח לשלם לקיבוץ עין הנציב 101,000 ₪ על רכבי הקיבוץ שנגנבו
חברת "אי.די.אי",
את מספר הקוד להפעלת השלט הצמיד הקיבוץ למפתחות כלי הרכב ואלו אוחסנו , בעת שהרכבים לא היו בשימוש, בארון נעול שיועד לכך , ומוקם בחדר האוכל של הקיבוץ.
כלי הרכב הנ"ל נגנבו בשעת לילה, שניים מהם נמצאו בעיר קלקיליה עוד באותו יום ושלישי לא נמצא עד היום.
הצדדים הסכימו כי הנזק שנגרם לשתי המכוניות שנמצאו מגיע לסך של 17,078 ₪, והנזק בגין הרכב השלישי שלא נמצא , עומד ע"ס 84,825 ₪, סה"כ יחדיו 101,903 ₪.
טענות הקיבוץ
· הדיונים שבין הצדדים טרם ההתקשרות בפוליסה עסקו בעניין גיל הנהגים הצעירים בקיבוץ ובקשת הקיבוץ להפחתת דמי ההשתתפות העצמית, אך הקיבוץ לא נשאל ע"י החברה בשום שלב על אופן שמירת המפתחות או הקוד הסודי.
- למיטב ידיעתו של הקיבוץ, בכל הקיבוצים המוכרים לו, מפתחות כלי הרכב נמצאים בארון במקום מרכזי בקיבוץ כדי שכל חבר יוכל לקחת את מפתחות כלי הרכב שהזמין.
- הקיבוץ נשמר משך 24 שעות ביממה. במשך היום מוצב שומר יחיד ב
- דרך שמירת קוד המיגון שונה בקיבוץ מזו שבעיר, שכן, צי כלי הרכב בקיבוץ גדול והחברים מקבלים כלי רכב שונים מדי פעם עפ"י סידור שנערך ע"י סדרן כלי הרכב. אין שום דרך לדאוג לכך שכל חבר ישמור את כל מספרי הקוד של כל הרכבים. הקיבוץ פתר את הבעיה בכך שהצמיד את מספר הקוד למפתחות הרכבים.
- ידוע לו שבקיבוצים אחרים רושמים את מספר הקוד על השמשה הקדמית של כלי הרכב.
- אין לקיבוץ ספק שהחברה מודעת הן לכך שקיים קושי בהעברת הקוד לחברים והן לכך שהמפתחות נשמרים במקום מרכזי שכן היא ביטחה קיבוצים נוספים.
- הרכבים נגנבו בלילה שבין חמישי לשישי בו מצויים בקיבוץ הרבה צעירים שחזרו לחופשה מהצבא, ורוב שעות הלילה ישנה תנועה ערה של אותם צעירים עם כלי רכב, עובדה שיש בה כדי להוריד מערנות השומר בשער.
טענות החברה:
· כן הותנה בפליסה:
"על המבוטח
להוציא את מפתחות הרכב ממתג ההצתה של הרכב , בכל עת שברכב לא מצוי אדם בוגר ,וכן
על המבוטח לשמור על מפתחות הרכב ולא להפקירם".
· מחקירה שנוהלה עולה כי מפתחות הרכבים נגנבו מארון עץ נעול עם זכוכית המצוי בחדר האוכל.
· לאורך כל ההתקשרות מול הקיבוץ לא דווח כי מפתחות כלי הרכב נמצאים במקום מרכזי וכי הקוד צמוד אליהם. מדובר בעובדה מהותית שלא גולתה.
· לו הייתה החברה יודעת על כך, הייתה מעלה דרישה להפרדת המפתח מהקוד וכן לשמירת המפתחות שלא במקום מרכזי , ובמידה שדרישתה לא הייתה נענית, הייתה נמנעת מן ההתקשרות בפוליסה.
· לדבריו אופן שמירת הקוד והמפתחות ביחד ו/או לחוד, מאיינים את הדרישה וההתניה בפוליסה, ובאופן שבו הם נשמרו , אין כל תוקף להתניות המיגון כשם שאין תוקף להתניה בדבר שמירת המפתחות עת נשמרים הם במקום מרכזי כמו חדר אוכל.
האם הופרה חובת השמירה על מפתחות הרכב או האם הופקרו?
אין חולק כי במקרה דנן הוחזקו מפתחות הרכבים לא ברכבים עצמם או בקרבתם. הם הוחזקו במקום אחר, חדר האוכל של הקיבוץ. הם הוחזקו גם בתוך ארון נעול הניתן לפתיחה באמצעות קוד מחשב.
צורת שמירה זו בוודאי שאינה הפקרות.
את העובדה כי מאן דהוא נכנס לחדר האוכל הפרטי של חברי הקיבוץ, וגנב משם את מפתחות הרכבים, יש להקביל לכניסה לבית פרטי בו תלויים מפתחות המכונית בפינת האוכל או בחדר המגורים וגניבתם.
היעלה על הדעת כי תתקבל בנסיבות אלה (של בית פרטי) טענה כי המפתחות הופקרו או לא נשמרו, אפילו לא נשמרו הם בבית הפרטי בארון נעול עם מנעול קוד ממוחשב?
על כן את הטענה לאי שמירת המפתחות ו/או הפקרתם נדחית.
החזקת הקוד הסודי יחד עם מפתח הרכב
אין חולק כי בשום מקום בפוליסה לא נכתב כי את הקוד הסודי יש לשמור במקום נפרד מהמפתח.
דומה שאין גם חולק, כי במובן זה, קלה יותר מלאכתו של גנב המחזיק את הקוד מזו של גנב שהקוד אינו ידוע לו.
לא ניתן לומר כי בנסיבות המקרה דנן לא נתקיימה הפעלה אפקטיבית של תנאיי המיגון. אין טענה מצד החברה כי הרכב לא ננעל ו/או כי מערכת המיגון לא הופעלה טכנית.
הקוד הסודי אמנם נרשם והוצמד למפתח הרכב אולם לא הונח בתוך הרכב במקום גלוי לעיין.
כדי להגיע למפתחות הרכב היה על הגנב לבצע מספר עבירות פליליות מוקדמות ונפרדות של גניבת המפתחות וייתכן אף פריצת אותו ארון, תוך הסגת גבול במקרקעין שמורים ומגודרים בכוונה לבצע עבירה.
יתר על כן, אמנם הוצמד הקוד למפתח, אך כדי להגיע אליהם, היה על הגנב להתגבר תחילה על קוד אחר, ממוחשב, שנעל את ארון המפתחות.
על כן גם מטעם זה , דין טענה זו להידחות.
אשם חוזי תורם.
אין בחוק חוזה הביטוח הוראה המאפשרת הפחתת אחריות המבטח בגין מעשה או מחדל של המבוטח או המוטב, למעט במקרים בהם נתקיימה כוונה (דהיינו, מודעות וגם רצון) מצד המבוטח לגרימת מקרה הביטוח.
מטעם זה כשלעצמו דין הטענה לאשם תורם להידחות.
אין יסוד לטעון לקיומה של סטייה ניכרת מסטנדרט התנהגות סביר. בבחינת יסוד זה יש להתייחס למבוטחים סבירים מסוגו של הקיבוץ ולבחון כיצד נוהגים הם לשמור את המפתחות ו/או הקוד הסודי.
החברה לא הציגה שום תשתית ראייתית בעניין זה, על אף, שכפי שעולה מתשובותיה לשאלות ההבהרה, ביטחה קיבוצים נוספים .
שמירת הקוד הסודי יחד עם המפתח מהווה מעשה רשלני אצל אדם פרטי, אך ספק אם נכון הדבר ל
במקרה דנן אין תשתית עובדתית, ממנה ניתן להסיק, כי חברי הקיבוץ היו ערים לאפשרות ההתפרצות לשטח הקיבוץ לצורך גניבת הרכבים ולא עשו דבר לשם כך.
ההיפך, מפתחות הרכבים הורחקו מהם והושמו בארון נעול הניתן לפתיחה רק ע"י קוד מחשב. הקיבוץ גודר ובפתחו הוצב שומר שתוגבר בשומר נוסף בשעות הלילה.
פעולות אלה שוללות את קיומו של יסוד נפשי מסוג פזיזות או אי- אכפתיות. הן מלמדות דווקא על אכפתיות ועל רצון למנוע ולהקשות על ביצוע שימוש שלא בהיתר ברכבים.
סיכומו של דבר
החברה תשלם לקיבוץ את הסכום המוסכם בסך 101,903 ₪ כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט (לרבות שכ"ט עו"ד) בסך 20,000 ₪ .
