בית משפט העליון דוחה את בקשת חברי גרעין הנוער העובד והלומד לקבל זכויות מגורים בקיבוץ חנתון

בבית משפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בפני כב' השופטת חיות וכב' השופט פוגלמן וכב' השופט עמית בג"ץ 1641/10 קיבוץ חנתון (בפירוק) נ' רשם האגודות השיתופיות
הרקע

במשך שנים היה קיבוץ חנתון שרוי במצב דמוגרפי קשה מאד, אשר הגיע בשיאו לשפל בו 11 חברים בלבד מחזיקים ב-50 הנחלות שהוקצו לקיבוץ. לאור זאת, נשלחה לקיבוץ בשנים 2003-2004 קבוצת בוגרים של הנוער העובד והלומד לחיזוק מצבו הדמוגרפי, והוקצו להם, ללא תמורה, מספר מבנים בקיבוץ.

בעקבות מצבו הקשה של הקיבוץ והחובות אליו נקלע, מונה לו בשנת 2006 מפרק, אשר קיבל מנדט לפעול לקליטת חברים חדשים בקיבוץ, ובמקביל, נדרשו חברי הגרעין לפנות את דירות המגורים בהם הם מחזיקים.

בעקבות זאת, פנו חברי הגרעין לרשם האגודות בשנת 2008 וביקשו מספר סעדים, כשביניהם, הזכות להתגורר בקיבוץ ולקיים בו אורח חיים שיתופי וקבלת נחלות בקיבוץ. במקביל, פנה המפרק בבקשה לאישור התקשרות עם מתעניינים רבים שביקשו להתקבל כחברים בקיבוץ, וכן ביקש המפרק לשנות את סיווג הקיבוץ ל"קיבוץ מתחדש". הרשם התרשם מהצלחת המפרק לגרום לעליית קרנו של הקיבוץ, וקיבל את התביעה. בנוסף, הורה הרשם, לנסות להגיע עם חברי הגרעין להסדר קליטה על בסיס אינדבדואלי ולא קבוצתי.

בעקבות החלטת הרשם, פנו חברי הגרעין לבית משפט השלום בשנת 2009 ודרשו, בין היתר, מתן הצהרה, לפיה הם זכאים למעמד לפי חוק המועמדים להתיישבות חקלאית, וכן דרשו החברים קבלת זכאות לנחלות בקיבוץ, ובמידה ויוחלט לפנותם יהיה על הסוכנות להקצות להם נחלות חלופיות ביישוב חקלאי אחר, אולם בית המשפט דחה את כל התביעות למעט מתן סעד הצהרתי בדבר מעמד חברי הקבוצה לפי חוק ההתיישבות. בית המשפט ציין, כי בידי הרשם סמכות לדון בתביעות כספיות, אולם, כאשר מוחזק נכס ע"י צד שלישי והמפרק טוען לזכויותיו באותו נכס, הוא חייב להגיש תביעה אזרחית רגילה נגד הצד השלישי. אף על פי כן, במקרה זה, אין בידי חוק ההתיישבות כדי להקנות לחברי הקבוצה זכויות קנייניות או מהותיות בנכסי האגודה ובנחלות הקיבוץ. בעקבות החלטה זו ערערו חברי הגרעין לבית המשפט המחוזי, אך זה הותיר את פסק הדין על כנו. במקביל, קבע הרשם, בהתאם לתביעה שהגיש נגדם הקיבוץ, כי חברי הגרעין היו ברי רשות שרשותם פקעה, ולכן אין להם זכות להמשיך ולהתגורר בנכסי הקיבוץ, בוודאי לאחר שהמפרק הודיע להם כי עליהם לפנות את הדירות.

בעקבות פסיקות אלו עתרו שני הצדדים לבית המשפט העליון, כאשר שתי סוגיות עיקריות מרכיבות את התביעה. הסוגיה האחת הינה, שאלת סמכותו של רשם האגודות השיתופיות לדון במסגרת הליכי הפירוק בזכויות חברי הגרעין, בעניינה טוענים חברי הגרעין, כי למעט הזכות לפיקוח על תביעות כספיות של נושי האגודה, לא מוענקת לרשם זכות לדון בנושא.

הסוגיה השנייה הינה, תחולת חוק המועמדים להתיישבות חקלאית על חברי הגרעין, כאשר חברי הגרעין טוענים כי אין להרחיקם מהקיבוץ מכיוון שהם יושבים בקרקע שבע שנים, והחוק מאפשר להרחיק מתיישב רק לפני שמלאו לו שלוש שנים.

 
דיון והכרעה

ראשית דן בית המשפט בסמכותו של רשם האגודות השיתופיות לדון במסגרת הליכי הפירוק בזכויות חברי הגרעין. בית המשפט פוסק, כי עצם הפנייה של חברי הגרעין לסעדים שונים אצל הרשם מונע מהם לטעון לחוסר סמכות שלו. בנוסף לזאת, דוחה בית המשפט גם את גוף הטענה של חברי התנועה, לפיה סמכות הרשם מוגבלת לתביעות כספיות של נושי האגודה, מכיוון שלפי הלכת זיברט ותקנות האגודות השיתופיות - סמכותו של המפרק אינה מוגבלת אך ורק לתובענות כספיות. יותר מזה, לפי פקודת האגודות השיתופיות, יש לרשם סמכות לדון בפינוי של חבר קיבוץ מביתו בקיבוץ שבפירוק, ולכן קל וחומר שיש לו זכות לדון בפינוי של בר רשות מבית בקיבוץ.

בית המשפט מציין, כי הוא נוהג להגביל את עצמו מלדון בהחלטות הרשם מכיוון שלרשם יש מומחיות מיוחדת בעקרונות ההתאגדות ובבעיות הייחודיות המאפיינות את המסגרות השיתופיות, אך עם זאת, כיום בית המשפט מתיר לעצמו התערבות רחבה יותר. במקרה זה, מקובל על בית המשפט הניתוח המשפטי שעשה רשם האגודות, לפיו יש לראות את חברי התנועה כברי רשות ללא תמורה, שהרשות שניתנה להם בוטלה. בנוסף לזאת, הרשם איפשר לכל אחד מחברי הקבוצה להציג את מועמדותו באופן אישי אך לא איפשר להם להיקלט כקבוצה, וזו לדעת בית המשפט החלטה סבירה התואמת את הנסיבות בשטח.

בהמשך דן בית המשפט בסוגיית תחולתו של חוק ההתיישבות על חברי הגרעין. בית המשפט מדגיש כי חוק ההתיישבות הוא "אות מתה" בחוק, אשר אינו מקנה לחברי הקבוצה זכויות קניין או זכויות מהותיות אחרות. בית המשפט סבור, כי פרשנותם של חברי הגרעין את החוק, כך שבחלוף 3 שנים לא ניתן להרחיק מתיישב מיישוב חקלאי, נמצאת בסתירה לתקנון הקיבוץ, שהוא המסמך החוזי המחייב בין חברי הקיבוץ לבין עצמם, ואשר כולל הוראות שונות לגבי הרחקת חבר ומועמד. בנוסף, פירוש זה גורם לתוצאה אבסורדית, לפיה דווקא מי שלא הצליח להיקלט כחבר בקיבוץ, יהיה חסין מפני הרחקה במידה והתיישב שלוש שנים על הקרקע.

בהתאם לקביעות אלו, מחליט בית המשפט לקבל את הערעור של המפרק והקיבוץ, ולפיכך, אף הסעד ההצהרתי שנפסק לחברי התנועה בערכאות הקודמות, לפיו יש להם זכות לשבת בחנתון ולקיים שם אורח חיים קיבוצי- שיתופי, בוטל.

 
סיכום

בית המשפט מקבל את ערעורו של הקיבוץ במלואו, ומבטל את הסעד ההצהרתי שקיבלו חברי הגרעין בערכאות הקודמות, מה שמחייב אותם להתפנות תוך 60 יום מהדירות שהקצה להם הקיבוץ.

 
ניתן ב- כ"ה בתשרי התשע"ג, 11 לאוקטובר 2012.
לאתר קיבוץ חנתון

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: