בני זוג שהוכרו כבנים ממשיכים תבעו את ההורים לרישום מלוא הזכויות בנחלה על שמם - ונדחו

בבית המשפט לענייני משפחה בפני כב' השופטת חנה ריש-רוטשילד תמ"ש 16234/98 א.ש נ' מ.ז ומנהל מקרקעי ישראל
הרקע

ההורים נרשמו כבעלי זכויות בנחלה במושב. במהלך השנים נכנסו לגור עמם הבת ובעלה ובהמשך בנו בית בנחלה בצמוד לבית ההורים. ההורים מסרו הודעה למזכירות האגודה כי הם ממנים את בני הזוג כבנים ממשיכים וכי הם שותפים מלאים בנחלה, והאגודה מצידה הכירה בבני הזוג כבנים ממשיכים ואף קיבלה אותם כחברי האגודה. בן הזוג העביר את עסקיו למחסנים במושב ואף פיתח את המשק. ברבות הימים פרץ סכסוך בין ההורים ועם החמרת הסכסוך הוגשו תביעות הדדיות בינהם לחלוקת רכוש מחד ולשלום בית ותשלום מזונות מאידך.

בשנת 1997 חתם האב על חוזה מתנה על חלקו בנחלה לבני הזוג, והאם סרבה לחתום על ההסכם. בני הזוג תבעו את ההורים לרישום מלוא הזכויות בנחלה על שמם, ולחילופין טענו, כי הם זכאים לרישום מלא הזכויות לאחר אריכות ימי הוריהם, ולחילופי חילופין לרישום 75% מהזכויות בנחלה על שמם (נשוא תביעה זו). בשנת 2001 רשם האב צוואה ע"ש בני הזוג על חלקו בזכויות בנחלה.

בשנת 2007 נפטר האב. משכך ביקשה האם לרשום את זכויות בעלה המנוח על שמה במנהל מקרקעי ישראל ואכן הזכויות נרשמו על שמה. בני הזוג עתרו לבג"צ כנגד המנהל בתביעה שלא יבוצעו שינויים בלתי הפיכים בזכויות המנוח עד להכרעה בתיק זה, תביעתם נדחתה.   

בני הזוג טוענים, כי אמנם חוזה המשבצת קובע שזכויות נפטר עוברות לבן הזוג שנשאר בחיים וכי זכויות של בעל נחלה ניתנות להורשה, אך במקרה דנן ההורים היו פרודים מזה כ-10 שנים ובשורה של חוקים נשללה זכותו של בן זוג שחי בנפרד מזכויות המוקנות לבן זוג. כך למשל, סעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי השולל מאלמנה זכאות לקצבת שאירים באם הייתה פרודה למעלה משלש שנים מתוך החמש לפני פטירת הבעל.

על כן אין לראות את ההורים כבני זוג, ויש ללכת על פי חוק הירושה הקובע כי משאין בן זוג לבעל הזכויות בנחלה אזי מי שיורש הוא מי שנקבע כבן ממשיך. ומאחר ובני הזוג הם בנים ממשיכים, ממילא זכותם לרשת את מלוא הזכויות בנחלה. כמו כן, טענו בני הזוג, כי בצוואת המנוח הם היורשים ויש לכבד את רצון המנוח, והוסיפו, כי המנהל לא הוכיח שרישום הזכויות בנחלה על שם האם והבת יוצר פיצול נחלה.

האם טוענת, כי ע"פ הסכם המשבצת זכויות בנחלה כבר רשות עוברות במות אחד מבני הזוג לבן הזוג הנותר בחיים, ובעת פטירת המנוח הוא היה נשוי לה ועל כן הזכויות מועברות אליה. עוד הוסיפה האם, כי היא עברה לבית אבות, ואין להעלות על הדעת כי אדם העובר לבית אבות יאלץ להתמודד עם טענת נטישה או עזיבה. לבסוף, טענה האם, כי גישת המשפט היא שזכויות המוקנות לבן זוג מוקנות לו כל עוד הוא נשוי, ובאותם מקרים חריגים שהזכויות אינן מוקנות לו הן מוצאות ומוחרגות בחוק עצמו, ובענייננו לא הוחרג עניין בן זוג בשום תנאי ועל כן הזכויות מגיעות לה ע"פ ההסכם המשבצת.

המנהל טוען,כיזכות השימוש שניתנה לבני הזוג היא במישור של בני הזוג וההורים ואינה קשורה למנהל, כשבנוסף, הוא מתנגד לכל פיצול של רישום זכויות בנחלה מעבר לרישום בין בני זוג. מעבר לכך, סבר המינהל, כי פרשנות למינוח בן זוג אשר אליו טוענים בני הזוג תחייב את המנהל לחטט ביחסים האישיים של כל זוג וזה לא מתפקידו.

דיון והכרעה

המושב בו מדובר הינה אגודה החוכרת את המשבצת בחוזה חכירה מהמנהל ומיישבת את בעלי הנחלות כברי רשות, השואבים את זכויותיהם מחוזה המשבצת של האגודה עם המנהל. הוראות ההסכם לגבי העברת הזכויות במשבצת במקרה של פטירה של אחד מבני הזוג ברורות וקובעות כי בן הזוג יקבל את הזכויות, ואם אין בן זוג יקבל מי שמונה כבן ממשיך, ואם אין בן ממשיך אזי לפי צוואה, ובלבד שהזכויות תמסרנה לישות אחת ולא תפוצל בין אחים או כמה יורשים אחרים.

לטענת בני הזוג יש לפרש את המושג בן זוג לפי מושג מצומצם כאנשים המקיימים זוגיות יפה ומשותפת ומנהלים משק בית משותף, אך למצער, כפי שנקבע בספרות ובפסיקה לעניין ירושה, בן זוג הוא מי שהיה נשוי באותה עת, ואין חשיבות לטיב מערכת היחסים ביניהם. אמנם יש חריגים כגון סרבנית גט אך זה לא מענייננו במקרה דנן. הטענה כי האם נטשה את הנחלה איננה טענה, שכן כמפורט בתקנון, מעבר לבית אבות אינו מהתנאים המאפשרים הוצאה מחברות באגודה.

סיכום

התביעות נדחו, ובית המשפט הבהיר, כי תנאי הסכם המשבצת לפיהם זכויות בן זוג שנפטר עוברות לבן הזוג שנשאר בחיים גוברות על הצוואה, כך שממילא הזכויות בנחלה נרשמו על שם האם כדין ובני הזוג לא יוכלו להירשם כבעלי הזכויות. כל זאת, בכפוף לפס"ד קודם, כי בני הזוג הם בעלי זכות בלתי הדירה לשימוש וחזקה בבית ובמחסנים.

בני הזוג ישלמו הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ לאם וסך של 5,000 ₪ למנהל.


ניתן ב- י"ב שבט התשע"ב, 05 בפברואר 2012, בהעדר הצדדים.

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: