ביהמ"ש העליון שב וקובע כי הצעה במכרז שהוגשה באיחור של 15 דקות לא תתקבל

בבית המשפט העליון, בפני כב' השופטים נ' סולברג, ד' ברק ארז ומ' מזוז. עע"מ 8172/20 בולוס סאבא ו-75 אח' נ' מדינת ישראל

פסק הדין עוסק בערעור על פסק דין של בימ"ש לעניינים מנהליים, אשר דחה את עתירת המערערים, בה ביקשו לבטל את החלטת ועדת המכרזים של רשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י), לפיה הוחלט שלא לקבל את ההצעות אותן ביקשו המערערים להגיש למכרז לשיווק מגרשים ביישוב אבו סנאן, וזאת בשל איחור בהגשת ההצעות. במרכז הדיון ניצבת השאלה האם לפנינו מקרה חריג שנסיבותיו מצדיקות חריגה מהכלל הקובע כי ועדת המכרזים לא תדון בהצעות שלא נמצאו בתיבת המכרזים במועד האחרון להגשת ההצעות, אפילו כשמדובר באיחור של מספר דקות.

 

רקע

בשנת 2019 פרסמה רמ"י מכרז שעניינו הרשמה והגרלה לתושבי המקום מחוסרי דיור, לשיווק 32 מגרשים. המכרז הופנה ל3 קבוצות של מציעים, וביניהן נמנתה קבוצת משרתי כוחות הביטחון בני המקום מחוסרי דיור, שהינם מומלצים ע"י משרד הביטחון. המועד האחרון להגשת ההצעות נקבע לשעה 12:00, אולם 15 דקות בלבד לאחר מכן הוגשו הצעותיהם של קבוצת מומלצי משרד הביטחון, המונה 31 מעטפות. הצעות אלה נשמרו בנפרד מן מעטפות ההצעות שהוגשו בזמן. כחודש לאחר מכן, התכנסה ועדת המכרזים של רמ"י כדי לדון בגורל 31 המעטפות שהוגשו באיחור, בסופה החליטה כי אין לקבל את המעטפות.

 

לטענת המערערים, מצב החירום עקב מגיפת הקורונה, שהביאה 3 פעמים לדחייה של מועד ההגשה, מהווה נסיבה המצדיקה חריגה מהכלל הנוקשה לפיו הצעות שהוגשו באיחור לא תתקבלנה. עוד נטען כי יש מקום במקרה זה להחיל את החריג המתייחס למקרים בהם האיחור נובע מהתנהלות הרשות עצמה, שכן הרשות לא התאימה את הגשת המכרזים למצב המיוחד, כגון ע"י מתן אפשרות להגשה מקוונת. לבסוף נטען כי דווקא הותרת החלטת רמ"י על כנה היא הפוגעת בשוויון, משום שדרישת רמ"י להמציא מסמכים ופרטים אודות מספר רב של מציעים אינה ישימה, זאת בשל מגבלות הקורונה שחלו. כמו כן, בתחילה טענו המערערים כי האיחור הקל בהגשת ההצעות נבע מעיכוב בקבלת המלצות משרד הביטחון.

 

מאידך, רמ"י טוענת כי דין הערעור להידחות על הסף, זאת מפני שמדובר ב"ערעור קבוצתי", הכולל מערערים בעלי נסיבות שונות, ועל כן כל מערער נדרש להציג את נסיבותיו וטעמיו האישיים לאיחור בהגשת הצעתו. עוד נטען כי לא מתקיימות בענייננו הנסיבות החריגות המצדיקות סטייה מהכלל הקבוע בתקנה 20(ב) לתקנות המכרזים, לפיו אין לדון בהצעה שהוגשה באיחור ולא נמצאת בתיבת המכרזים.

 

דיון והכרעה

ביהמ"ש מזכיר את הכלל הקבוע בתקנה 20(ב) לתקנות המכרזים, וכן את הלכת חרכוש הקובעת כי גם איחור בן כמה דקות בלבד יביא להשארת ההצעה מחוץ לתיבה כך שלא יהיה ניתן לדון בה יחד עם שאר ההצעות, ומציין כי מדובר בנסיבות דומות למקרה דנן. בהמשך לכך, מזכיר ביהמ"ש את החשיבות של עמידה דווקנית על הכלל הקבוע בתקנה זו, וכן כי הותרת הסטייה מן הכלל תיעשה רק במצב של "חריג שבחריגים". צוין כי ישנה חשיבות מיוחדת לעמידה דווקנית כאשר מדובר ברשות ציבורית כמו רמ"י, שכל התרת רצועה עלולה לגרום לסרבול ועיכוב בניהול המכרז, להתדיינויות ממשוכות וכן גם לחשש לפגיעה בטוהר המידות. לפיכך, ביהמ"ש קובע כי מכלול הנתונים בענייננו מובילים למסקנה לפיה מקרה זה אינו נופל בגדר המקרים "החריגים שבחריגים" בהם ניתן למחול על הפגם הנוצר מאיחור בהגשה. ביהמ"ש מוסיף ומציין כי אף במסמכי מכרז זה צוין כי לא יתקבלו הצעות או מסמכים שיוגשו באיחור. על כן, משמעות הדבר היא כי המערערים הפרו הן את הוראות הדין הקיים והן את תנאי מכרז זה.

 

בנוסף לכך, ביהמ"ש קובע כי ישנו קושי בהתנהלות המערערים, שהרי כל מציע במכרז עומד בפני עצמו, ולכן על כל מציע שהצעתו הוגשה באיחור לטעון ולפרט באופן פרטני מדוע בכל זאת יש לקבל את הצעתו. לעומת זאת, ביהמ"ש מציין כי במקרה זה המציעים העלו טענות כלליות ביחס לכל העותרים כמקשה אחת.

 

כמו כן, ביהמ"ש פוסק כי המערערים לא ביססו את טענתם לפיה חלים בעניינם החריגים הנדירים שנקבעו בהלכת חרכוש, כמצדיקים סטייה מהקבוע בתקנה 20(ב)- לא הוכח כי מתקיים החריג של איחור בהגשה הנובע ממחדל של הרשות. בעניין זה, המערערים אף אינם חולקים על כך שהרוב המכריע של המערערים קיבלו את המלצות משרד הביטחון זמן רב בטרם מועד ההגשה, ולא ברור מדוע שאר המערערים פנו באיחור כה רב לקבלת ההמלצות והאישורים, ומדוע לא השכילו לבקש דחייה של מועד הגשת ההצעות.

 

לבסוף, ביהמ"ש מזכיר כי הלכה היא מימים ימימה כי ביהמ"ש אינו יושב כ"ועדת מכרזים עליונה", ואינו מחליף את שיקול דעתה של הוועדה בשיקול דעתו. במקרה דנן אין לומר כי בהחלטת הועדה נפל פגם מהותי שאינו עולה בקנה אחד עם עקרונות דיני המכרזים. הגישה בפסיקה בנדון הינה גישה קפדנית, בפרט לעניין הגשת הצעה במועד בנקבע לכך. על כן, פוסק ביהמ"ש כי אין הצדקה להתערבותו בהחלטת הוועדה.

 

סיכום

הערעור נדחה. נפסק כי לפנים משורת הדין המערערים לא מחויבים בתשלום הוצאות משפט של המשיבים.

 

ניתן ביום: כ"ה בניסן התשפ"א (7.4.21).

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: