בית המשפט אישר פסק בוררות אשר קבע כי על חברי האגודה הפורשים להמשיך ולשלם לאגודה בגין השירותים הקהילתיים המועמדים על ידה

במסגרת תביעה שהגישו 8 משפחות נגד קיבוץ אילון ואגודת חורש אילון לבימ"ש השלום, טענו המשפחות כי ההסכם שנערך בין כל אחת מהן לבין הקיבוץ ולפיו על המשפחות להיות חברות באגודה ולשלם מיסים לאגודה אינו חוקי ודינו להתבטל. כמו כן טענו המשפחות, כי ההסכם מעניק לאגודה סמכויות מתחום השלטון המקומי, בניגוד לחוק.

בתגובה לטענות המשפחות, נטען ע"י הקיבוץ והאגודה כי בין הצדדים קיים הסכם בוררות מחייב ולפיכך העניין צריך להידון בפני בורר כאמור בהסכם. למרות התנגדות המשפחות, קיבל ביהמ"ש את טענת הקיבוץ והאגודה ופסק כי המחלוקות בין הצדדים יוכרעו בפני בורר כאמור בהסכם ביניהם. ערעור המשפחות לביהמ"ש המחוזי בעניין זה נדחה.

בפסק הבורר אשר ניתן ע"י עו"ד נמרוד טפר, בעניין טענות המשפחות, נפסק בין היתר כי האגודה מעולם לא הפעילה סמכויות שלטון מקומי, המוקנות לוועד המקומי של הקיבוץ. בפסק הבורר ניתן גם דגש לכך שבמהלך הבוררות ביצעה האגודה שינוי בתקנונה, לפיו לא תוכל להפעיל סמכויות מסוג זה גם בעתיד. בנוסף קבע הבורר כי האגודה נתנה הסכמתה להודעת המשפחות על רצונן לפרוש מחברות באגודה.

על פי קביעת הבורר, מקום בו הוועד המקומי מפעיל כחוק את סמכויות השלטון המקומי שהואצלו לו, אין מניעה כי התושבים יתאגדו יחדיו באופן וולונטרי לרווחתם, על מנת לדאוג לאספקת שירותים נוספים ומשלימים, מעבר לאלו המוענקים ע"י השלטון המקומי. משום כך, נקבע כי אין מדובר בהפרטת סמכויות השלטון המקומי והעברתן לאגודה כטענת המשפחות.

עוד קבע הבורר, כי המשפחות חתמו על החוזה, שבו נקבעה חובת התשלום לאגודה, לאחר שקיבלו הסבר מפורט לפיו ההתקשרות בחוזה אינה רק לרכישת בית, אלא לרכישת בית פלוס קהילה.

בעקבות פסק הבוררות, הגישו המשפחות בקשה לתיקון פסק בורר ולחלופין החזרתו לידי הבורר או ביטולו. בטענה כי הוא עומד בסתירה לתקנת הציבור. כמו כן טענו המשפחות כי הבורר לא היה רשאי להמשיך ולדון בעניינם, לאחר הגשת מועמדותו לתפקיד רשם האגודות השיתופיות.

דיון והכרעה

ביהמ"ש פסק כי הבורר לא היה מנוע מלהמשיך ולדון במחלוקות בין הצדדים, וכי הגשת מועמדותו לתפקיד הרשם לא מהווה עילה לפסילתו. כמו כן קבע ביהמ"ש לגוף העניין כי האגודה לא נטלה לעצמה סמכויות של הוועד המקומי, המשפחות לא טעו ולא הוטעו כאשר חתמו על ההסכם מול הקיבוץ, ההסכם בין המשפחות לקיבוץ אינו נגוע באי חוקיות, וכן כי פרישת המשפחות מחברות באגודה אינה מהווה עילה לפטור אותם מתשלום לאגודה, אליו הסכימו מראש.

ביהמ"ש ציין בסיכום פסה"ד כי הוא רואה לנכון להביע מורת רוח רבה על השימוש בלשון הבוטה שבה נקטו המשפחות כלפי הבורר. לדברי ביהמ"ש, המבקשים פגעו בשמו הטוב של הבורר, ללא כל בסיס או הצדקה. לא יתכן כי בעל דין שאינו מרוצה מהכרעת בעל הסמכות השיפוטית שדן בעניינו ינקוט בלשון משתלחת כלפיו, ועל בעל הדין להיזהר שלא להטיל לשווא דופי באישיות הבורר או בהתנהגותו אך ורק לצורך ביטול ההכרעה.

לפי כל האמור לעיל, ביהמ"ש אישר את פסק הבורר ודחה את הבקשה לבטלו, לתקנו או להחזירו לבורר. בין השאר, עקב התבטאויות המבקשים, פסק ביהמ"ש תשלום הוצאות משפט ושכ"ט בסכום גבוה יחסית להליך מסוג זה, בסך של 20,000 ₪ עבור הקיבוץ ו-20,000 ₪ עבור האגודה, בצירוף מע"מ והפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן ביום ל' באדר תשע"ד, ה-2 במרץ 2014, בהעדר הצדדים.