בקשה להישפט חלף תשלום קנס בסך 100,000 ₪ שהגיש קיבוץ דגניה א

על קיבוץ דגניה א' הושתו קנסות בגין עבירות של אי מסירת פירוט שכר וניכויי השכר ל – 10 עובדים זרים. מהקיבוץ נשלחה למשרד התעשייה מסחר והתעסוקה, להלן התמ"ת, בקשה לביטול הקנסות בגין טעות בהטלת הקנס.

ניתנה החלטה על ידי התמ"ת אשר לפיה נפלה טעות קולמוס בהודעת תשלום הקנסות וכי תשלח לקיבוץ הודעת קנס חדשה.

באותה הודעה הובהר לקיבוץ כי רק לאחר קבלת הודעת הקנס החדשה הוא יוכל לפעול בהתאם להוראות שיצוינו בה.

לקיבוץ נשלחה הודעת קנס חדשה, ובה הוכפל סכום הקנס מ- 50,000 ₪ ל- 100,000 ₪.

דגניה א' פנה לתמ"ת בבקשה להישפט באיחור של יותר מחודש, משסורב, הגיש הקיבוץ בבית הדין בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט.

להלן טענות הקיבוץ:

הקיבוץ לא ידע שעליו לפנות אל התמ"ת שוב לאחר קבלת הודעת הקנס המתוקנת וסבר שדי בפנייתו הראשונה וזו הסיבה לאיחור בפנייתו השנייה.

הקיבוץ הגיש את הבקשה לביטול הקנס המקורי במועד, בעוד שהבקשה לביטול הקנס המתוקן לא הוגשה עקב טעות אנוש וחוסר הבנה שאין בה זלזול בהוראות החוק.

התמ"ת עצמו שלח קנס מתוקן 12 חודשים לאחר ביצוע העבירה הנטענת ולכן התמ"ת עצמו אינו עומד בלוח הזמנים שבחוק.

ההחלטה בדבר דחיית בקשת הקיבוץ לביטול הקנס ולבקשה להישפט ניתנה על ידי גב' גלית חן מהתמ"ת, שאינה "התובע המוסמך" וזאת בניגוד לחוק.

יש לתת לקיבוץ את יומו בבית הדין בכדי שיוכל להתגונן כראוי, בהתחשב בעובדה שהניכויים משכרם של העובדים מתבצעים על ידי רואי החשבון של הקיבוץ כמתחייב על פי החוק.

להלן טענות התמ"ת:

הלכה פסוקה היא כי ראוי שלא ליתן הארכות מועד להגשת בקשות להישפט.

דרך המלך הינה המסלול המנהלי ומתן ארכה להגשת בקשה להישפט מהווה יוצא מן הכלל.

הקיבוץ לא העלה כל טעם מיוחד המסביר את השיהוי ואת האיחור בהגשת הבקשה.

הוראות החוק ברורות ומשידע הקיבוץ לפעול בהתאם להוראות אלה במסגרת הבקשה הראשונה הרי לא ברור מה הייתה המניעה לפעול כך לאחר קבלת הודעת הקנס המתוקנת.

טעות אנוש אינה יכולה להוות סיבה להארכת המועד ובוודאי שאין הקיבוץ מגלה ולו עילה כלשהי המצדיקה מתן סעד כה חריג ויוצא דופן.

ביה"ד לעבודה קבע:

הקריטריונים להארכת מועד לבקשה להישפט במקרה של עבירות מנהליות שבסמכות של בית הדין לעבודה הן טעם מוצדק או סביר לאיחור.

במקרה דנן, הציג התמ"ת עותק מאישור המסירה המוכיח כי הקיבוץ קיבל את הודעת תשלום הקנס השנייה והמתוקנת וטענה זו לא הוכחשה על ידי הקיבוץ. לכן היה על הקיבוץ להגיש את הבקשה להישפט במסגרת הזמן; הבקשה להישפט הוגשה באיחור של יותר מחודש.

באשר ליתר טענות הקיבוץ, צדק הקיבוץ עת טען כי התמ"ת עצמה אינה עומדת בלוח הזמנים, שכן במקרה זה אכן עברו יותר משנים עשר חודשים מאז ביצוע העבירה ועד לשליחת הודעת תשלום הקנס המתוקן.

באשר לטענה בדבר חובתו של הגורם המוסמך בעצמו להגיב לבקשה להישפט ולהחליט בה, הרי שגם בעניין זה הדין עם הקיבוץ, שכן מההתכתבות שבאה בעקבות הטלת הקנס המתוקן עולה כי ניתנו החלטות על ידי גב' חן גלית, רכזת בכירה שאינה התובעת המוסמכת על פי החוק.

הבקשה להארכת מועד להישפט שהוגשה על ידי הקיבוץ לא זכתה למענה כלשהו מאת התובע המוסמך בעצמו כי אם על ידי גב' גלית חן.

לפיכך, הנני סבורה כי לאור חוסר הבהירות שחל אצל התמ"ת עת שלחה הודעת קנס ראשונה והודעת קנס מתוקנת, הספק שנוצר בעקבות ההתכתבויות בין הצדדים, בהתחשב בעובדה שהבקשה להישפט הוגשה באיחור של כחודש שלא מתוך זלזול או רשלנות, הזמן שחלף מאז ביצוע העבירה, לכאורה, התנהלותה של התמ"ת כפי שציינתי לעיל והרצון לתת לקיבוץ את יומו בבית הדין, קיימת הצדקה להאריך את המועד ולאפשר לקיבוץ להישפט על העבירות הנטענות.

לאור זאת- הבקשה מאושרת, בהתחשב בנימוקים בגינם התקבלה הבקשה, אין צו להוצאות.