בריכות שחייה בקיבוצים שאינן מסחריות אינן חייבות ברישיון עסק

בית משפט השלום בחיפה, בפני כבוד השופט ד"ר זאיד פלאח. ת"פ 10804-06-14 מדינת ישראל- משרד הבריאות נ' קיבוץ רמת יוחנן ועודד קול
הרקע

בפני ביהמ"ש כתב אישום שהוגש כנגד קיבוץ רמת יוחנן שהינו מחזיק או בעל בריכת השחייה בקיבוץ וכנגד עודד קול שהינו המנהל הפעיל של הבריכה, המייחס להם ביצוע עבירות של ניהול עסק ללא רישיון עסק, ניהול או הפעלת בריכה בתנאים תברואתיים לא נאותים, וניהול או הפעלת בריכה ללא התקנת מכשיר מונע זרימת מים חוזרת.

לטענת המדינה, לפי התוספת לצו רישום עסקים, בריכה היא עסק הטעון רישוי, והבריכה המופעלת או המנוהלת ע"י הקיבוץ  אינה בעלת רישיון עסק בר תוקף. בנוסף ציינה המדינה, כי לאחר ביצוען של מספר ביקורות בבריכה ע"י נציגי מחלקת בריאות וסביבה, התגלה כי הבריכה מופעלת בתנאים תפעוליים ותברואיים לקויים ובניגוד לדין, באופן שלא מאפשר מתן אישור משרד הבריאות להפעלת הבריכה בהתאם לחוק רישוי עסקים. עוד עלה בביקורות שבבריכה מתקיימות פעילויות ספורט, כגון חוגי מים לציבור, וכי הבריכה אינה עומדת לשימושם הבלעדי של חברי הקיבוץ אלא גם לאורחיהם ושוכרי חדרים בקיבוץ.

בתשובתם לאישום, הקיבוץ ועודד הודו שניהלו בריכת שחייה בקיבוץ, אך יחד עם זאת טענו כי היא אינה טעונה היתר, ולפיכך לא עברו כל עבירה.

דיון והכרעה

עיקר המחלוקת בה דן ביהמ"ש הינה בשאלה- האם הבריכה שנוהלה ע"י הקיבוץ ועודד מחייבת קבלת רישיון עסק, אם לאו.

 

ביהמ"ש מזכיר בתחילת דבריו שני פס"ד של ביהמ"ש המחוזי בנצרת אשר קבעו כי ס' 32 לחוק רישוי עסקים, שמגדיר מה יראה כעסק אף אם אינו לשם הפקת רווחים, אינו חל על בריכת שחייה בקיבוץ ועל כן היא אינה מחויבת ברישיון עסק. ביהמ"ש מציין כי בחלוף השנים לא נקבעה הלכה שונה בפסיקה ואף המחוקק בחר שלא לבצע תיקוני חקיקה בכדי להכליל במפורש בריכות שחייה בקיבוצים בחוק רישוי עסקים.

 

ביהמ"ש עומד בדבריו על העובדה, כי בריכת השחייה אינה פתוחה לקהל הרחב, ואין גובים דמי כניסה לבריכה, וכי לא שוכנע שהתנהלה בבריכה פעילות בעלת אופי וצביון מסחרי, ואף הגוף המפעיל את הבריכה אינו יוצא ברווח כתוצאה מהפעלתה.  יחד עם זאת מציין ביהמ"ש, כי אין באי-גביית דמי כניסה בכדי לשלול העדר אופי מסחרי באופן גורף, אלא יש לבחון את הצביון לפי פרמטרים נוספים, כגון: סוג הקהל המורשה להיכנס לבריכה, האם הבריכה פתוחה לכל דורש או שקיימות מגבלות על הכניסה אליה וכו'. במקרה דנן קבע ביהמ"ש, שהכניסה לבריכה מוגבלת לאנשים עם זיקה ממשית לקיבוץ, ובאשר לשוכרי החדרים בקיבוץ שהינם מורשי כניסה לבריכה, הרי שמדובר בשוכרים לטווח הארוך.

 

משהגיע ביהמ"ש למסקנה כי חוק רישוי עסקים אינו חל על בריכת השחייה של הקיבוץ, יוצא מכך שכלל הוראות תקנות רישוי עסקים, כגון באשר להתקנת מכשיר מונע זרימה חוזרת וליקויי התשתיות בבריכה,  אינן חלות על המקרה דנן, וקל וחומר שגם עודד יוצא פטור מכל אחריות.

סיכום

ביהמ"ש קבע כי לא עלה בידי המדינה להוכיח כנדרש את המיוחס לקיבוץ ולעודד בכתב האישום, וכי חוק רישוי עסקים אינו חל על בריכת השחייה בקיבוץ, ועל כן החליט ביהמ"ש לזכותם מכל המיוחס להם.

 

ניתן ביום ט"ו באייר תשע"ה, ה-4 במאי 2015, במעמד כל הצדדים.

 

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: