בית המשפט אסר על בעלי נחלה במושב לבנות גדר בנחלתם שכן על המשק חלה זיקת הנאה מכח שנים

משה ונורית שלם, הינם בעלי הזכויות במשק 55 אותו ירשו מהוריו של משה. במשק מתגוררות גם שתי אחיותיו של משה בבית נפרד, אשר נבנה בידיעתו ובהסכמתו של אחיהם חיים ז"ל, אשר היה אותה עת הבעלים של משק 54.

רות ויצחק שטיקלרו, רכשו את משק 54 מיורשיו של חיים ז"ל, ועתה הם מעוניינים לבנות גדר או חומה על קו הגבול בין שתי הנחלות, מה שיוביל לסגירת הדרך, וימנע אפשרות של כניסה לנחלה. לאור זאת, הגישו משה ונורית בקשה למתן צו מניעה קבוע לאסור בניית החומה ועשיית שינויים אחרים אשר ימנעו את השימוש בדרך וכן להצהיר כי יש להם בדרך זיקת הנאה הניתנת לרישום.

משה ונורית טוענים, כי הדרך קיימת כ-60 שנים, ועל כן יש להם זיקת הנאה הניתנה לרישום, מה גם שסגירת הדרך תגרום לנזק בלתי הפיך. עוד הם הוסיפו, כי בעת רכישת המשק, רות ויצחק ראו ובדקו את המצב הקיים פיזית בשטח והסכימו לו, כפי שהצהירו בהסכם רכישת הנחלה.

מנגד, טענו רות ויצחק מספר טענות, ובין היתר, כי בהסכם הרכישה של הנחלה אשר משה עצמו חתום עליו כאחד המוכרים נרשם, כי הנחלה פנויה מכל חפץ וזכויות צד ג', והם לא לא ידעו על כל זיקת הנאה הקיימת בדרך.

הצדדים הגיעו להסכמה, כי ביהמ"ש יבקר במקום, ושהמחלוקת העובדתית תצומצם לשאלה האם יש למשק 55 זיקת הנאה בדרך במשק 54, ואם כן - האם יש בזיקת הנאה זו פגיעה בזכויות אשר נרכשו בהסכם על ידי רות ויצחק.

אין חולק כי הדרך קיימת מעל ל-30 שנים, ולפי סעיף 94(א) לחוק המקרקעין, מי שהשתמש בזכות הראויה להוות זיקת הנאה בתקופה של 30 שנים רצופות רכש את הזיקה והוא זכאי לדרוש רישום.

במקרה דנן לא ניתנה הודעה בכתב של בעל המקרקעין על התנגדות לשימוש, מה שהיה קוטע את רצף השימוש ומונע את יצירת זיקת ההנאה, ועל כן אין מנוס אלא לקבוע כי קיימת זיקת הנאה.

טענתם של רות ויצחק, כי משה הינו אחד מהמוכרים ועל כן צריך היה לציין בפניהם את העובדה כי קיימת זיקת הנאה, אף אם יש בה ממש, אין בכוחה לסתור את זיקת ההנאה ובידיהם של רות ויצחק לברר זאת בתובענה אחרת מתובענה זו.

נקבע כי יש מתקיימת זיקת הנאה הניתנת לרישום, ועל כן נאסר על רות ויצחק לבנות את החומה או לעשות צעד כלשהוא אשר יפגע בדרך או בזיקת ההנאה שבה.