במושב יאשיה העניקו זכויות בני רשות לבני זוג על מגרש, האם ניתן להעביר זכויות אלה לנכדם?
העובדות הרלוונטיות:
הנתבע, מאיר אלעד, הוא נכדם של בני הזוג לבל, אשר היו חברי המושב גן יאשיה, ובעלי הזכויות על נחלה 85 במושב.
מאחר ולזוג לבל היה חוב בסך של 90,000 ₪ כלפי המושב, נחתם הסכם להעברת הזכויות בנחלה למושב, בו סוכם כי בני הזוג לבל ימשיכו להיות חברים במושב ויקבלו דיור חלופי במושב.
מאיר אלעד טוען כי קיימות לו זכויות בבית מגוריהם של בני הזוג לבל.
בתיק התביעה העיקרי תובע מושב גן יאשיה את פינויו של מאיר אלעד מבית המגורים.
בבקשה זאת מבקש מאיר אלעד רשות להתגונן.
טענותיו של מאיר אלעד:
בני הזוג לבל המשיכו להיות חברי המושב לכל דבר ועניין, למעט זכויות הצבעה בנושאים משקיים.
בני הזוג לבל היו ברי רשות בבית המגורים, כמעמדם של בעלי הנחלות האחרים החברים במושב יאשיה, בנחלותיהם.
מושב יאשיה הקצה לבני הזוג לבל את בית המגורים כברי רשות והבית הוגדר כמשק עזר (המיועד בד"כ לחברי מושב ללא נחלה).
בהסכם משבצת שנחתם סוכם כי עם פטירת בני הזוג לבל יעברו הזכויות לביתם, אימו של מאיר אלעד, אשר נתנה הסכמתה כי מאיר אלעד יתגורר בבית.
כב' הרשמת אונגר- ביטון יפעת פסקה כי:
בהסכם להעברת הזכויות בבית, הוגדרו בני הזוג לבל כ"חברים-תושבים" ולא כ"תושבים". ניתן ללמוד מכך כי רצון הצדדים היה שבני הזוג לבל לא יהיו חברים במושב יאשיה, אלא יוקנו להם זכויות הצבעה בנושאים מוניציפאליים בלבד, ולא בנושאים משקיים.
לכן נפסק כי בני הזוג לבל לא היו חברים במושב יאשיה לאחר חתימת על ההסכם להעברת הזכויות בבית.
עם זאת אין כל מחלוקת על כך שבני הזוג לבל קיבלו מעמד של ברי רשות בבית.
דין הטענה כי הבית הוקצה כמשק עזר להידחות, מושב יאשיה לא יכול להקנות למאיר אלעד דבר שלא היה ברשותו. האדמה שייכת למנהל מקרקעי ישראל ולכן מושב יאשיה לא יכול היה להקצות את המגרש לבני הזוג לבל, גם מושב יאשיה הוא בגדר משתמש במגרש בלבד.
מכיוון שנפסק כי בני הזוג לבל לא היו חברים במושב יאשיה וכן הבית לא הוקצה להם כמשק עזר, התייתר הצורך לדון באם זכויותיהם הועברו לאימו של אלעד מאיר וממנה לאלעד מאיר עצמו.
הזכות שקיבלו בני הזוג לבל, להחזיק ולהשתמש בבית בלבד, אינה ניתנה להעברה בירושה.
לסיכום הבקשה להתגונן נדחתה ונפסק כי על מאיר אלעד לשלם למושב יאשיה את ההוצאות המשפטיות בסך של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ.
ניתן ביום 03.11.2008.
