בקשה נגד המשיבים לפי סעיף 49 לפקודת האגודות השיתופיות

1. מהות הבקשה

1. ביום 16/09/2020 הגיש המפרק בקשה לחייב בעלי תפקיד, או חברי וועד ההנהלה או חברים אחרים בסכומים שהמשיבים גרעו מקופת האגודה או חיסרון שהסבו לקופת האגודה דלעיל, תוך כדי שימושם בכספי ו/או בזכויות ו/או בנכסי האגודה שלא כהוגן. כן ביקש הוא לחייב את המשיבים להחזיר סכומי תביעות חוב שהמפרק אישר והתביעות שולמו לאותם חברים על ידי המוסד לביטוח לאומי.
2. המשיבים לא הגישו כתבי הגנה כלל. בדיון שהתקיים ביום 11/04/2022 הודיע
   ב"כ המפרק בהגינותו, כי אין הוא עומד על קבלת החלטה בהיעדר הגנה כך שתינתן למשיבים הזדמנות להתגונן וכדי שיינתן להם יומם בפני ערכאת הדיון.

1. לגוף הבקשה:

3. נגד הרוב המכריע של המשיבים בבקשה המקורית, לרבות המשיבים כאן,  נפתח תיק פלילי וכולם הורשעו. בעקבות הגשת הבקשה לפי סעיף 49 לפקודה הגיעו חלק מהמשיבים להסדר פשרה מול המפרק, כמו כן נתתי החלטה נגד יו"ר הוועד לשעבר, מר יעקב אסתרזון ביום 11/04/2022 בה חייבתי אותו במלוא סכום בקשת המפרק, דהיינו – 18,500,000 ₪ בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד.
4. המפרק ציין בבקשה לחיוב המשיבים לפי סעיף 49 לפקודה, כי המשיב מס' 5 (מר חיים אלעזר יעקב- המשיב מס' 1 כאן):

"על פי עדותו פרט שיקים של עובדים פיקטיביים עבור אסתרזון (יו"ר הוועד. ר. ח.) וכהן, אך גם הודה כי קיבל שכר מפוצל, ובני משפחתו קיבלו תלושי שכר פיקטיביים (כאמור הנ"ל הודה במסגרת עסקת טיעון בקבלת סך של 708,328 ₪) בנוסף אושרה לו תביעת חוב על-סך 350 אש"ח".

ראה סעיף 30.ב. לבקשה.

5. לגבי המשיב מס' 8 בבקשה המקורית (המשיב מס 2 כאן), מר אריה בן דוד גרשוביץ ציין המפרק כלהלן: (סעיף 30.ה)

"על פי עדותו קיבל בעצמו שכר באמצעות תלושים של עובדים פיקטיביים(בנו שמואל העיד שהיה עובד פיקטיבי מטעמו וכן אחרים העידו שהיו עובדים מטעמו, כאמור, הנ"ל הודה במסגרת עסקת טיעון בקבלת סך של 746,705 ₪ לכל הפחות). בנוסף אושרה לו תביעת חוב על-סך כ- 63 אש"ח".

1. סיכומי המפרק:

6. המפרק חוזר על כך, כי לא הוגשו כתבי הגנה מטעם משיבים אלה, אך אין בפנינו כל גרסה עובדתית או טיעון משפטי הסותר את המסד העובדתי לחיובם בתביעה כפי שהוגשה נגדם בבקשה זו. עוד מציין המפרק, כי למעשה הסדר הטיעון התייחס להודאה בעובדות כתב האישום המוסכם על פי עסקת הטיעון. בסעיף 2 לסיכומי המפרק הוא מצטט בקצרה את הודאת משיבים אלה בעובדות וכן את החלטת בית המשפט בהכרעת הדין, בה הורשעו שניהם בסעיפי האישום על פי עסקת הטיעון. ראה סעיפים 1 ו- 2 לסיכומי המפרק.
7. אליבא דמפרק, שימש מר חיים אלעזר יעקב, המשיב מס' 1 כאן, עובר לשנת 2004 בתפקיד מנהל עובדי האגודה "בזוגלוביק" בין השנים 2007 עד 2009 וכיהן בתפקיד זה בתקופה הרלוונטית לתוכנית העבריינית. במסגרת תפקידו היה אחראי לעובדים והעברת משכורותיהם. החל משנת  2010 הוא שימש חבר וועד האגודה משנת 2010.
8. בסעיף 4 לסיכומים מציין המפרק, כי

מר אלעזר יעקב אף פרע בחשבונו המחאות של האגודה ביודעו כי המוטבים בהמחאות הינם עובדים פיקטיביים, והעביר את סכומי הכסף שקיבל תמורתם לעובדי המשחטה כתוספת למשכורתם המדווחת. משנת 2005 עד שנת 2010, הפקיד הנאשם בחשבונו המחאות של האגודה שנרשמו לטובת עובדים פיקטיביים עבור עובדי המשחטה בשלומי, שביקשו להימנעמדיווח על הכנסתם לרשויות המס ולא נרשמו כעובדי האגודה אף שבפועל עבדו בה.

משנת 2007 עד סוף שנת 2009, קיבל הנאשם משכורות מפוצלות מהאגודה באופן שלשכר שקיבל הנאשם על פי תלוש המשכורת ושעליו דווח לרשויות המס, נוספה גם השלמת משכורת באמצעות המחאות של עובדים פיקטיביים שהופקדו בחשבונו או בחשבונות בני משפחתו, בסכום של כ- 5,000 ₪ מדי חודש. סה"כ הופקדו בחשבונו עבורו ועבור אחרים המחאות בסך 708,328 ₪".

(ראה סעיף 4 לסיכומים).

9. המפרק מעמיד את החבות של מר חיים אלעזר יעקוב על סך 2,788,388 ₪ , שהוא סכום התלושים הפיקטיביים שיצאו מקופת האגודה בתקופת היותו חבר ועד הנהלה, בצירוף הכספים שעברו בחשבונו הפרטי עבורו ועבור אחרים בתקופה שקדמה לכך בסך 708,328 ₪ (סה"כ 3,496,716 ₪). סכומים אלה הוא דורש אף שהמשיב חב על פי התנאים שבסעיף 49 לפקודה כאחראי על עובדי האגודה ועל ארגונה, ולבסוף - אף כחבר וועד. כמו כן מבקש המפרק כי המשיב מר חיים אלעזר יעקוב ישיב את סכום תביעת החוב שאורשה לו על סך 112,000 ₪, סכום תקרת הגמלה על פי קביעות המל"ל. (סעיף 13 לסיכומי המפרק).
10. לגבי המשיב מס' 2 לעיל, מר אריה בן דוד גרשוביץ, להלן, גם מר גרשוביץ, מציין המפרק, כי חלקו אכן היה פחות מחלקם של אחרים, אך הוא היה עובד מעובדי האגודה, ואף עובד מיוחס. בהיותו כזה הוא הודה שקיבל במסגרת משכורות מפוצלות ועובדים פיקטיביים לכל הפחות 532,257 ₪. ראה סעיף 7 לסיכומי המפרק.
11. מר גרשוביץ הודה כי העמיד את חשבונו כצינור דרכו הועברו הכספים הפיקטיביים לאחרים. הוא היה שותף לארגון וההוצאה לפועל של התוכנית העבריינית מעבר לעניינו האישי באופן העולה כדי השתתפות בארגון האגודה. מכאן חבותו לפי הסעיף 49. הוסף על הסכום האמור מבקש המפרק שהמשיב יחזיר את סכום תביעת החוב בסך 63,165 ₪,(סעיף 14 לסיכומים).
12. לסיכום: תובע המפרק חיוב המשיב מר חיים אלעזר יעקב בתשלום סכום של 3,608,716 ₪[1] ואת המשיב מר אריה בן דוד גרשוביץ בתשלום סכום של 595,422 ₪ לקופת הפירוק בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק לפי שיקול דעת מותב זה.

1. סיכומי ב"כ המשיבים:

13. בפי המשיבים מספר טיעונים בסיכומיהם. הם מבקשים לדחות את בקשת המפרק לחייב אותם  "באי איזה תשלום כלפי אקטיב האגודה".[2]
14. טענה נוספת בפי המשיבים והיא שסמכות הרשם הנה מכוח פקודת האגודות השיתופיות, להלן- גם הפקודה, בלבד ואין לאפשר הישענות על טענות מהדין הכללי לרבות מכוח דיני הנזיקין, וזאת על אף רוחב היריעה של סעיף 49 לפקודה. אם כך, וככל שתובעים מכוח דיני הנזיקין – יש לפרט ולכמת את הנזקים ולציין את הסיבתיות בין פועלו של אורגן לבין הנזק הנטען. הדבר מקבל דגש לאור טיעון המפרק במישור של דיני הנזיקין. ראה סעיפים 5 ו- 6 לסיכומים. המשיבים מפנים להלכה בעניין קרית ביאליק (לא אוזכר מראה המקום, אך ראה אזכור בהמשך).
15. המפרק מטיל את כל יהבו על הודאת המשיבים בהליך הפלילי. אלא שהודאה זו לדעת המשיבים הנה הודאה בעבירות מס ולא בעבירות פליליות מכוח הדין הכללי. מי שחטא בהתנהלות עבריינית ואף הורשע בגין כך הוא המשיב מס' 1 בבקשה המקורית לחיוב לפי סעיף 49 , מר יעקב אסתרזון. אי לכך יש לייחס לו את כל החיוב ולא ליתר המשיבים, בעיקר- לא למשיבים דכאן. המשיבים אף מצטדקים בהחלטתי נגד יו"ר הוועד, מר אסתרזון, בה חייבתי אותו בתשלום מלוא סכום הבקשה. משיב זה (אסתרזון) היה הרוח החיה בפעילות האגודה, הוא שהגה את הרעיון לפיצול משכורות או לדיווח על חלק מהמשכורות או הפעילות הבלתי חוקית כפי שהובא בהליך הפלילי, ועל פיו קם כל דבר באגודה. ההרשעה היא בעובדות שהיוו הבסיס לסעיפי האישום בהם הודו המשיבים.
16. עוד מוסיפים המשיבים, כי הם היו הצלע החלשה בכלל בפעילות האגודה, הם הוכרחו לפעול כפי שפעלו, שכן בניגוד לכך היו מוצאים את עצמם מחוץ לשירות ובכך תיפגע פרנסתם.  בסעיף 22 לסיכומי המשיב נאמר: כי הם "הסתכנו באיבוד מקום עבודתם ובשבירת מטה לחמם" . המשיבים היו רק חברים באגודה כשאחד (מר חיים אלעזר יעקב) היה גם חבר וועד שאולץ להיבחר לשנה אחת אך הבחירה נמשכה מעבר לשנה בניגוד לדיני האגודות השיתופיות (סעיף 27 לסיכומים). ולא כך לגבי החבר הנוסף. ראה גם סעיפים 13 ו- 14 לסיכומים.  
17. המשיבים הרחיקו לכת אף יותר: לטעמם פיצול המשכורות הטיב עם האגודה בסופו של דבר, שכן סכומי המשכורות הוקטנו ומדרגות המס אף הן קטנו. בכך נחסך תשלום המס שהיה מתחייב אילו דווח על מלוא ההכנסה של כל חבר.
18. עוד מוסיפים המשיבים כי הם קבלו תלושי שכר בגין המשכורות המגיעות להם בפועל ובצדק או לעובדים אחרים, וכי כל הנטל בגין כך הוא על אסתרזון (סעיף 17 לסיכומים).
19. המשיבים מוסיפים עוד טענה של הרחבת החזית בקשר לסכום תביעות החוב שאושרו למשיבים או חלקם. ראה סעיף 18 לסיכומים. המשיבים מוסיפים כי אם כבר, הרי החוב של המשיבים בגין אישור תביעות החוב או תשלום התביעות הוא כלפי המל"ל ולא כלפי האגודה.
20. עוד טוענים המשיבים כי תביעות החוב התבססו על החלק מתקבוליהם שדווחו בפועל ולא בגין הסכום העודף שהועבר למקבלי המשכורות הפיקטיביים. ראה שוב את סעיף 19 לסיכומים.
21. עוד טענה בפי המשיבים והיא הבחירה הסלקטיבית את מי לתבוע ואת מי לא. ראה סעיפים 25- 26 לסיכומים. אי הגשת תביעות נגד אותם מקבלי משכורות פיקטיביים הנה חסרת תום לב ואכיפה בררנית שיש לזקוף אותה לטובת המשיבים, והיא מבססת הגנה מן הצדק. אילו תבע גם אותם המפרק היה קטן חלקם היחסי של המשיבים בסכומים שיהא עליהם להשיב לקופת הפירוק.

1. דיון והכרעה:

22. אקדים ואציין כי על פי ההחלטה מיום 11/04/2022 אשר ניתנה במעמד שני באי כוח הצדדים, סוכם כי שני הצדדים יגישו סיכומים במקביל עד ליום 24/04/2022 בשעה 11:00. המפרק הגיש את סיכומיו בזמן בעוד שב"כ המשיבים לא עשה כך. תחילה הוא הודיע בשעה 10:56 למתמחה כי ייקח לו עוד חצי שעה - שעה עד להשלמת הסיכומים והתנצל. בפועל אלה הוגשו בשעה 14:01.
23. הוסברה לצדדים הסיטואציה של לוחות הזמן הלוחצים והודעתי להם שאקח על עצמי כאתגר, כתיבת ההחלטה ימים ספורים לפני צאתי לפנסיה. בפועל אני יוצא כבר היום, ומכאן הדחיפות בעמידה במועדים.
24.  המפרק מלכתחילה לא עמד על זכותו לבקש החלטה בהיעדר כתבי הגנה והעדיף שתינתן למשיבים זכות הטיעון ומימוש הזכות לדיון הוגן. אין ספק, כי המשיבים חדלו בהתנהלותם, הן באי הגשת כתבי הגנה מלכתחילה והן באי העמידה בלוחות הזמנים הצפופים שלי. לא מן הנמנע לציין, כי בפניי עוד החלטה שעליי לסיים לפני תום כהונתי. על אף זאת לא אעניש את המשיבים ואבדוק את הסיכומים לגופם, בלב פתוח ובנפש חפצה.
25. תהיה אשר תהיה הנפקות של אי הגשת כתבי הגנה או המחדל באי הגשתם, ונוכח עמדת המפרק שלא עמד על קבלת החלטה בהיעדר הגנה, הרי בכל מקרה המשיבים הודו בחלק גדול מדרישות המפרק לחיובם. גם בסיכומי ב"כ המשיבים אינני רואה כל צידוק מדוע לא יחובו הם עקרונית[3] בתשלום מכוח אחריותם על פי סעיף 49 לפקודה. אין במלל המשיבים בסיכומיהם כדי לגרוע מעצם החבות או האחריות ונוכח ההליך הפלילי בבית המשפט.
26. בהקשר זה אציין, כי אכן לא הוגשו כתבי הגנה מטעם המשיבים, ובכל זאת הסכים המפרק להאריך את המועד להגשת סיכומיהם, ונכון שאף אני הסכמתי לקבל את הסיכומים שהוגשו באיחור אף אחרי שתי אורכות שניתנו למשיבים, אלא שאין בכך כדי להצדיק כל הסתמכות על בסיס עובדתי ללא אסמכתא עובדתית, כדין, או טיעון הבנוי על מסד עובדתי ללא הגשת אימות בצורת עדות או תצהיר. במטלה זו הם לא עמדו, ואין מקום לקבל כל טענה המבוססת על היבט עובדתי ללא אימות לפי דרישות הדין. ההודאות בבית המשפט לא היו מסויגות, כי אם הודאות בעובדות וללא תנאי. מכאן יוצא, כי כל ניסיון של המשיבים להפחית מחלקם או מחלקו של מי מהם, ללא צידוק ענייני, אינו יכול להצליח. כל הטענות של כפיית המשיב מס' 1 להיות חבר וועד והניסיון לרוקן את התפקיד מכל תוכן ובכך להסיר את האחריות ממנו אינם מקובלים. בעל תפקיד שאינו מסכים לפועלו של חבר אחר או חברים אחרים היה חייב לעשות מעשה ולצאת מהמסגרת שאינה פועלת כדין. כאן לא רק שלא נעשה כך, אלא שהעברת הכספים בדרך לא דרך נעשתה במודע באמצעות חשבונות הבנק של המשיבים או מי מהם, לעיתים בהעברה לחשבונות קרובי משפחותיהם. הדבר מראה שהם היו חלק מהמערך המשומן של מזימה רקומה בהידוק ובקפידה, יעילה ובלתי חוקית.
27. בסעיף 2 לסיכומי המשיבים ביקש בא כוחם

"לדחות את בקשת המפרק לחייב את המשיבים באי איזה תשלום כלפי אקטיב האגודה".

אני אכן נותן משקל לטענה זו של ב"כ המשיבים ואינני מחייב את המשיבים

"לתרום סכום לאקטיב של האגודה בתורת פיצוי על השימוש לרעה בכספים או בנכסים, על עיכוב הכספים, על אי היושר, או על המעילה באימון..".

הדרישה לתרומה לאקטיב האגודה כפיצוי נושאת מימד עונשי, ואין זו המטרה.המטרה הנה לגרום לכך שכל מה שנלקח שלא כדין במישרין או בעקיפין ותוך מתן יד להוגי או מבצעי המזימה העבריינית שפגעה באגודה, יוחזר לקופת הפירוק. בכך באה בקשה זו של ב"כ המשיבים על סיפוקה הנאות.

28. הטענות שאין מדובר במעשה מרמה וכי בסך הכל ההרשעה התייחסה לעבירות מס- טוב אילו לא נטענו הטענות מאשר כן הועלו על הכתב. אם נעיין בתיאור עבירות המס בהן הורשעו המשיבים ניווכח לראות כי התיאור כלל בהחלט מימד של מרמה. לכך אתייחס בהמשך, אך די להפנות למילים להלן, לגבי המשיב מס' 2:

במעשיו, השתמש הנאשם במרמה ערמה ותחבולה במזיד ובכוונה להתחמק ממס במשך 5 שנים".

29. גם לגבי המשיב מס' 1 אפנה לחלק ממה שנאמר בגזר הדין:
30. אחריות מנהל לשימוש במרמה, עורמה ותחבולה".
30. אין זה משנה אם הדברים נאמרו בהקשר של הרשעה בעבירת מס או עבירה אחרת מכוח הדין הכללי. העיקר הוא ההפניה "למאלא פידי- mala fide" שבמעשי המשיבים, תוכן בלתי חוקי ובלתי מוסרי המתחבר למילים "שלא כהוגן" והמילים הנרדפות שבסעיף 49 לפקודת האגודות השיתופיות.
31. אני ער לכך שכל סכום שיושת על המשיבים יהיה קשה מאוד ואולי בלתי אפשרי לגבייה. יחד עם זאת, אין אני עוסק במלאכת גביית החוב אלא בתיחומו מכוח סעיף 49 לפקודת האגודות השיתופיות.
32. המשיבים הנם חברי אגודה וחברי וועד ההנהלה כמעט בכל תקופת ההסתבכות של האגודה. הם עונים להגדרה שבסעיף 49 לפקודת האגודות השיתופיות -

"השתמש שלא כהוגן בכל כסף מכספי האגודה או בנכס מנכסיה, או שעיכבם אצלו או שנעשה חייב עליהם או האחראי להם, או שאשם באי יושר או במעילה באימון בנוגע לכספים או לנכסים של האגודה".

33. כל חלופה וחלופה המצוינת בסעיף 49 לפקודת האגודות השיתופיות, כמצוטט לעיל תואמת את פועלם של המשיבים. די להפנות להרשעת המשיבים בבית המשפט המבוססת על הודאתם בעובדות. יש לזכור כי מדובר בממצאים עובדתיים שהמשיבים הודו בהם, כולל בסכום הכסף שהוא הנזק שנגרם לאגודה בעטיה של פעילותם.
34. אפנה להוראות סעיף 42א.(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-, 1971 להלן: פקודת הראיות. זהו נוסח הסעיף:

הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי.

35. לטענה אפשרית, כי אין מדובר במשפט אזרחי אענה: ראשית, כשרצה המחוקק להחריג תחולת הסעיף על החלטות ערכאות דיון, הוא עשה זאת מפורשות- בסעיף 42א.(ב). שנית, רשם האגודות השיתופיות הנו בית המשפט של פירוק אגודות שיתופיות וכל ההליך מתנהל בפיקוחו היחיד. ראה גם סעיף 48(2) לפקודת האגודות השיתופיות. שלישית, להחלטות הרשם:

"יהא תוקף של פסק דין מטעם בית משפט מחוזי שאינו ניתן לערעור וכך תוצא לפועל בדומה לכך".

רביעית, אמת הסעיף 52(5) לפקודת האגודות השיתופיות מתייחס לבוררויות, אך יש לזכור, כי אין בסעיף 49 לפקודה מה שימנע סיווג החלטות הרשם, גם בפירוקים, כהחלטות אזרחיות. חמישית. אמת צויין בסעיף 42ב.(2) כי הממצאים המחייבים בהליך הפלילי הם הממצאים והמסקנות שבהכרעת הדין ולא אלה שבגזר הדין, אך יש לזכור כי המשיבים הודו בכל העובדות והנתונים תחילה בהכרעות הדין.

ששית, בהכרעת הדין, יש עובדות, ממצאים ומסקנות שבכולם הודו המשיבים. אי לכך גם סעיף זה מפקודת הראיות הנו ישים בענייננו.

36. כדי להתרשם מהיקף הפעילות של המשיב מס' 2, מר אריה בן דוד גרשוביץ, די להפנות לדברים להלן בסעיף 6 לגזר הדין נגד המשיב:
    • לתוכנית העברייני פוצלו משכורותיהם של אסתרזון, איינהורן, קופרמן והנאשם באופן ששכרם המדווח היווה רק חלק מהשכר שקיבלו בפועל, והחלק האחר נמסר להם באמצעות המחאות על שמם של העובדים הפיקטיביים. המחאות אלה נמסרו לאסתרזון, איינהורן, קופרמן
    • , והופקדו בהוראתם בחשבונות בנק על שמם ובחשבונות בנק על שמם של אחרים עבורם או נפרטו אצל נותני שירותי מטבע".

37. בסעיף 8 לגזר הדין נקבע:

על פי המפורט בגוף האישום, בהתאם לתוכנית העבריינית אשר פורטה בחלק הכללי, בין השנים 2009-2005 קיבל הנאשם המחאות של האגודה מדי חודש עבור מוטבים אחרים, שנוספו על משכורתו המדווחת, בסך של 532,257 ₪ לכל הפחות, במטרה להפחית במרמה את התשלום לרשויות המס. הנאשם פעל כאמור בהתאם לתוכנית שהגה אסתרזון ובמטרה להתחמק מתשלום מס בגין הכנסות בסך 532,257 ₪ לכל הפחות. במעשיו, השתמש הנאשם במרמה ערמה ותחבולה במזיד ובכוונה להתחמק ממס במשך 5 שנים".

38. אמת, גם המפרק מודה שחלקו של המשיב 2 היה פחות מחלקם של אחרים, וכן שחלק גדול מהכספים הועברו לאחרים- סעיפים 6 ו- 8 לסיכומים. יחד עם זאת אין להתעלם מכך שהוא העמיד את חשבונו הפרטי כצינור להעברת כספי משכורות מפוצלות של עובדים פיקטיביים לאחרים ובכך הוא תרם לביצוע המזימה מושא כתב האישום והבקשה דכאן . לגבי ההיבט הפלילי הושת על המשיב עונשו, אלא שהציטוט דלעיל אינו מותיר מקום לספק כי לענייננו: הוא קיבל מקופת האגודה סכום של 532,257 ₪.[4]
39. לגבי המשיב מס' 1, מר חיים אלעזר יעקב נכתב בגזר הדין, כי הוא הורשע, בין היתר:
    • - 2 עבירות של אחריות מנהל להכנה וקיום של רשימות כוזבות, עבירה  לפי סעיף 220 ( 4 +) 224 א לפקודה, וב- 2 עבירות של אחריות מנהל לשימוש במרמה, עורמה  ותחבולה, עבירה לפי סעיף 220 ( 2 +) 224 א לפקודה".

ראה סעיף 2 לגזר הדין.

40. בסעיף 3 לגזר הדין נאמר:
    • 2007 ועד סוף שנת 2009 , קיבל הנאשם משכורות מפוצלות מהאגודה באופן הבא: על השכר שקיבל הנאשם על פי תלוש המשכורת ושעליו דווח לרשויות המס, נוספה גם השלמה של משכורתו  באמצעות המחאות של עובדים פיקטיביים שהופקדו בחשבונו או בחשבונות של בני משפחתו, בסכום של כ- 5,000 ₪ מדי חודש, וזאת על מנת להימנע מתשלום מס על הכנסתו כנדרש בחוק. בנסיבות שתוארו לעיל, הנאשם הפקיד בחשבון הבנק שלו סכום כולל של 708,328 ₪, במטרה  להתחמק מתשלום מס בגין ההכנסות בסך של כ- 180,000 ₪, וסייע לאחר להתחמק מתשלום מס בסך של כ- 528,238 ₪. במעשיו אלה השתמש הנאשם במרמה, ערמה ותחבולה במזיד ובכוונה להתחמק ממס ולסייע לאחר להתחמק ממס, במשך 6 שנים.
41. אשר לטענה בסעיף 27 לסיכומי המשיבים, כי המשיב מס' 1 נבחר רק באופן פורמאלי לתפקיד שנכפה עליו ולמעשה הוא לא נטל חלק בישיבות הוועד וכי מעשית הוא אינו חבר וועד, וכן בנוגע לטענה בסעיף 31 לסיכומים כי המשיב לא שימש בכל תפקיד ניהולי, אענה כי בסעיף 31 לסיכומים שב ב"כ המשיבים והודה, כי מר אליעזר נבחר לוועד רק ב 5/2010 והמינוי נכפה עליו. המינוי היה רק תואר של חבר הנהלה, הוא לא היה בעל זכות חתימה ולא היה לו כל תפקיד ניהולי. יוצא, כי מחד טוענים המשיבים כי לא היו חברי וועד בעוד שבא כוחם מודה בסעיף 31 , כי גם המשיב מס' 2 היה חבר הנהלה. מי שמוכרח להתמנות חבר הנהלה ורואה כי דברים אינם מנוהלים כיאות, שומה עליו להתריע או להתפטר מאותו תפקיד "כבוד" שגורר אחריו חיוב והתחייבויות ואף פעילות פלילית. משלא עשה כך נגזר דינם לחובה הן בהליך הפלילי וכתוצאה - גם בהליך כאן. תיאור של תפקיד כתפקיד פורמלי או ניסיון להפחית מתוכן התפקיד ומעוצמתו, אינו מצדיק מסקנה כי אין למשיב זה קשר עם העבריינות שהתחוללה בידיעתו, ובשיתוף פעולה עימו.
42. לטענה שנטענה בסיכומי המשיבים כי המנגנון שבוצע על ידי האגודה בפיצול המשכורות דווקא הטיב עם האגודה, אני עונה שוב, כי טוב לה לטענה כזו שלא הייתה מועלית מאשר ההיפך. כן נטען, כי העובדים קבלו בסופו של דבר את המגיע להם הן בחלק המדווח והן זה שבאמצעות התשלום "המפוצל". אילו היה הדבר כך אז מדוע הוא נעשה בהסתר? מדוע אותם מקבלי שכר מעבר למה שקבלו המשיבים בתלושי השכר שלהם לא שלמו את המס המתחייב?. יש לזכור, כי המס משולם על ידי העובד עצמו ולא על ידי המעסיק קרי האגודה. אי לכך כל חיסכון נטען נזקף לטובת העובדים או בעלי תפקיד שלקחו חלק במזימה עבריינית זו, כולל המשיבים, ולא לטובת האגודה. חיובים של האגודה כמעסיקה בעינו עומד ואין לו קשר למה ששלמו המשיבים או מי מהם.
43. לטענה שהמשיבים שלמו בסופו של דבר לרשות המס את המגיע גם בגין תשלומי "הפיצול", הרי הם לא הביאו כל הוכחה כמה חוייבו מול רשויות המס? כמה שלמו? ומה באמת חסכו לאגודה, אם בכלל?. יוער בבטחה, כי אין זה דבר המטיב עם האגודה כלל. האגודה לא חסכה כתוצאה מהעברת חלק נוסף של משכורות המשיבים בהסתרה מרשויות המס. גם אם שלמו הם לרשות המס על ההפרש, הרי הם עשו בדיוק את מה שהיו חייבים לעשות מלכתחילה.
44. זאת ועוד, הנטל להראות על מה התבסס התקבול בגין תביעת החוב האם על כלל התשלומים שהועברו אליהם או רק על תקבולי האמת שהם קבלו על פי תלושי השכר הוא נטל המוטל על שכמם של המשיבים. לא רק שלא עמדו בנטל זה, אלא שגם היום אין כל ביסוס לכך בצורת תחשיב, ראיה או אפילו תצהיר המאשש סבירות הטענה. יוצא, כי אין כל משקל לטענה ספקולטיבית זו.
45. המשיבים טענו עוד, כי בכך שהמפרק התייחס לתביעות החוב שאושרו והתקבל כסף בגינם היא הרחבת חזית כיוון שהטענה לא נטענה בבקשת המפרק, אלא שאין הדבר נכון. הנושא של החזר תשלומי תביעות החוב כן צויין בתביעה שהגיש המפרק. ראה סעיפים 30.ב., 30.ה. ו- 37 לבקשה. המשך הטענה של המשיבים, היא שאם יש חובה להחזיר את תביעות החוב הרי בעל הדין הנכון הוא המל"ל ולא האגודה. ראה סעיף 19 לסיכומי המשיבים. בהקשר זה אבהיר, שהמפרק ציין מפורשות:

 " ביחס לכספים שקיבלו חלק מהמשיבים מהמוסד לביטוח לאומי, יתבקש כב' רשם האגודות השיתופיות להורות על השבת הכספים ישירות למוסד לביטוח הלאומי".

ברור שכל עוד לא יעשו כך המשיבים, הרי המוסד לביטוח הלאומי נכנס במקומם ובנעליהם כנושה של האגודה. הטיעון של חוסר יכולת המל"ל לתבוע את האגודה בהיותה אגודה בפירוק (סעיף 19 לסיכומים) לאו טיעון הוא. אין לדעת מה יהיה בסוף ההליך? ואילו כספים יעמדו לרשות האגודה עם מימוש ההליכים השונים?, יכול ויהיו לה כספים ואז תצטרך לשלם למל"ל את סכום תביעות החוב שהוא שילם למשיבים. שנית, למוסדות יכולות להיפתח אפשרויות של קיזוז חובות כלפי תשלומי יתר שהאגודה תשלם למשל, או קיזוז כספים שתגענה לאגודה מהמוסדות מכל סיבה שהיא. אם לא די בכך, הרי הטענה הנה מופרכת וחסרת תום לב. משמעותה היא שאין על המשיבים להחזיר את סכומי תביעות החוב רק מפני שהאגודה אינה סולבנטית בשעה שהיא הגיעה למצב זה בעטיה של התנהלות כלל המשיבים.

46. בהקשר של החזר סכומי תביעות החוב, מובהר, כי ככל וכאשר יראו המשיבים כי שלמו למל"ל בחזרה את סכום תביעות החוב שקבלו ממנו, יהיו זכאים להפחית סכומים אלה מהחיוב כאן.
47. המשיבים הלינו רבות נגד "המחדל" של המפרק בכך שלא תבע את אותם מקבלי משכורות שלהם (של המשיבים) מעבר למופיע בתלושי השכר, וכי אילו עשה כך המפרק היה קטן החלק שעל המשיבים לשלם. מספר תשובות יש בפי לטענה זו: ראשית, אותם מקבלי משכורות פיקטיביות אינם חברים או בעלי תפקיד או אורגנים הנכנסים לתחום התחולה של סעיף 49 לפקודה ולכן אין אפשרות לתובעם בהליך זה. שנית, גם הליך אפשרי בבית המשפט יצריך ניהול השקעת משאבים בהיותו הליך יקר הכולל תשלום אגרה והוצאות, זימון עדים והמצאת ראיות ומסמכים, שאין בידי קופת הפירוק או המפרק לשאת בהם. שלישית, וזה החשוב: מחד טוענים המשיבים כי התשלומים ששולמו לאותם מקבלי משכורות פיקטיביות הם של המשיבים עצמם וכי כל המטרה הייתה להפחית את מדרגת המס בגין מכלול תשלום המשכורות. מאידך הם דורשים, כי המפרק יתבע אותם מקבלי משכורות פיקטיביות אף שאינם חברים, בגין קבלת הסכום העודף על משכורות המשיבים!. נשאלת השאלה אם כך: על מה יתבע אותם המפרק אם אלה כספים של המשיבים עצמם? רואים איפוא, כי המשיבים טוענים דבר והיפוכו בצורה הפוגעת באמינותם ובוודאי - גם במשקל הטיעון שלהם.
48. היססתי אם להתייחס לטענה של אחריות בעלי תפקיד מכוח דיני נזיקין כמצויין בסעיף 4 לסיכומי המשיבים. בכל זאת אעיר בקצרה: ראשית, בקרית ביאליק (ע"א  393/08, אורי שגיא נ' כפר ביאליק כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ ואח'- פורסם בנבו), הליבה של העילה שם הייתה מתחום דיני הנזיקין, קרי רשלנות בעלי תפקיד בשל עיכוב בביצוע פרויקט. שנית, גם אם התייחס המפרק לתחום דיני הנזיקין, הרי בכך לא מתמצה הבסיס לתביעה. גם המשיבים ונוכח הטענה, כי ד' אמות הסמכות לפעול היא מכוח פקודת האגודות השיתופיות, עדיין התייחסו לדרישות מתחום דיני הנזיקין (סיבתיות, כימות וכו'). שלישית, אין זו העת לקבוע אם התוכן של סעיף 49 הוא בחינת עילה פרטיקולארית או אחרת מתחום דיני נזיקין ואין אני אמור להכריע בעניין זה כעת. נמתין שבית משפט מוסמך יכריע בעניין בבוא העת כדי שכולנו נחכים ונלמד ממנו. רביעית, הסעיף מקים תנאים לחיוב מכוחו הוא. יהא אשר יהא מצבם הנפשי של המעורבים בעובדות מושא הבקשה, הרי המשיבים הודו בעובדות הרלוונטיות בבית המשפט, דינם הוכרע ועונשם נגזר. מכוח ההודאה קיימת תחולה לסעיף 49 לפקודת האגודות השיתופיות ואין יותר צורך להתאמץ בקביעה מהו סיווג העילה לפי סעיף 49.
49. אמרו חז"ל (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ל"ט):

"הודאת בעל דין כמאה עדים דמי"

זהו כלל בדיני ממונות בהלכה, לפיו דברים הנאמרים על ידי אדם לחובת עצמו, נאמנים יותר מכל דבר אחר, ומתחייב ממון על פי דבריו. מההודאה בהליך הפלילי נגזרות חבויות אזרחיות חומריות כמתחייב מתוכן סעיף 49 לפקודה. די לנו בכך כדי לבסס את החבות של המשיבים.

1. המסקנות האופרטיביות:

50. לאור כל האמור, אני מקבל את בקשת המפרק ומצווה על המשיבים לסלק ו/או להחזיר את הסכומים להלן: מר חיים אלעזר יעקב יחזיר לקופת הפירוק סכום של 708,328 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 16/09/2020 ועד לתשלום המלא בפועל. בנוסף, אני מחייבו לשלם את סכום תביעת החוב שאושרה על סך  112,000 ₪. סך הכל אני מחייב לשלם 820,328 ₪. אין אני מחייב אותו בתשלום כל הסכום שיצא מקופת הפירוק כסכום התשלומים הפיקטיביים, הן מפני שאחרים חוייבו במלוא הסכום והן מפאת אי המצאת הוכחה מכומתת מה היה חלקו בסכומים שמעבר למה שנכנס לחשבונו הוא. כמו כן לגבי הסיוע לאחר להתחמק מתשלום סכום של 528,238 ₪ הרי זה נכלל בתיאור הפן הפלילי שעליו קיבל המשיב את עונשו בהליך הפלילי. אין מטרת סעיף 49 לפקודה להטיל כפל עונש על מי מאלה שכלולים בו, אלא להשיב את אשר קיבל שלא כהוגן מקופת האגודה אל קופת הפירוק.
51. אשר למשיב מס' 2 לעיל, מר אריה בן דוד גרשוביץ- אני מחייבו להשיב ולשלם לקופת הפירוק סכום של 532,257 ₪ בצירוף סכום תביעת החוב שאושרה על סך 63,1565 ₪, סך הכל 595,422 ₪. סכום זה יש לשלם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת הבקשה דהיינו מ- 16/09/2020.
52. אעיר עוד ואחדד, כי בנסיבות לא ראיתי לנכון לחייב את המשיבים

"לתרום סכום לאקטיב של האגודה בתורת פיצוי על השימוש לרעה בכספים או בנכסים, על עיכוב הכספים, על אי היושר או על המעילה באימון"

כמצויין בסיפא לסעיף 49 לפקודת האגודות השיתופיות. אני מסתפק בסכום החיוב כמפורט בהחלטה זו.

53. סוף דבר, אני מחייב את המשיב מס' 1 לשלם לקופת הפירוק סכום של 820,328 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 16/09/2020 . את המשיב מס' 2 מר אריה בן דוד גרשוביץ, אני מחייבו לשלם סכום כולל של 595,422 ₪ .

1. אשר להוצאות:

גם המפרק מודה כי חלקו של המשיב מס' 2 הנו פחות מחלקם של אחרים, בוודאי פחות מחלקו של המשיב מס' 1. אי לכך אני מחייב את המשיב מס' 1 בתשלום הוצאות ההליך, לרבות שכר טרחת עורך דין בסך 35,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלומו המלא בפועל. את המשיב מס' 2, אני מחייב בתשלום הוצאות, לרבות שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. סכום זה אף הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום. 

‏ניתנה היום ‏כ"ו ניסן, תשפ"ב ‏‏27 אפריל, 2022

                                                                                  רמזי חוראני, עו"ד

5129371

54678313                                                                    עוזר רשמת האגודות השיתופיות