בית המשפט העליון פטר את חברי קיבוץ עינת מחובת תשלום היטל ההשבחה
מזה זמן, מקדם קיבוץ עינת בנייה של מבני מגורים לחברי הקיבוץ בשטח שעל פי מספר תוכניות מיועד למגורים. הקיבוץ הגיש שלוש בקשות לקבלת היתר בנייה עבור חברי הקיבוץ, אך הועדה המקומית לתכנון ובנייה חייבה אותו בהיטל השבחה בסך כ-36,500 שקלים חדשים לכל אחד משלושת המגרשים.
הקיבוץ הגיש ערר לועדת הערר מחוז מרכז על חיובו בהיטל השבחה, כשטענתו העיקרית הייתה, כי תוכנית בינוי אינה מסוג התוכניות המקימות חבות בהיטל השבחה, אך ערעור זה נדחה. [להלן סיקור החלטת ועדת הערר באתרנו].
לאור זאת, הגיש הקיבוץ ערעור לבית המשפט, וערעור זה נתקבל, תוך שבית המשפט קובע, כי באופן עקרוני אין תוכנית בינוי יכולה להיחשב כתוכנית מפורטת לצורך חיוב בהיטל השבחה, וכך גם במקרה שלפנינו. כמו כן נקבע, כי אין לראות בהשלכותיה של תוכנית בינוי על ערך הקרקע "כדרך אחרת" המצדיקה חיוב בהיטל השבחה. [להלן סיקור פס"ד של בית המשפט המחוזי באתרנו]
עתה, הגישה הועדה המקומית בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וזאת, מאחר ולטענתה, תוצאת פסק הדין מביאה לתוצאה אבסורדית המנוגדת לתכלית החיוב בהיטל השבחה: נוצרה התעשרות של הקיבוץ כתוצאה מתוכנית, אולם אין אפשרות למסות התעשרות זו לטובת הציבור.
מנגד, טען הקיבוץ, כי אין מקום לתת רשות לערער בנסיבות העניין, מאחר והועדה לא עמדה בנטל להוכיח שלא ניתן היה לחייב בהיטל השבחה מכח התוכנית המרחבית והתוכנית המפורטת.
בית המשפט הגיע לכלל מסקנה שדין הבקשה לרשות ערעור להידחות, שכן הוא לא שוכנע שהשאלה העומדת לדיון מצדיקה לקיים בירור ערעורי נוסף.
בבסיס הטענה המרכזית של הועדה עומדת ההנחה שלא ניתן היה לגבות היטל השבחה בגין התוכנית המפורטת, דא עקב שבית המשפט קמא קבע, כי זוהי טענה עובדתית-שמאית שלא הוכחה, ואין יסוד להתערב בקביעה זו.
בית המשפט הכריע, כי העדר תשתית עובדתית הולמת לטענתה העיקרית של הועדה מצדיקה כשלעצמה את דחיית הבקשה, והוסיף, כי יתר טענות הועדה גם כן לא מגלות עילה למתן רשות ערעור.
הבקשה נדחתה, והועדה חויבה בתשלום הוצאות בסך 20,000 שקלים חדשים.
