בית המשפט פסק כי אסור לאגודה קהילתית למנוע מחבר אשר לו חובות לאגודה - לפרוש מהחברות, אך עליו לשלם לאגודה הקהילתית ולקיבוץ עבור שירותים שיסופקו לו

איילת ברנהולץ היתה חברת אגודה קהילתית של תושבי מלכיה במשך שנים, והגישה בשנת 2008 הודעת פרישה מחברות מהאגודה.

כעת, פונים קיבוץ מלכיה והאגודה לביהמ"ש בבקשה לחייב את איילת בתשלום חובות בסך 36,000 ₪ לקיבוץ, המורכבים מארנונה, מים ושירותי הקיבוץ, וכן לחייבה בתשלום חוב בסך 21,000 ₪ לאגודה, המורכב מדמי חבר שלא שילמה ומהשתתפות ילדיה במערכת החינוך של האגודה. הקיבוץ והאגודה טוענים כי אף לאחר פרישתה בשנת 2008 המשיכה איילת ליהנות משרותי האגודה ולכן מוטלת עליה חובה לשלם בעבורם. לא רק זו, מדגישים הקיבוץ והאגודה, אלא שלמעשה איילת לא השתחררה מחברותה באגודה, הואיל והיא חייבת כסף לאגודה ומחזיקה בזכויות מקרקעין בשטחי היישוב, ובהתאם לאמור בתקנון האגודה נמנעת פרישתה מהחברות.

מנגד, טוענת איילת, כי הקיבוץ גבה ממנה כספים על אף שלא היתה חברה בו ולא נהנתה משירותיו בשנים 2004-2006 ולכן יש לזכותה מתשלום מיסים בגין שנים אלו. כמו כן, כי משנת 2008 היא איננה חברת האגודה הקהילתית ולכן אין לחייבה בתשלום דמי חבר עבור שנים 2008-2011..

דיון והכרעה

ראשית, מציין ביהמ"ש, כי מהעדויות שהוצגו בפניו עולה כי האגודה הקהילתית לא היתה פעילה לפני 2006, ולכן תמוה בעיניו מדוע נגבו כספים עבור תקופה זו. לא רק זו, מציין ביהמ"ש, אלא שלא הוצגה בפניו החלטה כלשהי של האגודה על פיה הוסמך הקיבוץ לגבות עבורה את מיסי האגודה. לפיכך, קובע ביהמ"ש, כי כל עוד המדובר במיסים שגבה הקיבוץ, אשר איילת לא הייתה חברה בו, והיות ולא הוכח כי מדובר בשירותים שהיא צרכה באופן אישי, הרי שלא ניתן לחייבה במיסים אלו, ויש לזכותה מתשלום דמי חבר עבור שנים 2004-2006, בשיעור 4,252 ₪.

בהמשך, מנהל ביהמ"ש דיון בענין חוקיות התנאים לפרישה מהאגודה הקהילתית המצוינים בתקנון. לפי התקנון, יציאה של חבר מהאגודה תהיה בהודעה בכתב 3 חודשים מראש, והתנאים לכניסתה לתוקף הינם:

(ב)       החבר לא חייב כסף או חוב אחר לאגודה, אלא אם כן קיבל הסכמת האגודה.

(ג)       אין הוא מקבל עוד כל שירות משירותיה של האגודה.

(ד)        אין לו זכויות כלשהן במקרקעין ו/או ביחידת דיור בשטחי הישוב מלכיה.

מהכלל אל הפרט במקרה דנן, פוסק ביהמ"ש, כי קשירתה של איילת לאגודה הקהילתית בעקבות החזקתה בזכויות מקרקעין מהווה תנאי הקושר בין זכויות קנייניות של המבקש לאפשרות יציאתו מחברות, ולכן הינו בטל וחסר תוקף. ביהמ"ש מדגיש כי סיום חברותו של מתיישב באגודה השיתופית המוניצפאלית – הקהילתית, אינו צריך לפגוע בזכויותיו הקנייניות.

בנוסף, קובע ביהמ"ש, כי אף התנאי הקובע כי קיומו של חוב כספי לאגודה ימנע יציאה ממנה, הינו תנאי העלול להוות פגיעה בזכות היסוד להשתחרר מחברות באגודה, שהרי אין פרישתו מהאגודה מונעת את גביית החובות ממנו. לא רק זו, מדגיש ביהמ"ש, אלא שמניעת יציאת חבר מהאגודה בגין חובותיו, גורמת למצב בו נחסמת בפני החבר האפשרות להשתחרר מצבירת חובות ע"י עזיבת האגודה, ופוסק, כי קיומו של תנאי הכופה חברות באגודה בשל חובות העבר אף נוגד את תקנת הציבור.

בענין התנאי הדורש כי החבר לא מקבל עוד כל שירות מהאגודה, פוסק ביהמ"ש, כי מדובר בתנאי סביר והגיוני, ולכן אין כל פסול שאדם הרוצה לצאת מהאגודה יחדל ליהנות משירותיה. לפיכך, קובע ביהמ"ש, כי על אף נסיונה של איילת לטעון כי איננה יודעת מה הם שרותיה של האגודה, היא המשיכה לשלם דמי חבר ושלחה את ילדיה לקייטנות של האגודה והמשיכה לקבל שרותים אחרים, אשר הפסקתם מצריכה הגעה להסדר עם האגודה, והיות ואיילת המשיכה ליהנות משירותי האגודה מבלי להגיע להסדר הרי שפרישתה מהאגודה טרם נכנסה לתוקף, ועליה לשלם את עבור שרותים אלו.

לבסוף, קובע ביהמ"ש, כי איילת לא הביאה הוכחות שהיתה זכאית להנחות או לא לשלם את שאר המיסים שחויבה ע"י הקיבוץ והאגודה, ולכן יש להשאיר אותם על כנם.

ביום 11.7.2013 דחה ביהמ"ש המחוזי את ערעורה של איילת על פסיקת בימ"ש השלום.

ביהמ"ש מפחית לאיילת 4,252 ₪ מסך החוב, ומחייבה לשלם 32,275 ₪ לקיבוץ ו- 20,976 ₪ לאגודה הקהילתית.

בנוסף, פוסק ביהמ"ש, כי איילת תשלום הוצאות משפט בסך 2,500 ₪.

ניתן ב- כ"ג אדר תשע"ג, 5 מרץ 2013.