בני זוג רכשו נחלה במושב שדה יעקב, אולי בטרם נסתיימו הליכי הרישום, הקפיא המינהל את איוש הנחלות במושבים וסרב לרשום הנחלה שרכשו על שמם.

שאול ותמר שני  הינם בני זוג נשואים (להלן – "משפ' שני"), המתגוררים במושב שדה יעקב (להלן "שדה יעקב"). השניים מתגוררים בבית ששאול שנולד וגדל במושב "ירש" מאביו המנוח. בשנת 2001 הגיעו שדה יעקב ומשפ' שני לידי הסכמה, לפיה תמורת סך 225,000 דולר תרכוש משפ' שני משדה יעקב את הזכויות בבית בו הם מתגוררים, ובמגרש עליו בנוי הבית, ויחד הם יהוו את אזור המגורים של נחלה פנויה, שתוקצה להם מתוך הנחלות הפנויות שבמושב. הסכמה זו קיבלה את אישורו של "המשקם", שתחת חסותו פעל שדה יעקב. בעיצומה של פעילות ליישום ההסכמה (ב 2003), נתקבלו החלטות של מנהל מקרקעי ישראל (להלן "המינהל"), שהורו על הקפאת איושן של נחלות. בקשת משפ' שני להכיר בהם כמקרה חריג – נדחתה. משפ' שני  מבקשת לראות בעניינם משום מקרה חריג, ולהתיר להם להמשיך בהליכי איוש הנחלה.

התביעה: ההחלטה שלא לראות בעניינם מקרה חריג אינה סבירה, נוכח העובדה, כי הסכם האיוש נכרת שנים אחדות לפני שנתקבלו ההחלטות, וכשיישום ההסכם היה בעיצומו. יישום ההסכם התמהמה בגלל  המשקם, ובגלל הליכי התכנון אצל גופי התכנון והבניה. המינהל היה בסוד התקדמות ההליכים כל העת, וחלק נכבד מן הפעילות ליישום ההסכם נעשה לפי דרישותיו, שהיו כרוכות בהוצאות לא מבוטלות שהוציאה משפ' שני. כמו כן, המינהל הפר את הסכם השכירות שחתם עם שדה יעקב, לפיו בידי שדה יעקב נתונות 100 נחלות, אותן הוא רשאי לאייש. לטענת משפ' שני – החלטת ההקפאה חותרת תחת אושיות ההסכם, שבין היתר נותן בידי שדה יעקב לפתח את הישוב, לאייש את נחלותיו וכיו"ב.

ההגנה: ראשית טוען המינהל כי לבית משפט האזרחי אין סמכות עניינית לדון בתובענה, כיוון שהמינהל פועל כרשות מינהלית ואין לבית המשפט סמכות להתערב בשיקול דעתו. ולגוף התביעה, בעבר אושר איושן של נחלות פנויות לפיה נמסרו נחלות פנויות בלא תשלום ובלא מכרז. לימים נתקבלו בידי הנהלת המינהל החלטות, שביקשו להקפיא את איושן של נחלות פנויות, עד כי תגבש מועצת מקרקעי ישראל את עמדתה בנושא. החלטת ההקפאה כללה הוראת מעבר, לפיה יימשך הליך האיוש ביחס למי שעניינו תלוי ועומד בעת שנתקבלה ההחלטה. אלא שעניינה של משפ' שני לא היה תלוי ועומד, כיוון שפניה למינהל נעשתה זמן רב לאחר קבלת החלטת ההקפאה. הוראת ההקפאה כוללת סמכות הניתנת בידי הנהלת המינהל לאשר איוש הקצאה של נחלה פנויה – ב"מקרה חריג", לאחר שתתקבל עמדת מנהל המחוז, והמלצת האגף החקלאי. אלא שאלה לא רק שלא נתנו את המלצתם, כי אם מצאו לקבוע, כי עניינה של משפ' שני איננו בבחינת "מקרה חריג". המינהל לא מצא את העניין בבחינת מקרה חריג, ולכן דחה את בקשתם לאיוש הנחלה.

דיון: תובענת משפ' שני מכוונת באופן ישיר כנגד החלטת המינהל שלא לראות בהם "מקרה חריג", כמשמעו בהחלטת ההקפאה. יש כאן תקיפה ישירה של שיקול הדעת המינהלי של המינהל, הפועל כרשות מינהלית, ולכן אין לבית משפט אזרחי את הסמכות לדון בתובענה, ומטעם זה לבדו דין התובענה להידחות.

משפ' שני ביקשה לבסס עוד את תביעתה, כי מניעת איוש הנחלה עומדת בניגוד להתחייבותו של המינהל לאפשר למושב לפתח את היישוב. במילים אחרות, האם הסירוב להכיר בעניינה של משפ' שני כבמקרה חריג הינו סביר אם לאו, ובכגון דא נתונה הסמכות לבית המשפט הגבוה לצדק. אפילו נניח, לשם הדיון, כי בתביעה מתקיים יסוד אזרחי, היסוד המינהלי הינו היסוד הדומיננטי בה, כיוון שלפי מהותה – בפעולת הסירוב להכיר במקרה חריג פועל המינהל כרשות מינהלית ולא כבעל חוזה. משפ' שני טענה להסתמכות על התנהגות המינהל, שלכל אורך התהליך היה בסוד העניינים. אך לפי נהלי המינהל דאז צריך היה שהפעולות גופי התכנון וכד' תיעשינה בטרם תוגש למינהל בקשה לאיוש הנחלה. בכך אין לראות משום הסכמה של המינהל לאיוש הנחלה. ככל שהטענה מכוונת כנגד החלטת ההקפאה של המינהל גופה, בין משום שביקשה לשנות את המצב הנורמטיבי, ובין משום שלא קבעה הוראת מעבר ראויה, בכל אחד משני אלה לא נתונה הסמכות העניינית לבית משפט זה. אין בידי אזרח זכות תביעה כנגד המחוקק, ששינה מן המצב הקיים. לכל היותר יש בידו לתקוף את השינוי, בכלים חוקתיים או מינהליים, שאינם בסמכותו של בית משפט אזרחי. אך, אפילו אם הוגשה התובענה כעתירה לבית המשפט המוסמך (בג"ץ) כנגד החלטת הסירוב של המינהל, היתה העתירה נכשלת בשל הגשתה בשיהוי ניכר, כחמש שנים לאחר החלטת ההקפאה, וכארבע שנים לאחר שסורבה הבקשה להכיר בעניינם של התובעים כמקרה חריג.

דין התביעה להדחות. אין צו להוצאות.

ניתן היום,  ד' ניסן תשע"א, 08 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.

לאתר הבית של מושב שדה יעקב