בקשה להחזרת שם לפנקס החברים

מונחת בפניי בקשת המבקש להחזיר את שמה , לפנקס החברים המתנהל אצל המשיבה, זאת לאחר שוועד הנהלת חליט ביום ההמשיבה 17.7.16 לגרוע את שמה מהפנקס האמור, החלטה אשר אושרה על ידי האסיפה הכללית של המשיבה ביום 17.9.7. בהתאם להוראת תקנה 6 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג -1973 (להלן: "תקנות החברות"), לא ניגשתי לבחינת טענות הצדדים, טרם שהונחה בפניי חקירתו המפורטת והממצה של עו"ד אלירן סטריכמן )להלן: "החוקר"(, אשר מונה על ידי כב' הרשם לחקור עניין זה. דו"ח החקירה, אשר בסופו המליץ החוקר לדחות את בקשת המבקשת לתיקון פנקס החברים, הועבר להתייחסות הצדדים. מטבע הדברים המשיבה ביקשה לאמץ את המלצות החוקר מנימוקיו, ואילו המבקשת, משיקוליה, בחרה שלא להגיב לדו ח החוקר " ולהשיג על מסקנותיו והמלצותיו. מכאן החלטתי.

רקע עובדתי

1. המשיבה הינה אגודה שיתופית המסווגת כמושב שיתופי, אשר הוקם בשנת 1946 ושוכן באזור השרון (להלן "המשיבה" או "האגודה").

2. המבקשת התקבלה כחברה במשיבה עוד בשנת 1986 ,התגוררה בתחומה יחד עם בעלה, מר יעקב רייך )להלן: "יעקב"(, ובה גידלו בני הזוג את ילדיהם.

3. בעת קבלת המבקשת לחברות, נהגה המשיבה להקצות לחבריה בתי מגורים בתורת "בר-רשות". כך, עד שבשנות ה-90 של המאה הקודמת פעלה המשיבה מול רשות מקרקעי ישראל )להלן: "רמ"י"( לביצוע הליך של "שיוך דירות", קרי – הפניית החברים לחתימת חוזי חכירה ישירות מול רמ"י.

4. בעקבות כך, החליטה המשיבה לפעול לתיקון תקנון האגודה, באופן שיסדיר מהלך זה ובין היתר יקבע את ההשלכות המשפטיות במקרה בו ימכור חבר את ביתו לאחר הליך השיוך, תיקון אליו עוד נשוב בהמשך. תיקון זה הועבר לאישור רשם האגודות רק בשלהי שנת 2015 ואושר על ידו, באופן רשמי, רק בשנת 2016.

5. במסגרת הליך שיוך הדירות, החלה המשיבה להחתים את חבריה על הסכמים אשר לאחריהם הופנו החברים לרמ"י לצורך חתימה על חוזי חכירה ישירים. ביום 19.1.2000 חתמו המבקשת ויעקב על הסכם לשיוך בית מגוריהם, הסכם אשר לענייננו קבע בס' 5.9 שבו כי – "מוסכם ומובהר בזה והחברים עם חתימתם על חוזה זה נותנים את הסכמתם לשינוי תקנון האגודה בהקשר לכך, כי חבר אשר ימכור את ביתו לאחר, תפקע ממועד המכירה ותתבטל חברותו באגודה והוא ייחשב כחבר שעזב את האגודה על כל המשתמע מכך..." )ההדגשה אינה במקור( ביום 2000.10.22 הושלם הליך השיוך, לאחר שנחתם הסכם חכירה בין המבקשת ויעקב לבין רמ"י.

6. שנים מספר לאחר השלמת הליך השיוך עלו היחסים בין המבקשת ויעקב על שרטון, עד שביום 2008.1.14 חתמו השניים על הסכם גירושין.

במסגרת הסכם זה נקבע כי המבקשת תוכל להמשיך להתגורר עם יל במשך ה בביתיד ארבע שנים, ובתום תקופה זו יפעלו בני הזוג למכירת הבית לכל המרבה במחיר כשלבן הזוג המרבה במחיר תהיה זכות סירוב ראשונה.

7. ביום 11.3.13 ,לקראת תום התקופה האמורה, פנתה המבקשת, באמצעות בא-כוחה, לאגודה על מנת לברר מה הם זכויותיה באגודה ובין היתר האם זכאית היא לרכוש מגרש או בית במושב.

8. ביום 26.4.11 השיבה האגודה לפנייה זו ובין היתר נכתב בה כך: "חברים מתגרשים שביתם שויך להם ונמכר על ידי החברים (כמו דניאלה), אינם זכאים לקבל מהמושב ואינם זכאים לרכוש מהמושב בית מגורים נוסף."

9. ביום 1.7.12 חתמו המבקשת ויעקב על הסכם נוסף ביניהם, לפיו תוכל המבקשת להמשיך ולהתגורר בבית למשך שנתיים נוספות, היינו עד ליום 30.6.14.

10. ביום 31.8.14 ,לאחר שחלפה התקופה האמורה, חתמו המבקשת ויעקב על הסכם להעברת זכויותיה של המבקשת בבית המגורים לידי יעקב. בין היתר קבע ההסכם כי המבקשת מוותרת על כל זכויותיה בנכס, אך הודגש כי "אין בוויתור זה משום ויתור של המוכר )המבקשת – ש.ג.( על הזכויות המגיעות לו מכח היותו חבר במושב .באגודה" ככל הידוע, המבקשת רכשה דירה באבן יהודה הסמוכה, והעתיקה את מגוריה מהמושב.

11. בשלהי שנת 2015 החליטה האגודה, באסיפתה הכללית, לאשר שורה של תיקונים לתקנון האגודה, ובין אלה - הוספת ס' 6.8 שעניינו בחבר המוכר את זכויותיו במגרש לצד ג', ונקבע בו, בין היתר, כך: "בעת העברת זכויותיו במגרש שהוקצה לו או בבית המגורים ששויך לו תפקע חברותו של החבר במושב. העברת הזכויות כמוה כמתן הודעה על עזיבה את המושב וויתור על כל טענה ודרישה של המעביר כלפי המושב."

תיקון זה אושר על ידי רשם האגודות השיתופיות ונכנס לתוקף ביום 19.6.16.

ההליכים בהם נקטה האגודה לגריעת שמ תשל המבקש ה מפנקס החברים

12. ביום 19.2.17 ,לאחר שוועד האגודה סבר שהמבקשת עקרה מן המושב וכי חדלו להתקיים בה הכשירויות הנדרשות לחברות, זומנה המבקשת לשימוע בפני הוועד.

13. ביום 26.4.17 הופיעה המבקשת, יחד עם בא-כוחה, לשימוע האמור ופרסה את טענותיה נגד הכוונה להפסיק את חברותה באגודה. בתום השימוע החליט הוועד לדחות את מתן ההחלטה למועד אחר.

14. ביום 14.6.17 דן ועד ההנהלה בעדכון פנקס החברים ובמסגרת זו עלה, בין היתר, עניינה של המבקשת. בסופו של יום, קבע ועד ההנהלה כי בעת שהמבקשת העבירה את זכויותיה בבית המגורים ליעקב ידעה כי בהתאם להסכם עליו חתמה מול האגודה יביא הדבר להפסקת חברותיה, והגם שהייתה יכולה לרכוש את הזכויות בבית המגורים בחרה למכור את חלקה ליעקב ולעזוב את שטח המושב. משכך, הוחלט כי חברותה של המבקשת פקעה ביום מכירת זכויותיה ליעקב ועם העתקת מגוריה מחוץ למושב. עם זאת, והגם שהחלטה זו התקבלה פה-אחד, הועבר הנושא ל"אישור סופי" של האסיפה הכללית, משל היה מדובר בהוצאת חבר מן האגודה.

15. ביום 13.7.17 נמסרה למבקשת החלטת הוועד והובהר לה כי היא רשאית להציג עמדתה בפני האסיפה הכללית בכתב וכן להציג את עמדתה בעל-פה במשך 5 דקות בטרם תחילת ההצבעה.

16.ביום 7.9.17 הובא הנושא להכרעת האסיפה הכללית וברוב של %5.77 מהחברים אשר נכחו באסיפה הוחלט על פקיעת חבורתה של המבקשת. יצוין כי לצורך הוצאת חבר מן האגודה יש צורך ברוב של 3/2 מן המצביעים, ורוב זה התקיים בעניינה של המבקשת.

טענות המבקשת

17. שלוש הן טענותיה העיקריות של המבקשת: 

א. המבקשת אמנם חתמה על הסכם השיוך, אך חרף זאת אין תחולה לסעיף 5.9 להסכם הנ"ל, הן בשל הנסיבות שהביאוה למכור את חלקה ליעקב, והן משום שבהסכם בו מכרה את חלקה ליעקב, אשר שימש אותה עת כיו"ר ועד ההנהלה של האגודה, נקבע במפורש שאין בהסכם המכר כדי לפגוע בזכויותיה כלפי האגודה. לטענתה, הסכמתו של יעקב לסעיף זה, ניתנה לא רק בשמו, כאדם פרטי, אלא אף בשם וועד ההנהלה.

ב. המבקש הלא עקר ת מן המושב, והגם שנאלצה, בעקבות גירושיה, לעזוב את ביתה היא ממשיכה לקבל שירותים במושב.

ג. המבקשת הופלתה לרעה ביחס לחברים אחרים אשר התגרשו ואשר זכו לדיור חלופי בתחומי המושב וחברותם לא הופסקה. דיון והכרעה

18. עוד בפתח הדברים אומר כי טענות אלו כולן, נבחנו לעומק על ידי החוקר, עו"ד סטריכמן, אשר בדו"ח מפורט, המנוסח בצורה בהירה וסדורה, לא מצא בהן כדי להצדיק התערבות בהחלטת האגודה.

19. בכל הכבוד, מאמץ אני בשתי ידיים את מסקנותיו והמלצותיו המנומקות היטב של החוקר. משכך, אתייחס לטענות המבקשת בקצרה בלבד. פקיעת חברות עקב מכירת בית המגורים.

20. ס' 5.9 .להסכם השיוך, עליו חתמה המבקשת עוד בשנת 2000 ,הינו ברור וחד-משמעי: המוכר את זכויותיו לאחר כמוהו כמי שמבקש לסיים את חברותו באגודה. הוראה זו הגיונה עמה: החברות באגודה מקנה זכויות לחבריה, לרבות זכויות כלכליות לא מבוטלות (ואחרי הכל, גם המבקשת, בהגינותה, הודתה כי זו הסיבה להתעקשותה להמשיך ולהיות חברה באגודה). תפיסת היסוד היא כי הזכויות הולכות אחר יחידת הבסיס – הנחלה או המשק – אף אם לכל אחד מיחידי הנחלה זכות הצבעה נפרדת.

על כן, אף קבע בס' האגודה תקנון 29 שבו כי במקרה של גירושין או פירוד תמשיך האגודה להכיר בבני הזוג הגרושים או הפרודים כיחידה תקציבית אחת, שאם לא כך – כל אימת שזוג יתגרש או ייפרד נמצאנו מכפילים את מספר בעלי הזכויות ומדללים את זכויותיהם של יתר החברים. אמת, המבקשת לא בחרה, סתם כך, למכור את חלקה ליעקב ויש להניח כי אילולא גירושיה לא הייתה עושה כן. עם זאת המבקשת ידעה היטב מה יהיו תוצאות מכירת חלקה ויש להניח כי לקחה את אלה בחשבון. לא זו אף זו; העובדה שהמבקשת נעזרה בעורך דין ופנתה באמצעותו לאגודה , טרם מכירת חלקה, כדי לברר אם תוכל לקבל או לרכוש נכס אחר במושב היה ותמכור את חלקה, וחרף תשובתה השלילית של האגודה, החליטה המבקשת את שהחליטה, מכריעה גורלה של טענה זו. מבחינה חוקית, איש לא מנע מהמבקשת לרכוש את חלקו של יעקב, ואילו עשתה כן, הרי שהייתה נותרת חברה באגודה ואילו חברותו של יעקב הייתה פוקעת.

21. אכן, הוראת ס' 5.9 להסכם נקלטה לתוך תקנון האגודה רק בשנת 2016 ,זמן רב לאחר שהמבקשת מכרה את חלקה ליעקב, ועל כן לא ניתן לבסס כל מסקנה על לשון התקנון, אולם די לנו בכך שבמישור היחסים שבין המבקשת לבין האגודה הוסכם את שהוסכם, כדי לחייב את המבקשת.

22. אגב, שונה ענייננו מזה שנדון בפניי רק לאחרונה בעניינו של החבר אריה נול, אף הוא תושב בני דרור ואשר אף הוא התגרש מאשתו ומכר לה את חלקו בבית המגורים. באותו מקרה קבעתי כי לא היה במכירת חלקו בלבד כדי להקים עילה לפקיעת חברותו (אריה נול נ' בני דרור – מושב שיתופי להתיישבות בע"מ, החלטה מיום 1.9.19 [פורסם בנבו]). באותו מקרה לא חתמו בני הזוג על הסכם השיוך קודם למכירת חלקו של מר נול , כבענייננו, ועל כן אין הנדון דומה לראיה. חרף עמדת האגודה אשר ביקשה לסמוך החלטתה על עילה זו בטענה כי הובהרו לחבר ההשלכות של מכירת חלקו על זכותו להמשיך ולהיות חבר באגודה, הגם שלא חתם על כך, לא התקבלה על ידי.

23. אשר לטענת המבקשת כי אין תחולה לסעיף 5.9 הנ"ל בענייננו נוכח הסכמת יעקב – אשר שימש אותה עת כיו"ר האגודה ועד – שאין בהעברת הזכויות בבית המגורים משום ויתור על זכויותיה כחברת האגודה, הרי שיש לדחות טענה זו בשתיים: .א אין כל בסיס לטענה כי חתימת יעקב נעשתה בכובע נוסף על היותו בן זוגה של המבקשת. כפי שקבע החוקר, לא נמצא זכר בפרוטוקולים של האגודה לעניין זה, אשר לא הובא בפני הוועד וממילא לא נתקבלה כל החלטה בו. זאת ועוד; מסתבר כי באותה עת לא היה יעקב בעל זכות חתימה באגודה ועל כן, אפילו היה מתיימר לחתום בשמה, לא היה לדבר כל תוקף. .ב כל שנקבע בהסכם המכר הוא כי אין ללמוד מעצם מכירת בית המגורים שהמבקשת מוותרת על זכויותיה כחברת האגודה. יחד עם זאת, ברי כי אין בהסכם זה, אשר האגודה לא הייתה צד לו כדי להקנות לה, או להחזיר לחיים, זכויות אשר נשללו ממנה כדין. עקרה אם ה המבקשת את מושבה מן הי שוב?

24. ס' 8 לתקנון האגודה קובע כי – "החברות של חבר נפסקת

8.1 במותו;

2.8 במקרה של הוצאתו מהאגודה;

3.8 .בעקרו את מושבו מהמושב 'בני דרור' ".

בענייננו, אין מחלוקת כי המבקשת מכרה את חלקה בבית המגורים במושב, ואף אין מחלוקת כי עברה להתגורר בדירה ביישוב אבן יהודה הסמוך, ומכאן, לכאורה, באה היא בגדר ס' 3.8 לתקנון.

25. אם כך, על שום מה טוענת המבקשת כי לא עקרה את מושבה מן היישוב? לטענתה חרף האמור לעיל נותר מרכז חייה ביישוב, שכן המשיכה לקבל את הדואר שלה ביישוב, שמה נותר בדפי הקשר ובחלק מן התקופה אף זכתה לשי לחג מן האגודה.

26. בכל הכבוד, "מרכז חיים" אינו נקבע על פי מבחנים טכניים. משאין מחלוקת שהמבקשת מכרה את חלקה בבית המגורים ביישוב, רכשה נכס מחוץ ליישוב, אליו אף העתיקה את מגוריה, ואף חדלה מלשלם מסים לאגודה, אין לי אלא לקבוע כי עקרה את מושבה מן היישוב.

27. למעלה מן הצורך אומר, כי אף לעניין זה אין ללמוד מעניינו של "נול" לענייננו, הן משום שהמבקש שם לא רכש נכס אחר מחוץ למושב כבענייננו, אלא להיפך, שכר מגורון בשטח הישוב והתגורר בו מעת לעת, והן משום שבסופו של יום קבעתי כי חרף ניסיונותיו להמשיך ולהתגורר בישוב, לאור העובדה כי נדרש לפנות את המגורון בהוראת הרשויות לאחר שהוצב שלא כדין, ולאור מגוריו אצל זוגתו מחוץ לישוב, יש לראותו כמי שעקר מן המושב – אלא אם ישכור או ירכוש נכס אחר בישוב ויעבור לגור בו בתוך פרק הזמן שקצבתי לכך.

28. לענייננו, יובהר כי בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון בעניין "נוימן" )בג"ץ 98/6627 ישראל נוימן נ' רשם האגודות, פ"ד נד)5 )299 )החלטת הוועד בדבר פקיעת החברות הינה החלטה קונסטיטוטיבית, ולא דקלרטיבית גרידא, ומשכך על הוועד לערוך בירור ולהשתכנע כי החבר אכן עקר את מושבו מהאגודה.

29. בענייננו, פעל הוועד כנדרש. המבקשת זומנה לשימוע יחד עם עורך דינה. בתום הדיון לא מהיר הוועד לקבל החלטה אלא דחה את ההכרעה לישיבה הבאה אשר נערכה כעבור חודשיים. בתום ישיבה זו נערכה הצבעה ופה אחד החלט כי חברותה של המבקשת פקעה, הן משום שמכרה את חלקה בבית המגורים, צעד אשר על פי ההסכם עליו חתמה כמוהו כבקשה לפרוש מן האגודה, והן משום שעקרה את מושבה מן הישוב. 

30.על אף האמור לעיל, והגם שהיה בסמכות וועד ההנהלה להחליט על הפסקת חברותה של המבקשת באגודה, לאחר שמוצתה זכות הטיעון שניתנה לה, החמיר הוועד עם עצמו והותיר את ההכרעה הסופית בידי האסיפה הכללית, כאילו אין מדובר בהחלטה על הפסקת חברות אלא בהחלטה על "הוצאה מחברות", החלטה המחייבת רוב מיוחד של 2/3 מהמצביעים (כאמור, החלטת האסיפה הכללית בענייננו התקבלה ברוב של 77.5%).

31. מכאן, בדין נקבע כי המבקשת עקרה מן המושב ובדין הוסר שמה מפנקס החברים.

טענת ההפליה

32. אף בעניין זה, לא מצאתי ממש בטענת המבקשת. כפי שקבע החוקר, אשר בחן אחת לאחת את טענות המבקשת בעניין זה, לא נמצא מקרה אחר, הדומה בנסיבותיו לענייננו, בו מסרה האגודה נכס אחר לחבר שהתגרש ומכר את חלקו בבית המגורים, או נמנעה מלפעול למחיקת שמו מפנקס החברים.

33 .אכן, היו מקרים בהם נהגה האגודה אחרת, אך הדבר נעשה קודם שהחל הליך שיוך הדירות וקודם חתימת החברים על הסכם השיוך אשר קבע מפורשות את ההשלכות שתהיינה למי שימכור את חלקו בבית מגוריו. כן נמצאו מקרים בהם סייעה האגודה במגורים למי שנפרדו מבני זוגם בשונה , אך מענייננו לא מכרו את בית מגוריהם. אפילו עניינו של "אריה נול" אשר הביאה המבקשת כראיה (שכן בעת שהתנהלה החקירה בעניינה של המבקשת, המשיך נול להתגורר במגורון בתחומי המושב באישור האגודה), אינו יכול לתמוך בטענתה. כעולה מהחלטתי באותו עניין, האגודה לא נהגה בעניין זה איפה ואיפה, חרף ההבדלים המשמעותיים שבין השניים. וועד ההנהלה החליט שנול עקר מן המושב, וחרף העובדה כי התשתית הראייתית לעקירה הייתה פחות מובהקת מאשר בענייננו, וחרף העבודה שהאסיפה הכללית לא החליטה ברוב הנדרש על הוצאתו מחברות, כפי שהחליטה כאן, המשיך הוועד בהליכים להפסקת חברותו. סופם של דברים.

34. לאחר שבחנתי את טענות המבקשת, כפי שעלו בפני החוקר, ולאחר שבחנתי את התשתית הראייתית ואת ממצאיו של החוקר, הנני מצטרף למסקנותיו ומאמץ את המלצותיו.

35. הפסקת חברותה של המבקשת, בדין נעשתה. מסקנה זו מושתתת הן על הוראת ס' 5.9 להסכם השיוך עליו חתמה המבקשת, והן על הוראת ס' 3.8 לתקנון האגודה בדבר עקירה מן המושב. המבקשת ידעה מה יהיו השלכות מכירת חלקה בבית המגורים ועזיבתה את המושב, ומבין החלופות אשר עמדו בפניה החליטה כפי שהחליטה.

36. לא נפל כל פגם בהליכים שקיימה האגודה למחיקת שמה של המבקשת מפנקס החברים. היפוכם של דברים: האגודה אפשרה למבקשת ולבא-כוחה להעלות טענותיהם קודם שהתקבלה ההחלטה, ואלה נבחנו ונדונו כראוי . החלטת ועד ההנהלה הייתה לא רק חוקית ומנומקת כדבעי, אלא אף סבירה ומתבקשת. הגדילו חברי הוועד לעשות כאשר העבירו את ההכרעה הסופית לידי האסיפה הכללית, ברוב מיוחד, הגם שלא היו חייבים לעשות כן.

37. עם זאת, איני יכול לחתום החלטה זו מבלי שאחזור על דברים שקבעתי בעניין "נול"; "ניתוק אדם ממקום מושבו ומקהילתו לאחר עשרות שנים, אינו עניין של מה בכך. לזכותה של האגודה ייאמר כי נהגה עם המבקש ברגישות המתבקשת, תוך התחשבות בשנים הארוכות בהן היה חלק מן הקהילה ובנסיבות החיים אשר הביאו את המבקש לאן שהגיע. " תקוותי כי גם במקרה זה תנהג המשיבה לפנים משורת הדין. אף זאת אוסיף; יכול אני להבין לליבה של המבקשת, אשר נאלצה לא רק להתמודד עם פירוק התא המשפחתי, אלא אף לאבד את ביתה ולהתנתק מן הסביבה בה חייתה את רוב חייה. עם זאת, זכותה של אגודה, אשר הינה תאגיד מתחום המשפט הפרטי, לקבוע, בהסכמה בין חבריה, כיצד תתנהל. רשם האגודות השיתופיות, נדרש לפקח על התנהלותם התקינה של האגודות השיתופיות, אך אין הוא מוסמך לנהל את האגודות במקום חבריהן. כעולה מתצהירי העדות הראשית, תהיה המבקשת זכאית לפנסיה מן האגודה בגין כל השנים בהן הייתה חברה באגודה, וכל שנותר לקוות הוא כי עם מחיקת שמה של המבקשת מפנקס החברים לא תמחק האגודה, במחי יד, אף את עברה ואת השנים הרבות בהן הייתה המבקשת חלק מן הרקמה החיה הנקראת "מושב בני דרור".

38. בנסיבות העניין, משהתקבלה עמדת האגודה, על המבקשת לשאת בהוצאות החקירה בסכום כולל של 19,090₪ אשר יועבר ישירות לחוקר תוך 10 ימים מהיום.

לאחר קבלת אישורו של החוקר בדבר ביצוע י התשלום, וחזר השיק הבנקאי אשר הפקידה המבקשת לידיה.

שאול גורדון,

עו"ד סגן רשם האגודות השיתופיות

ניתנה בהעדר הצדדים, היום, י' בכסלו, תש"ף, 8 בדצמבר 2019.

המזכירות תעביר העתק החלטתי זו לצדדים ולחוקר.