בית המשפט קבע כי ביטול זכייה במכרז אינו מחייב עריכת מכרז נוסף שכן יש לבחון כל מקרה לגופו
תפקידו המרכזי של בית המשפט המנהלי בבואו לבחון את מעשיה של הרשות הינו לבחון את תקינות המעשה המנהלי ולוודא שהסמכות הופעלה על ידי הרשות בגדר סמכותה, משיקולים ענייניים ובמתחם הסבירות הפתוח לפניה. בית המשפט אינו ממיר את שיקול דעתה של הרשות בשיקול דעתו שלו.
זהו גם הרציונאל שעמד בפני בית המשפט המחוזי בירושלים בבואו לבחון את תקינות פעולותיה של וועדת המכרזים בפסק דינו בעניינה של לילית שמירה אבטחה שירותים וניקיון בע"מ נ' משרד הבריאות.[1]
במקרה דנן, ועדת המכרזים של משרד הבריאות ביטלה את זכייתה במכרז של המציעה שקיבלה את הניקוד הגבוה ביותר במכרז בטרם התחילה זו לספק את השירותים לפי המכרז, ואף קבעה כי המציעה שקיבלה את הניקוד השני בגובהו, תזכה במכרז.
השאלה הנשאלת היא: האם באופן תקין פעלה ועדת המכרזים כאשר פנתה אל המציעה השנייה בטיבה, בטרם ערכה מכרז נוסף וביטלה את המכרז הראשון.
באופן עקרוני, במסגרת הביקורת השיפוטית על החלטת ועדת המכרזים נדרש ביהמ"ש לבחון אם החלטת הועדה, ככל החלטה מנהלית אחרת ניתנה בסמכות כדין, הונחתה משיקולים ענייניים, הושתתה על מסד נתונים ראוי ובאה בגדרו של מתחם הסבירות. כלומר, בית המשפט יתערב בשיקולי וועדת המכרזים כאשר בהליכי המכרז נפל פגם מהותי המפר את עקרונות היסוד של דיני המכרזים, ובכללם עקרון השוויון וההגינות, זאת בצד האינטרס הציבורי שעניינו יעילות המנהל וחסכון בכספי ציבור.
במקרה דנן, נקבע בפסיקה זה מכבר כי ישנם ארבעה שיקולים אשר אמורים להנחות את הרשות המנהלית בהחלטתה אם לפנות למכרז חדש או שמא לבחור בהצעה השנייה: הפגיעה בעקרון השוויון והסודיות הכרוכה בקיומו של מכרז חדש לאחר שנחשפו הצעות המציעים; משך הזמן שחלף ממועד עריכת המכרז הראשון ובדיקה האם שינוי הנסיבות מאז מצדיק קיום מכרז נוסף; סבירות ההצעה השנייה; והיעדר קנוניה בין ההצעות. הנטייה היא להעדיף, בד"כ, את קיומו של המכרז באמצעות פנייה אל המציע הבא בתור מבין ההצעות שעברו את תנאי- הסף, על פני ביטולו של המכרז ועריכת מכרז חדש. במקרה בו מבוטלת זכייתו של זוכה במכרז, לרשות המנהלית יש שיקול דעת רחב אם לפנות להצעה הבאה בתור או לצאת במכרז חדש.
לכן, מפאת שיקולים אלו ואחרים, דחה כב' השופט י' נועם את עתירתה של חברת השמירה וקבע כי עם ביטול זכייתה של הזוכה המקורית במכרז, רשאית הייתה ועדת המכרזים לשקול אם להעניק את ביצוע השירות לחברת השמירה הבאה בתור. בנסיבות המקרה כאשר הבחירה החלופית נעשתה בסמוך למכרז עוד בטרם הוחל בביצוע השירותים, עת היה מדובר בשירות חיוני של אבטחת מוסדות לבריאות הנפש, הרי שהחלטת ועדת המכרזים למסור את ביצוע השירות לזוכה הבאה בתור הלמה את עקרונות דיני המכרזים ובאה בגדרו של מתחם הסבירות של המעשה המנהלי. ההחלטה נתקבלה משיקולים ענייניים, חסכה הליך מסורבל נוסף של עריכת מכרז, תוך שמירה על עקרונות היסוד של דיני המכרזים.
[1] עתמ (י-ם) 528/06, לילית שמירה אבטחה שירותים וניקיון בע"מ נ' משרד הבריאות- תחום נכסים ושירותים ואח', נבו- המאגר המשפטי הישראלי.
