בקשת ערעור על החלטות הבורר הבליך הבוררות אהרון יפה מול מושב אמירים

בפני עו"ד דנה ביאלר

עוזרת רשם האגודות השיתופיות                                              

תב' 1557/152/2014

בעניין:             1. אהרון יפה   ת"ז 52352010

2. דינה יפה     ת"ז 67555557

3. נמרוד יפה   ת"ז 035929033

מאמירים ד"נ כרמיאל 20115

המערערים/המשיגים;

ובעניין:            אמירים-מושב עובדים של צמחונים וטבעונים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד תהילה ללום (קופרשמיט את גולדשטיין ושות' משרד עורכי דין ונוטריון)

                        מקניון הגליל העליון ת"ד 42 חצור הגלילית 10300

                        טל': 04-6951775; פקס: 04-6950698

המשיב;

ה ח ל ט ה

בפניי השגתם של המשיגים על החלטות שונות שקיבל כב' הבורר עמאר עיאשי במהלך הליך הבוררות התנהל בפניו בעניינם של הצדדים לעיל.

ההשגה שהוגשה על ידי המשיגים/המערערים הוכתרה בכותרת 'בקשת ערעור על החלטות הבורר הבליך הבוררות אהרון יפה מול מושב אמירים' (להלן – "ההשגה") ואף פורטו ההחלטות עליהן מבוקש לערער בזו הלשון (עמ' 1 להשגה):

            "1. ההחלטה לא לאפשר השלמת חקירת עד האגודה היחיד.

2. ההחלטה לבטל את תצהירה של הגברת עלית קמפבל, עדת המשפחה ולא לאפשר את חקירתה.

3. ההחלטה לא לאפשר הגשת חוות דעת מומחה לעניין הזזת מגרשים שנעשתה ע"י עד האגודה"

ההשגה הועברה לתגובת הצד שכנגד ביום 19.9.2016, וביום 29.9.2016 הוגשה 'תגובה מקדמית לבקשת ערעור על החלטות הבורר' (להלן – "התגובה").

בתגובה כהגדרתה לעיל טען המשיב (להלן – "האגודה") כי ההחלטות עליהן מבקשים המשיגים להשיג הינן החלטות ביניים ומשכך אין לערער עליהן בפני רשם האגודות השיתופיות (להלן – "הרשם").

תגובת האגודה הוכתרה כתגובה מקדמית בלבד באשר נטען בפניי שככל שטענה זו תתקבל על ידי, כי אז מתייתר הצורך להגשת תגובה לגופן של טענות, והרי ההשגה מונה 13 עמודים (לא ממוספרים) ובהן טענות רבות ומגוונות.

ובכן, מצאתי כי יש טעם רב בבקשתה זו של האגודה. יתרה, מצאתי כי אף דין טענתה כי אין לקבל את השגת המשיגים להתקבל, ואבאר מיד;

כעולה מכתב המינוי, מינויו של כב' הבורר נעשה מכח סעיף 52(2) לפקודה. משמעות הדבר היא כי הליך הבוררות מתנהל תחת המטריה של פקודת האגודות השיתופיות (להלן – "הפקודה") והתקנות שמכוחה, בשונה מהליך בוררות המתנהל על פי חוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן - "חוק הבוררות"). ראו לעניין ההבדלים בין שני הליכי הבוררות - פרופ' סמדר אוטולנגי בוררות דין ונוהל (מהדורה רביעית מיוחדת) כרך א', 205.

מעיון בסעיף 52(4)(ב) לפקודה עולה כי הוענקה לרשם הסמכות "... תוך עשרה ימים מיום הפסק, לתקן את פסק הבוררים ...". הוראה זו בצירוף הוראת סעיף 19(א) לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים), תשל"ב-1972 (להלן - "תקנות הבוררות") לפיה "פסק הבוררות יינתן בכתב... ותצויין בו זכות הצדדים להשיג בפני הרשם תוך עשרה ימים" - מביאה למסקנה כי השגה (ערעור) ניתן להגיש על פסק בורר בלבד, ולא על החלטת ביניים או החלטה אחרת של בורר.

לשון אחר: מהוראות אלה עולה כוונת המחוקק לפיה תקום לרשם האגודות השיתופיות (או מי מטעמו) סמכות לדון בהשגה רק ככל שמדובר בפסק בורר. כוונת המחוקק היתה שלא לאפשר הגשת ערעור או ערר על החלטת ביניים שהיא 'החלטה אחרת' בהליך בוררות. 

עם זאת, על פי תקנה 13(ב) לתקנות הבוררות רשאי הבורר ליתן פסקי ביניים - בעניינם סבורה אני כי קמה לרשם סמכות לדון בערעור אף אם טרם ניתן פסק בורר סופי בסכסוך כולו. זאת - בדומה להלכה הנהוגה והפסוקה בהליכי בוררות המתנהלים בהתאם לחוק הבוררות.

אכן, חיזוק להשקפה זו ניתן למצוא בספרו של המלומד חיים נועם אגודות שיתופיות -הלכות ופסיקה, וכן בספרו של עו"ד ישראל שמעוני אופק חדש בבוררות, עמ' 252:

"חשוב להבהיר את ההבדל בין החלטה אחרת לפסק ביניים. ההבדל דומה להבחנה בין פסק דין לבין החלטה אחרת... בית המשפט העליון פסק, כי המפתח להבחנה בין פסק דין חלקי לבין החלטה אחרת נעוץ בסעד המבוקש. אם פסק בית המשפט את הסעד שהתבקש וסעד זה עומד בפני עצמו, הרי שמדובר בפסק דין חלקי. לעומת זאת, החלטה שהיא רק בבחינת נדבך ראשון לקראת פסיקת הסעד הסופי הינה החלטה אחרת."  

לאור האמור סבורה אנוכי כי החלטותיו של כב' הבורר – ההחלטות מושא ההשגה דנן - הינן "החלטות אחרות", ולפיכך לא ניתן להגיש השגה בגינן. החלטות אלה אינן יכולות לעמוד בפני עצמן כפסק דין חלקי, הן אינן מסיימות את הסכסוך או חלק ממנו ואין בהן כל הוראה בדבר הסעדים שנתבקשו. ההפך הוא הנכון – הן מתוות את הדרך הראויה לדעתו של הבורר הנכבד באשר לדרך בירור טענות הצדדים בטרם קבלת החלטה אופרטיבית כלשהי במחלוקת עצמה.

על פי הפסיקה - המבחן הינו מהותי ולא צורני,  וכיוון שהחלטות כב' הבורר מושא ההשגה אינן סותמות הגולל על סוגיה כלשהי בתביעה אלא מהוות נדבך ראשון לקראת פסיקת הסעד הסופי בה, הן מהוות "החלטה אחרת" עליה אין לאפשר השגה או ערעור תוך כדי הליך הבוררות.

זאת ביתר שאת מקום בו למשיגים עומדת הזכות לטעון טענותיהם באם יבחרו להשיג על פסק הבוררות הסופי שיינתן על ידי כב' הבורר, כפי שמורה הדין בבוררות סטטוטורית בשונה מבוררות "רגילה" לפי חוק הבוררות.

חיזוק לרציונל זה ניתן למצוא גם בהוראות חוק הבוררות לפיו ניתן לבקש ביטול, השלמה, תיקון וכו' (סעיף 24 לחוק) רק כאשר המדובר ב"פסק בוררות", בעוד שהגדרת פסק בוררות (בסעיף ההגדרות) הינה "פסק שניתן על ידי בורר, לרבות פסק ביניים" -הגדרה אשר אינה כוללת "החלטות אחרות". כבר נפסק בעבר כי בקשות כאמור לא ניתן להגיש כאשר מדובר ב"החלטה אחרת" של בורר, אלא כאשר מדובר בפסק בורר סופי או חלקי בלבד. ראו לעניין זה: רע"א 8984/09 ANGELMARIN LTD נ' בר חמישה כוכבים בע"מ 14.2.2010 [פורסם בנבו] והאסמכתאות המוזכרות שם.

מן הטעם הזה - דין ההשגה דנן להידחות.

הליך הבוררות יימשך כסדרו בפני כב' הבורר, בהתאם להוראותיו. כב' הבורר יעשה ככל שיוכל על מנת להביא את המחלוקת שבפניו לידי הכרעה בהקדם האפשרי.

כב' הבורר יביא במסגרת פסיקת הסעדים הסופית שלו גם הליך זה על תוצאתו. לפיכך מצאתי שלא לעשות צו להוצאות.

המזכירות תעביר החלטתי זו לצדדים ולכב' הבורר עיאשי בפקס ובדואר רשום.

ניתן היום, ‏‏‏ט"ו חשון תשע"ז                                                      דנה ביאלר, עו"ד

‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏16 נובמבר 2016                                                           עוזרת רשם האגודות השיתופיות

בירושלים, בהעדר הצדדים                                               ומנהלת מחלקת הבוררויות