בית המשפט פסק כי יורשיה של חברת רמת הדר זכאים לערך מניותיה בשווי 18.29 ש"ח – ערכם הנקוב בלבד

בבית משפט העליון בפני כב' השופט הנשיאה דורית ביניש . דנ"א 6659/11 רפאל ויורם רוזנשטיין נ' רמת הדר כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ
הרקע

במשך עשרות שנים היתה אמם של רפאל ויורם בעלת נחלה ומניה ברמת הדר, שהינה אגודה שיתופית מסוג כפר שיתופי, עד שב- 1995 היא נפטרה, ובהתאם לתקנות האגודות השיתופיות ותקנון רמת הדר פקעה חברותה במושב. בעקבות זאת, שילמה רמת הדר לרפאל ויורם את ערכה הנקוב של מניית האם. אולם רפאל ויורם פנו לבית המשפט המחוזי לקבלת סעד הצהרתי לפיו הם זכאים לקבל את שוויה הריאלי של המניה כפי שיוערך ביום הפדיון. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, ועל כן הם ערערו לבית המשפט העליון.

בערעור עסק בית המשפט העליון בשאלה האם זכאים רפאל ויורם לקבל את שוויה של מניית אמם ביום פדיונה או את ערכה הנקוב בלבד, שכן פקודת האגודות השיתופיות קובעת כי האגודה תעביר ליורשו של חבר שמת סכום השווה לשוויה של מניית המת אך לא מצוין ערך הפדיון. מסקנתו של בית המשפט היתה כי בחינה לשונית של הפקודה מביאה לסברה כי המחוקק לא התכוון לקבוע הסדר אחיד לסכום פדיון המניה בעת פטירת חבר וביקש להשאיר את הקביעה למתקין התקנות או לכל אגודה בהתאם לתקנונה.

בית המשפט מפרש את תכלית האגודה השיתופית כמתן שירותים לחבריה והטבת מצבם. לכן, מימוש חלק מנכסי האגודה השיתופית ע"מ לפדות בערך ריאלי מניית חבר שמת עלולה להביא לפגיעה בשאר חברי האגודה, שכן החלטה כזו תקטין את מצבת ההון והנכסים באגודה ותקשה על השגת התכליות שבהקמתה.

לאור זאת פסק בית המשפט כי בכפר שיתופי כמו רמת הדר תיפדה מניית חבר שנפטר "בסכום ששולם תמורתה לאגודה". בנוסף לזאת, בית המשפט גילה כי גם לפי התקנון של רמת הדר יוצא שיש לייחס את המונח "ערך נקוב" המתייחס לפדיון מניית חבר שעזב בעודו בחיים, גם לפדיון מניית חבר שמת, כך שיש לדחות את טענת רפאל ויורם לפיה רמת הדר שינתה את מטרותיה הלכה למעשה וכיום אינה עוד כפר שיתופי.

עתה, טוענים רפאל ויורם, כי פסיקת בית המשפט העליון גורמת להם להפסדים גדולים, ובנוסף, הלכה זו הופכת עיזבון של חברי אגודות שיתופיות מסוג רמת הדר לחסר ערך כלכלי, ויישום הלכה זו עשוי לפגוע בזכויות קניין של חבר האגודה, דבר שיביא לכדי אי צדק. לאור כל זאת, החליטו רפאל ויורם להגיש עתירה לדיון נוסף.

דיון והכרעה

ראשית, הבהיר בית המשפט העליון כי הליך הדיון הנוסף אינו משמש הליך ערעור על פס"ד של בימ"ש העליון. בימ"ש פסק מספר פעמים כי אף אם נפסקה הלכה בעלת חשיבות, חידוש או קושי מסוימים, אין בכך כדי להורות על קיום דיון נוסף באותה הלכה.

לשם קיום דיון נוסף נדרש קיומו של תנאי נוסף לפיו החידוש, החשיבות או הקושי בהלכה, הם מהותיים ומשמעותיים באופן כזה המצדיק דיון נוסף באותה הלכה. בית המשפט סבר כי בפסק הדין בעליון, ערכו השופטים בחינה פרשנית מעמיקה של התשתית הנורמטיבית הרלוונטית, וההלכה שנקבעה הולמת את לשון החקיקה ותכליתה.

לדברי בית המשפט, חשש העותרים מפני השלכות הרוחב של ההלכה אפשרית אך לא מחייבת, אפשר שהיא לא תתממש. במקרה שלנו, הוראות תקנות האגודה התיישבו עם פרשנות התקנות הרלוונטיות, ולכן דין הבקשה להידחות.

סיכום

העתירה לקיום דיון נוסף נדחית, ודין מחיר מניית האם כמחיר הערך הנקוב.

 
ניתן ב- ט' בטבת התשע"ב, ה-4 לינואר 2012.
 

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: